(חי פה) – רבים כתבו על יפן וחלמו להגיע אליה. במשך שנים היא הצטיירה בדמיון כמפגש מסקרן בין מסורת לעתיד. גם במוזיקה הופיע שמה: בשנת 1984, בתקופת הסינת־פופ של שנות השמונים, הוציאה להקת אלפאוויל (Alphaville) את Big in Japan.
בשיר מופיעים, בתרגום חופשי, הדימויים ״ניאון על עורי החשוף״ ו״צלליות חולפות״. הם מזמינים אותנו לדמיין רחוב בשעת ערב: אור הנופל על הבד, דמויות בתנועה ובגדים שמקבלים צורה עם כל צעד.
היום, עבור רבים, החלום הזה כבר בהישג יד. יפן מושכת מיליוני מטיילים, וחולשת הין יכולה להקל על חלק מהוצאות הביקור והקניות. את התמונות מהמסכים אפשר להחליף בהליכה ברחוב, מול חלונות הראווה ובין האנשים.
בביקור שלי ביפן נמשכתי במיוחד לבגדים הרחבים ולבדים הדקים והאווריריים. כסטייליסט, הסתקרנתי מהיכולת ליצור מראה מוקפד שמשאיר לגוף מרחב. ההתבוננות הזאת הובילה אותי לחפש את החיבור בין הלבוש לתרבות שסביבו: למסורת, לנוף, לאדריכלות, לאוכל ולחיי היום־יום.
מהקימונו אל הרחוב
הקימונו המסורתי, שפירוש שמו ״דבר שלובשים״, בנוי מחלקי בד המחוברים בתפרים ישרים ונעטף סביב הגוף באמצעות חגורת אובי. צורתו מעניקה חשיבות לבד, לדוגמה וליחסים שבין הגוף למעטפת.
הלבוש נשא גם משמעות חברתית. בחצרות האצולה הוא ביטא מעמד וטעם, ובתקופת אדו, עם התחזקות מעמד הסוחרים, התרחבה תרבות הצריכה באופנה. הביקוש לדוגמאות ולעיטורים חדשים עודד יצירה והפצת סגנונות.
בעיניי, יש קרבה רעיונית בין העטיפה המסורתית לבין חולצה רחבה או ז׳קט רך, שמקבלים צורה על הגוף. הגזרה המרווחת מאפשרת לנשים ולגברים להעניק נוכחות לתנועה ולמרקם.
הנוף והאקלים נותנים לבד תפקיד
הלבוש ביפן משתנה עם הסביבה: מהצפון הקר ועד הדרום הסובטרופי, מן הערים אל רכסי ההרים. הקיץ החם והלח בחלקים גדולים מהמדינה מעניק משמעות מעשית לבדים קלים ולגזרות המאפשרות תנועת אוויר; החורף הקר באזורים אחרים מחייב שכבות ובידוד.
גם בקימונו קיימת התאמה עונתית, מגרסאות ללא בטנה ועד גרסאות מרופדות יותר. הבדים האווריריים שזכרתי מהביקור משתלבים במחשבה הזאת על נוחות, לצד תשומת לב להרכב הבד ולאריגה.
מָא: המרחב שבין הגוף לבגד
המרווח שבין הגוף לבגד הזכיר לי את ״מָא״ — מושג תרבותי ואסתטי יפני המתייחס למרווח או להפסקה במרחב ובזמן. במוזיקה זהו השקט שבין הצלילים, ובאדריכלות אלה היחסים בין חלקי המבנה והחללים שביניהם. למרווח עצמו יש תפקיד: הוא משפיע על הקצב, על האיזון ועל האופן שבו אנחנו חווים את השלם.
בעיניי, זו דרך מעניינת להתבונן גם בלבוש. בגזרה רחבה, המרחק מהגוף מאפשר לבד לנוע, להתקפל וליצור נפח משתנה. האוויר שבין הגוף לבד נעשה חלק מהמראה. מכאן נובעת ההקבלה שאני מוצא בין חלל אדריכלי לבין בגד שמקבל צורה בתנועה.
תשומת לב לחומר ולעונה מופיעה גם בוואשוקו, מסורת האוכל היפנית, בבחירת חומרי הגלם וכלי ההגשה. אני רואה בכך הקבלה לבגד שמעניק מקום למרקם ולצבע. בקימונו עצמו, פרחים, עלים ונופים נושאים לעיתים משמעות עונתית.
הרג׳וקו, אנימה וחופש להתלבש
את הצד המשחקי של האופנה היפנית אפשר לפגוש בהרג׳וקו שבטוקיו. בין הסגנונות המזוהים עם האזור נמצאים לבוש בשכבות, חצאיות נפוחות ותחרות בסגנון לוליטה, פריטי וינטג׳, בגדי פאנק ואביזרי שיער צבעוניים. אלה דרכים שונות להשתמש בבגד לביטוי אישי.
לצדם ניכרת השפעת האנימה, האנימציה היפנית, והמנגה, הקומיקס היפני: דמויות ודימויים עוברים אל חולצות, תיקים ואביזרים. בקוספליי, ההתחפשות לדמויות, ההשראה נעשית למראה שלם. תרבות הפופ מוסיפה כך לאופנה עולם של דמיון, המתקיים לצד המסורת ומלאכת היד.
את המגוון פוגשים גם בחנויות. ביוניקלו, UNIQLO, סדרת AIRism מחברת טכנולוגיית בד לנוחות בתנאי לחות. במוג׳י, MUJI, פשתן והמפ מעניקים מקום לתחושת החומר. רשתות כמו BEAMS ו־UNITED ARROWS משלבות קווים מקוריים ומותגים נוספים, ומציגות כמה פרשנויות ללבוש תחת קורת גג אחת.
המעצבים ממשיכים לפרש את המסורת
בבתי האופנה מקבלים הבד והגזרה ביטוי אישי: בית איסי מיאקה מזוהה עם קפלים, קלילות ותנועה, ויוז׳י ימאמוטו עם נפח, שחור וצלליות גדולות.
בין המעצבים הפועלים כיום, מאיקו קורוגוצ׳י מחברת טבע ומלאכת יד לעיצוב נשי; שינאיצ׳ירו אישיבאשי, מעצב KUON, מעניק חיים חדשים לבדים באמצעות מסורות תיקון; יוסוקה טקהאשי מ־CFCL יוצר בגדים גמישים בסריגה ממוחשבת; וצ׳יטוסה אבה מ־sacai מחברת חומרים וגזרות לשילובים מפתיעים. יחד הם מציעים דרכים שונות להפגיש מורשת עם חיים עכשוויים.
מיפן אל הכרמל והמלתחה האישית
את המפגש אפשר להמשיך בחיפה, במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. המוזיאון נפתח לקהל בשנת 1960, על בסיס אוספו של פליקס טיקוטין וביוזמה שקידם עם אבא חושי. באוספיו אמנות מסורתית, מודרנית ועכשווית, ובה ציורים, הדפסים, פרגודים וחפצי אמנות.
עבורי, ההתבוננות בקו, בצבע ובדוגמה מחברת בין היצירה לבגד. הסקרנות שהתעוררה ביפן יכולה להמשיך בכרמל ומשם למלתחה: לאופן שבו המכנסיים נופלים, הבד מרגיש והחולצה נעה בהליכה. בתוך הבחירות הקטנות האלה נשאר משהו מהמסע.