תיאו הררי • מחיפה לפסגת הנינג'ה העולמית

(חי פה) – ביקור חד פעמי במתקן נינג'ה לכבוד יום ההולדת 11, הפך במהרה למסע של נחישות, משמעת עצמית והישגים בינלאומיים. תיאו הררי, בן 15 מחיפה, כבר מייצג את ישראל באליפויות אירופה וחוזר עם מדליות. לצד אימונים אינטנסיביים במכון נינג'ה בצ'ק פוסט, תיאו ממשיך ללמוד במסלול בגרות מלאה בבית הספר החברתי בבת גלים. תוך כדי הוא מתמודד עם אתגרים כלכליים, מחסור בתשתיות לאימון מתקדם וקשיים לוגיסטיים בשל המצב הביטחוני. סיפורו הוא סיפור של התמדה, חלום גדול ואמונה – של נער צעיר שכבר מתחרה בזירה הבינלאומית של ענף שעתיד להפוך לאולימפי.

התחלה מקרית שהפכה לתשוקה יומיומית

תיאו הררי נכנס לעולם הנינג'ה כמעט במקרה. הכל התחיל בגיל 11, כשאחותו הגדולה לקחה אותו כמתנה ליום הולדת למתקן נינג'ה בלב המפרץ. הניסיון הראשון היה רחוק ממרשים. "ניסיתי פעם אחת על המתקנים, לא כל כך הצלחתי וחזרתי הביתה", הוא מספר בגילוי לב. אבל כמה חודשים אחר כך משהו משך אותו לחזור. פעם ועוד פעם – עד שהאימונים הפכו לשגרה. מאז, הוא מתאמן במכון "נינג'ה ספוט" של אור אביטל בצ'ק פוסט – אחד המתקנים המרכזיים בארץ בתחום. "בהתחלה אחותי הייתה אפילו יותר טובה ממני", הוא נזכר בחיוך. "אבל עם הזמן והאימונים, התקדמתי."

בין מסלול מכשולים לשיעורי מתמטיקה

תיאו, העולה לכיתה י', לומד כיום בבית הספר החברתי בבת גלים. מדובר בבית ספר המציע לתלמידיו בחירה בין מסלול בגרות לבין לימודים ללא תעודת בגרות – ותיאו בחר ללכת עד הסוף. "אני לומד 5 יחידות באנגלית ובמתמטיקה", הוא אומר. "חשוב לי מאוד לסיים את הלימודים עם תעודת בגרות מלאה. אני רוצה לשלב את הספורט והלימודים, לא לוותר על אף אחד מהם."

למרות השגרה העמוסה, תיאו מצליח לשלב גם חיים חברתיים. "רוב החברים שלי הם מתאמנים כמוני, בגילי, מכל הארץ", הוא מספר. "אנחנו רואים זה את זה בתחרויות, באימונים. חוץ מזה יש לי גם חברים בבית הספר – אני לא מרגיש שאני מוותר על משהו."

נינג'ה ו-OCR – ענף הולך וגדל בדרך לאולימפיאדה

תחרויות נינג'ה נחלקות לשני סוגים עיקריים: התחרויות הרגילות – כמו אלו שאנחנו רואים בטלוויזיה, ותחרויות ה-OCR (Obstacle Course Racing) – שמאתגרות את המתחרים לעבור מסלול מכשולים של 100 מטר בזמן הקצר ביותר. תיאו מתחרה בשתי הקטגוריות, ומשקיע שעות רבות בכל אימון, מתוך מטרה לשפר כל תנועה, כל אחיזה וכל קפיצה.

בשנת 2032 צפוי הענף להפוך רשמית לענף אולימפי, ולטענתו – ישראל נמצאת עדיין הרחק מאחור בהכנות. "אין בארץ מסלול קבוע של 100 מטרים ל-OCR, כמו שיש בחו"ל", הוא מסביר. "אם היה לנו כזה מסלול, היינו יכולים להתאמן עליו ולהתכונן טוב יותר לתחרויות. זו מגבלה אמיתית שמקשה על המתחרים הישראלים."

