אליהו גמליאל היה מוכר לרבים מהבאים לחוף הים בבקרים: קשיש חייכן, דק גזרה, שחום וראש מלא תלתלי שיבה, מהלך לו בחוף ומחלל בוירטואוזיות בחלילית, משוחח עם האנשים ושובה את ליבם בסיפוריו ובמנגינות המופלאות שהסתלסלו ובקעו מהחלילית הפשוטה והצנועה .
אליהו נולד שנים בטבריה ולמד ב"תלמוד תורה" ואחר כך בבית הספר העממי.
מגיל צעיר נתגלתה בו נטיה לתחום המוסיקלי. כבר בגיל שתים עשרה ניגן במפוחית פה, תופף בתופים וליווה בנגינתו את ריקודי ה'צ'רקסיה' וה'קרקוביאק' בצריף הצופים בטבריה.
בנעוריו התחנך בחברת הנוער בעין חרוד וברמת יוחנן.
לאחר שנים אחדות עבר לקיבוץ אלומות, שם פגש את שמעון פרס.
בתחילת המלחמה גויס לפלמ"ח. עם הקמת צה"ל שירת ביחידת חבלנים ויותר מאוחר
עבר לנגן בחליל צד בתזמורת צה"ל המתהווה והופיע עמה ברחבי הארץ.
בקיבוץ רמת יוחנן פגש את מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין שקרבו אותו עוד יותר למחול
ולזמר העממי. נוצר ביניהם קשר חם ורק טבעי היה החיבור בין המחול למוזיקה.
באווירה המיוחדת של רמת יוחנן ובעידודם של מתתיהו ולאה התקיימו מידי יום שישי
בקיבוץ ערבי ריקוד ואליהו תרם בהם את חלקו בנגינה, תיפוף וריקוד והרבה רוח
ישראלית ושמחה.
מתתיהו, שגילה את כישוריו של אליהו שלח אותו לתל-אביב ללמוד במדרשה למורים
למוזיקה. התקופה שלפני מלחמת השחרור הייתה תקופה מאושרת בחייו ומלאת
פעילויות יצירתיות.
הוא למד מוסיקה ורקד בלהקת 'ענבל'. במקביל ניגן בחליל צד בכל הזדמנות (והיו
רבות…), השתתף בקורסים של גורית קדמן, רקד בלהקת הפועל, והשתתף בחוגים
לריקודי עם במקומות שונים. אליהו לא רק ניגן ומנגן בחלילים שונים, הוא אף מתקין אותם
במו ידיו – חלילים מסוגים שונים, מקני סוף ועד צינורות מתכת.
אליהו חיבר ריקודים רבים הנרקדים ברחבי הארץ והעולם, ובהם – 'מי האיש', 'שני שושנים', 'ציון תמתי', 'איילת אהבים',ו 'כל הכבוד', אבל רק ריקוד אחד נתחבר על ידו לשיר שלו – 'ארץ זבת חלב ודבש'. שיר זה נתפרסם כבר בשנות ה – 50 והוא נהג לשיר אותו ליד המדורה.
גמליאל הדריך ואירגן הרקדות עם ושימש מורה למוזיקה בבתי ספר ובסימנר הקיבוצים. הוא התגורר בחיפה בכרמל הצרפתי. ביתו יסמין גמליאל גם היא זמרת ומורה לפיתוח קול ידועה מתקופת היותה צלע בשלישיית הבנות "מנגו" ששרה את "גרה בשינקין".
ההלוויה נערכה ביום ג' 12..3.2013 בבית הקברות ברמת יוחנן .
חברים יקרים שלום,
ביוזמה משותפת של נחמה סתר ושלי, יחד עם שיתוף הפעולה של צוות הקהילה, גבי וריבי, אנחנו רוצים להקים פינת זיכרון לאליהו גמליאל היקר, ליד בית הכנסת.
הכוונה למלא את פינת הזיכרון בתמונות של אליהו משנותיו עם הקהילה ועם ליאו באק, ציטוטים, מכתבים של אנשי הקהילה וליאו באק על אליהו ושירים. במקביל תוקם פינת זיכרון, שתכלול גם אודיו וסרטונים, באתר הקהילה.
בימים אלו אנו מתחילות בהכנה לקראת הקמת פינת הזיכרון ואנו פונות אליכם בבקשה:
נודה לכם, אם תעבירו אלינו בכתב או במייל, אפילו אם זה במספר משפטים, משהו שלכם על אליהו, אם זה שיר, סיפור על חוויות שעברתם איתו, זיכרון מתוק, או כל דבר אחר שתרצו להעלות על הכתב, על מנת שנתלה על קיר הזיכרון.
בנוסף, במידה ויש ברשותכם תמונות של אליהו או עם אליהו, בתקופות שונות עם הקהילה, אשמח מאוד אם תוכלו להעביר אליי למייל זה.
מאוד חשוב לנו להקים את הפינה הזו לכבודו של האיש המקסים והיקר הזה, שיחסר לכולנו עד מאוד ולכן נודה לכם ונשמח לשיתוף פעולה.
סיפרתי לזוגתו של אליהו, מרשה, על היוזמה שלנו והיא שמחה מאוד לשמוע על כך ועל כמה שאנחנו אוהבים אותו.
תודה מראש, בשמי ובשם נחמה,
מיטל
meital riskin <[email protected]>
כל כך מעציב לשמוע.
אליהו גמליאל זכה לשמח המוני אנשים שאהבו אותו ושמחו לקראתו. הם גם זוכרים ויזכרו אותו.
יצירתו של אליהו גמליאל תישאר עוד הרבה שנים לאחר שהלך ואולי גם לאחר שאנו נלך.
לעומת כל זאת מתגמדת התייחסותו של ראש העירייה למימדיה הריאליים.
למחרת פטירתו נועדה להתקיים ישיבת מועצת העיריה. העברתי לראש העיריה יהב פניה, להביע בפתח הישיבה צער על פטירתו של אליהו, אושיית
תרבות נדירה בעיר שלנו. יהב, שאינו מחמיץ איזכור הוקרה לכל עסקן פוליטי, לא טרח להתייחס או לענות.