החיים בחווה בחברת בעלי-החיים הרבים, עצי הפרי במגוון רחב והשקט בסביבה, הפכו את המילה חווה למשמעותית ביותר. שלוימה מחזיק ברובה-ציד ברישיון ובכדורים מיוחדים לכך. מדי תקופה יוצאים לכוון וואדי-רושמייה בחיפה לצייד יוני-בר. הפעם הראשונה שיצאתי עם חנה ל'מסע' צייד הייתה כמובן גם האחרונה.
אזור הציד אינו מקום שרגל אדם לא דרכה בו, אינו יערות עד ביבשת עלומה המחכה למגלה ארצות סקרן שיחשוף אותה לשאר העולם. זו הייתה פינת טבע קטנה ומדהימה בוואדי-רושמייה, מצוק אדיר גובה מעשה ידי אדם שבחורף נהנית מזרימת מי הגשמים המגיעים מההרים ולכן ישנה צמחיה בשפע ואכן לא מדי יום מטיילים שם בני-אדם.
התלבשנו בהתאם. חנה חגרה חגורה מיוחדת עמוסת כדורים, היכולים לאפשר ציד פילים באפריקה. הגענו לאזור עם צמחיה סבוכה, כשהצוק מתנשא לגובה של עשרות מטרים מעלינו ובקצהו שיחים רבים בהם מקננים בעלי כנף שונים. להקה של יוני בר מעופפת מעל כשחלקם עומדים על זיזים בסלע.
לא יכולתי לסרב להצעה המכובדת והתכבדתי בירייה הראשונה. טענתי את הרובה בכדור שתרמילו מלא בכדורי מתכת קטנים המתפזרים ברדיוס בעת הפגיעה. הכלל לירי אומר:
"צפה אל המטרה, עצום עין בלתי מכוונת" וכן הלאה.
בהיותי קלע מצטיין עם אות כסף צבאי נהגתי כאמור, אך בעת הירי עצמתי חזק את שתי עיני. לא מאמין לפעולה אותה אני מבצע. אני מודע שאני יורה לעבר בעלי-חיים שאיני אוכלם.
מטח של ארבעה עופות נחת על הרצפה מסביב. ירייה אחת ארבע פגיעות. חנה אספה אותם במיומנות וקשרה אותם לחגורה. ביקשתי להפסיק את מסע הציד ולחזור לאופציה של קניית מזון במכולת. הרובה הקטלני שינה את ייעודו והפך להיות להגנה בלבד, שלמזלנו לא נזקקנו לו.
כשעברנו דירה סבלתי מציד באופן שונה לחלוטין. במעלה הרחוב גרה אישה זקנה, הייתה בטח כבר בת ארבעים. דיברה במבטא הונגרי כבד ונשאה בתואר ציידת עם רישיון ופעם בחודש יצאה לצפון למסע ציד חוקי למהדרין. מכיוון שאיני שש להרג בעלי חיים וכך או כך המעטתי באוכלם עד שבגיל שבעים וחמש הפכתי לצמחוני אוכל עשב מבלי להעלות גירה.
ההונגרייה הזקנה גם עישנה והתהדרה בקול בס חיקוי לשליאפין הגדול. הכרתיה במכולת השכונתית וכששמעה שרעייתי טרם הגיעה למגורינו החדשים התנדבה ברוב טובה לבוא ולבשל עבורי מאכל הונגרי שאין לו כל קשר וקירבה לציד.
למחרת היום הגיעה הרעייה המסורה עם כמה מצרכים וכשפתחה את המקרר וגילתה את התבשיל בסיר לבשה ארשת של חוקר בסקוריטטה. גיליתי מיד את כל הידוע לי מבלי יכולת להתחכם.
כידוע שגעון והריון לא ניתן להסתיר ומה עם הקנאה? אז חנה כמו לביאה פצועה המגינה על גוריה הבהירה לזקנה שאם ברצונה לצוד אותי, היא תצטרך לעבור דרכה. הזקנה ההונגרייה הפכה לחברת המשפחה כשהוברר שרישיון הציד שלה לא כוון אלי אלא לחיות-בר בגליל-העליון.
מר אורי שרון!
כמומחה למשתמשי נפש באמנות אני מודה לכבודו שהואיל לשתף אותנו בהגיגיו.
אני מודה לכבודו ואשתמש בחומר להמשך הדרך.
רב-תודות
אילן
מה אומר ומה אגיד? חיפה איבדה לטובת החו״ל התל אביבי את אחד מציידי הנפש הידועים מזה יותר ממחצית המאה הקודמת. לא שחייה האומנותיים חדלו מלהתקיים (ראה תיאטרון חיפה שהמוני שחקנים ידועים ״התבשלו״ בה), אבל אם אילן סגל היה ממשיך לחיות בעירנו – הרווח האומנותי היה מרקיע לשחקים. אבל זה מה יש ואין מה להתבייש. לפחות בבואו לחיפה הוא לא חייב להציג ויזה…
יוסי באיזה שנים ובן כמה אתה?
אחלה כתבה
גם אני גדלתי בהדר בסיבוב של סוף הרצל…