(חי פה) – האם היא תישאר ירוקה לדורות הבאים: הדיון על עתיד התכנון האורבני בחיפה חוזר למרכז הבמה, על רקע יוזמות בנייה חדשות והמתח בין פיתוח עירוני לשמירה על שטחים פתוחים. שאלות של מדיניות, אחריות ציבורית ואיזון בין יזמים לצורכי התושבים עומדות בלב השיח המקומי ומעוררות מחלוקת רחבה.

איזון אינטרסים בין יזמים לציבור
תכנון אורבני בחיפה לא בהכרח מחייב איזון עדין בין אינטרסים כלכליים של יזמים לבין טובת הציבור. לצד הרצון לקדם פרויקטים חדשים, עולה הצורך להבטיח כי ההחלטות אינן מתקבלות תוך התעלמות מרצון התושבים ונבחריהם. חזרתה של תוכנית הבנייה במורדות לינקולן, אשר (שוב) הורסת שטחי טבע וחורש טבעי, תכנית שנדחתה בעבר וכעת נדונה בוועדת הערר, עלולה לחזור תוך שינויים קוסמטיים בלבד. הממשק בין הציבור, הוועדה המקומית והוועדה המחוזית חייב להיות מבוסס על שיתוף אמיתי.

חשיבות ההתחדשות העירונית בתוך גבולות העיר
הדגש המרכזי בתכנון העתידי של חיפה צריך להיות על התחדשות עירונית בתוך המרקם הקיים. במקום להמשיך ולנצל שטחים פתוחים בעלי ערך נופי ואקולוגי, ניתן לממש תוכניות תקפות שכבר קיימות בתחומי העיר ותקועות, זה שנים, במינהל ההנדסה. התחדשות זו מאפשרת חיזוק הקהילה, שיפור תשתיות ושימור הסביבה.
לעומת זאת, פיתוח בשטחי טבע תלולים ורגישים גורם לפגיעה בלתי הפיכה בנוף ובמערכות האקולוגיות של ״חיפה הירוקה״, או מה שנשאר ממנה.
התכנית הגרועה של הרחבת סביוני דניה, איננה בודדה במוסדות התכנון. גם קידומן של תכניות נוספות מעלה שאלות קשות בנוגע לחזון המתכננים בעיריית חיפה: מורדות לינקולן ורמת גוראל מאיימות להרוס שטחי טבע בעלי רגישות נופית גבוהה. תכניות אלה מצטרפות להרס החורש הטבעי שכבר קרה בשנים האחרונות, כאשר נבנתה גבעת זמר, בשטח תלול מאד בו היה חורש טבעי עתיק-שנים.

השלכות סביבתיות ותיירותיות של תוכניות בנייה
תוכניות בנייה דורסניות אינן רק סוגיה תכנונית, אלא גם סביבתית ותיירותית. חיפה שואפת למצב את עצמה כעיר בעלת זיקה לסביבה ירוקה ולתיירות, אך פגיעה בשטחים פתוחים ובפרוזדורים אקולוגיים עלולה לסתור יעד זה ולפגוע אנושות באיכות החיים של תושבי העיר.

לקחים מהעבר וקריאה לאחריות תכנונית
ההיסטוריה מלמדת כי עצירת תוכניות שנויות במחלוקת אינה בהכרח פוגעת בהתפתחות עירונית. מקרה נוף הגליל מדגים כיצד החלטה לעצור ולבחון מחדש הובילה לשגשוג עירוני בכיוון אחר. על כן, יש מקום לקריאה ברורה לוועדה המחוזית ולנבחרי הציבור לבחון מחדש את חזון העיר, לא לחשוש מלחצים כלכליים, ולהעדיף פתרונות חדשניים וברי קיימא שישרתו את הדורות הבאים.


אני, כילידת חיפה, שגרה כל חייה בחיפה, מצטרפת לדאגה לגבי שמירת צביון העיר. אני רואה ועוקבת שנים, איך חלקים שלמים יפים וירוקים נעלמים ובמקומם נבנים בתים שמקלקלים את הייחודיות של העיר חיפה. למה לא מאשרים ת.מ.א בכל הבניינים בהדר, כמו שעשו למטה בעיר, הפיחו רוח חיים בעיר. אם היו מאשרים בניית מגורים חדשים כמו למשל רח' הרצל עם חנויות ומעליהן דירות מגורים כמו בתל אביב, הרבה אנשים היו גרים במקומות האלה. גם בתל אביב, חודשו שכונות ותיקותשמטו ליפול והיום הם המקומות הכי מבוקשים. כל היופי של חיפה הם המורדות הירוקים מכל כיוון שבאים אליה.
כתבה חשובה. הבעיה העיקרית אותה אני מזהה בשניםכ האחרונות היא שהעיריה מגיבה ולא יוזמת – הקבלנים לוחצים על תמ"א – עשרות פרויקטי תמ"א צצים בלי סדר והיגיון, לוחצים על מורדות לינקולן – יש תכנון לבינוי הרסני. העיריה צריכה להוביל תוכנית אב כוללת הביטי שימור, מיגון, צרכי אוכלסיה והתחשבות בשילוש הקדוש שבונה עיר – חינוך, תעסוקה, קהילה.
רק לאחרונה גיליתי את מערכת השבילים היפהפייה בשער הלבנון..
זה מקום לשמור ולטפח, לא להפקיר ליזמים!
מנסה להעלות תמונות (ללא הצלחה..)
צודקת בכל מילה, יש כמה משאבים עיקרים לחיפה אחד הבולטים הוא הנוף והטבע שבכל פינה.
עם זאת כמה נקודות, התחדשות עירונית זה מעולה אבל שהיא מגיע במאות מגדלים של 30-40 קומות אז יש השלכות. פגיעה בנוף, חציבה בהר עם קירות תמוך וגם תשתיות מוגבלות. האם זה לדעתך העתיד שחיפה צריכה להמשיך לצעוד אליו?
התחדשות עירונית זה גם תמאות בכרמל שחוצבות בהר והורסת את היער העירוני שמיוחד בו.
אפשר להכניס גם את השימור, בעתיד אם וכדי לשמר בצורה נרחבת כנראה יצטרכו מנגנון לניוד זכויות, לאיפה יניידו אותם?
וגם שיתופי פעולה בין הציבור-המקומית-והמחוז זה יפה אבל איך עושים את זה בפועל?