(חי פה) – עיריית חיפה הציבה שלטי אזהרה במקווי המים ברחבי העיר, בהם נחל סעדיה, נחל שיח ונחל אחוזה/אורן, והבהירה כי המהלך נועד להגן על שלום הציבור. אלא שהעיתוי מעורר שאלה: האם השילוט הוצב בעקבות שאילתה שהגישו לפני כחודש חברי מועצת העיר דוד עציוני וזאב סוננזון, שבה דרשו מהעירייה לכל הפחות להציב אזהרות לציבור?
השלטים החדשים שהוצבו במקווי המים ברחבי חיפה מבקשים להבהיר לציבור כי מדובר במים שאינם מיועדים לרחצה או לשתייה. אלא שבמקביל להצבת השלטים, עולה שאלה מהותית יותר: מדוע רק עכשיו, והאם במקום להסתפק באזהרה לציבור לא נכון היה לבצע גם ניטור ובדיקות של איכות המים?
כזכור, לפני כחודש הגישו חברי מועצת העיר דוד עציוני וזאב סוננזון, מסיעת "הבית שלנו" שאילתה לעיריית חיפה, שבה העלו שאלות בנוגע למדיניות העירייה סביב מקורות המים הטבעיים בעיר והאופן שבו הם מוצגים לציבור כאתרי טבע ובילוי.
לטענת חברי המועצה, אותם מקורות מים נמצאים בלב השטח העירוני, אך אינם זוכים לפיקוח, דיגום או ניטור שוטף של איכות המים מצד העירייה או משרד הבריאות. החשש שהעלו הוא כי הציבור, ובמיוחד ילדים, עלול לבוא במגע עם מים שעלולים להיות מזוהמים מבלי לקבל אזהרה ברורה באשר לסיכונים האפשריים.
מזיהומים ועד מחלות – מהם הסיכונים?
בשאילתה הצביעו חברי המועצה על שורה של סיכונים בריאותיים אפשריים הנובעים מהימצאותם של בעלי חיים במקורות המים ומהאפשרות של חדירת מזהמים למים.
בין היתר הוזכרה עכברת (לפטוספירוזיס) מחלה זיהומית העלולה לעבור באמצעות מים או קרקע המזוהמים בשתן של בעלי חיים, ובמקרים חמורים לגרום לפגיעה באיברים חיוניים. בנוסף הועלו חששות מפני חיידקי מעיים, ובהם קוליפורמים צואתיים, סלמונלה ושיגלה, וכן מפני טפילים דוגמת קריפטוספורידיום וג'יארדיה, העלולים לגרום לתסמינים במערכת העיכול, ובהם שלשולים והקאות.
על פי השאילתה, הסיכון אינו בהכרח רק ביולוגי. גם נגר עירוני, גלישות ביוב או תקלות בתשתיות עלולים להביא לחדירת מזהמים למקורות מים טבעיים.
החשש מקבל משנה תוקף בשל העובדה שמקווי המים משמשים גם בעלי חיים המגיעים אליהם לשתייה, בהם חזירי בר, תנים, מכרסמים וציפורים, גורם שעשוי להעלות את הסיכון לזיהום, בהתאם למאפייני כל מקור מים.
שלטים – אבל בלי בדיקות?
כעת, לאחר שהעירייה הציבה שלטי אזהרה במקווי המים, בהם נחל סעדיה, נחל שיח ונחל אחוזה/אורן, עולה שאלה נוספת: האם הצבת שלט היא הפתרון מספק, והאם אין מקום גם לבדיקות ולניטור של איכות המים?
מצד אחד, שילוט אזהרה ברור נועד להגן על הציבור ולמנוע מגע עם מים שעלולים להיות מזוהמים, אך מנגד הוא עלול ליצור מצב שבו הציבור נמנע מהנאה ממשאבי הטבע העירוניים גם כאשר אין בהכרח סכנה ממשית. במקום להסתפק באזהרה גורפת, בדיקות וניטור תקופתיים של איכות המים יכולים לספק תמונה עדכנית באשר למצבם, לאפשר זיהוי מהיר של זיהום ולהתריע בפני הציבור כאשר מתגלה בעיה, אך גם לאפשר לתושבים להמשיך ליהנות מאתרי הטבע כאשר הבדיקות מצביעות על כך שאין מניעה או סכנה בריאותית.
השאלה המתבקשת היא האם המדיניות העירונית צריכה להסתכם בהודעה ש"אסור להיכנס למים", או לכלול גם מנגנון ניטור שיאפשר לדעת מתי, היכן ובאיזו מידה קיים זיהום בפועל.