התקווה שוב מאחרת
תקועה בצומת.
הבטיחו עולמות
אבל הדרכים דוממות.
אמרו רגע ….
כמעט…..
והרגע פוצץ
במלחמות במפרץ.
אולי בדרך
חזקה ושוות ערך.
אולי היא נבהלה
מכל "הבלאגן"
אולי היא מסתתרת
במקום מוגן.
עד מתי נחכה לה?
עד מתי נתייסר לה?
מתי נזכה בה ?.
נמחה לה כפיים-
נחזק בה כנפיים
לתקווה,
בת שנות אלפיים.
אין לנו אחרת
אז למה למה
היא כל כך מאחרת?!
מר יוסי הנכבד ,הגיע הזמן אחרי 2000 שנה להבין שמעולם לא היה, ולעולם לא יהיה שלום איתם.
יש לעזוב את היונה המסכנה לנפשה לחפש גרגירי חיטה.