תיאו הררי בתחרות ◄ צפו

מקום שלישי באליפות אירופה בפורטוגל – רגע של שיא

באירוע השיא האחרון שלו – אליפות אירופה בפורטוגל, שהתקיימה בסוף יוני – זכה תיאו במקום השלישי בקטגוריית הגיל שלו (עד גיל 16). "זה היה רגע מאוד מרגש", הוא מספר. "לעמוד על הפודיום עם דגל ישראל מאחוריי – זו תחושת גאווה עצומה. כל העבודה הקשה, האימונים, השעות במכון – הכל התנקז לרגע הזה."
השתתפותו בתחרות בפורטוגל כמעט בוטלה עקב סגירת שמי ישראל בעקבות מבצע "עם כלביא" מול איראן. תיאו לא ויתר. יחד עם אביו, הוא יצא למסע בין מדינות: "הגענו דרך עקבה שבירדן, משם לאתונה, לאמסטרדם, לטולוז ובסוף – לפורטוגל. זה לקח לנו 48 שעות, אבל היה שווה כל רגע. בדרך חזרה כבר היה לי מזל – הטיסה הייתה ב-1 ביולי, אז היא לא בוטלה." תיאו מתאר את הנסיעה כקשה אך מספקת, במיוחד כשבסופה חיכה לו מקום שלישי על הפודיום.
נבחרת ישראל כולה כללה 13 מתחרים, שחזרו ארצה עם ארבע מדליות – הישג יוצא דופן בענף.

עתיד בענף הנינג'ה – והיעדר תמיכה ממסדית

לצד ההשקעה האדירה של תיאו, עומדים הוריו, שמממנים כמעט את כל הוצאות האימונים והנסיעות. "אני מייצג את המדינה, אבל אין כמעט מימון", הוא אומר בכאב. "ההורים שלי מממנים הכל – כרטיסי טיסה, לינה, ציוד, הכל מהכיס הפרטי. זו מעמסה כלכלית כבדה מאוד". למרות הקושי, התמיכה הזו אפשרה לתיאו להגיע להישגים שהוא רק חלם עליהם בתחילת הדרך.
כיום תיאו מביט קדימה. התחרות הבאה היא אליפות העולם בשבדיה – והוא כבר מתאמן לקראתה. אך הדרך רצופה אתגרים. "אנחנו צריכים מתקן של 100 מטר בארץ, וצריך מימון. זה ענף ספורט שמושך יותר ויותר צעירים, אבל בלי תמיכה – קשה מאוד להתקדם. אני מאוד מקווה שמישהו ישמע אותנו, ויבין כמה פוטנציאל יש פה."

המאמנים כאנשי מפתח במסע האישי

תיאו לא שוכח להודות לאנשים שמלווים אותו לאורך הדרך: "המאמנים שלי – אופק חזות ואלדד אוחיון – הם כמו משפחה בשבילי. הם מאמינים בי, תומכים בי בכל שלב, ויש להם חלק ענק בהישגים שלי. גם כשקשה – הם שם. בלי זה, לא הייתי מצליח."

נער מחיפה שכבש את אירופה – ורוצה עוד

תיאו הררי הוא לא רק ספורטאי מחונן – הוא סיפור הצלחה שמתחיל ממפגש מקרי עם מתקני נינג'ה בלב המפרץ, וממשיך בזכייה במדליות בינלאומיות. הוא מוכיח שלמרות הקשיים – כלכליים, לוגיסטיים או אישיים – אפשר לחלום בגדול ולכבוש יעדים רחוקים. כעת, כשהענף בדרך להפוך לאולימפי והוא רק בן 15, הדרך עוד פתוחה – והשאיפות גבוהות מתמיד.