כל שנה במהלך חודש פברואר החורפי ועד אמצע חודש מרץ, מגיח מגולם שמונח עמוק באדמה פרפר יפהפה ממשפחת החכליליים. קטן, זהוב כנפיים ממעל ומנוקד בכתומים מלמטה. צמריר הקדד שמו, עדות לשיער דמוי הצמר שמכסה את גופו ובגלל תלותו הבלעדית בצמח הפונדקאי קדד גדול-פרי שרק על ענפיו תטיל הנקבה את ביציה, כי פירותיו הם המקור היחידי של המזון לזחליו ובהעדרם לא ישרוד הפרפר.
חורף ישראלי
שלא כמו בארצות הצפון, החורף בארצנו אינו מהווה מכשול קשה לפרפרים ובעיתות של גשמים לסירוגין הם יודעים לחסות מתחת לעלים. וכך, עם שמש מידי יום וצוף פרחים לתדלוק מעופם אנו זוכים לפרפרים בארצנו כל השנה. לא ברור אם הצמר מחמם את הצמריר אבל ניכר בו שנזקק לחום השמש בעמדו בכנפיים פרושות על צמרת ענפי שיח הקדד או על סלע לידו.
סקרים וספירה להצלה ושמירה
כבר 20 שנה שאנו, נאמני ומגיני הפרפרים, עוקבים אחרי מצבו של הפרפר הנדיר, כמו גם על מצבם של מינים נדירים נוספים מתוך ה-14 שהוכרו בשנת 2009 כמוגנים על פי חוק . וממש באותה שנה יצאנו לדרך עם מיזם 'תכנית לאומית לניטור הפרפרים' כפרויקט מדע-אזרחי קהילתי להקמת מאגר מדעי של תצפיות פרפרים אשר ישמש מקור מידע לניתוח ומחקרים להגנתם.
מאות מתנדבי קהילות תכנית ניטור הפרפרים בארץ משתתפים כל השנים בהתלהבות בכל הפעילויות של סקרי-פרפרים, דיווחי תצפיות, אירועי ספירת פרפרים ומבצעים שונים לחיזוק הגנתם וההיכרות עם עולמם לכל הגילים והמגזרים.
במהלך שנות הסקרים לאיתור, למיפוי צמחי הקדד ולספירת כמות הצמרירים בכל בתי הגידול של הפרפר נאספו אל מאגר-הנתונים של תצפיות ניטור הפרפרים מאות אתרים של מצבורי שיחי קדד מכל הארץ. וממש ובעצם הימים האלו של חודש פברואר אנו שוב חוזרים בדאגה לספור את מעט צמרירי הקדד שנותרו.
פרפר צמריר הקדד וחידת הדבורים
קטן, זריז ונמצא תמיד בקרבת שיחי הקדד. או שלא ? זהו שלא תמיד!
והרי לכם חידה:
זחלי הפרפר שיבקעו מן הביצים הזעירות יעשו את דרכם אל פירות הקדד שזה עתה בשלו מן הפרחים ויקדחו את דרכם אל תוך הפרי. זהו מאגר המזון שלהם. הפירות של הקדד הם התנאי הבלעדי להישרדותם. בתוכם הם ניזונים וגדלים ומשם יצאו להתגלם באדמה עד לפברואר הבא.
אבל מה יקרה אם לא ימצאו להם פירות על שיח הקדד, מזון למחייתם?
התשובה המצערת היא שללא פירות על צמח הקדד הם לא ישרדו!
למה יש אתרי קדדים ללא פירות? ואיך "יודעים" על כך הפרפרים?
כולנו יודעים שפרי הוא תוצאה של הפרייה. פירות הצמחים הם תוצאה של האבקת הפרחים על ידי דבורים ומיני חרקים. דהיינו: לקדד לא יהיו פירות אם דבורים לא יבקרו ויאבקו את פרחיו.
מתברר שלא צפינו בפרפרי צמריר הקדד באזורים בהם לא נמצאו פירות מן השנה שחלפה (ראה תמונה).
אז כיצד "יודעת" נקבת הפרפר מבעוד מועד שלא להטיל על צמח שלא יזכה לביקור דבורים ולא יניב פירות לזחלים שיבקעו?
וזו ההשערה הרווחת לפתרון החידה:
הפרפרים וגם הדבורים יודעים לזהות את איכות הצמח ונמנעים מצמחים שנפגמו מזיהום, מחלה, ריסוס, נזקי רעייה וכד'. נקבת הפרפר, למשל, מגרדת ומריחה את קליפת העלה כדי לבחור את הצמח המתאים לפני ההטלה. אם צמחי האתר נגועים אזי פרפרי הצמריר ימצאו אתר קרוב אחר ולעיתים גם יחזרו לבדוק בשנה הבאה אם חל שיפור בינתיים. וגם אנחנו נמשיך, לסקור, לעקוב ולתעד, כדי ליצור נתונים ומידע לחוקרים ומחקרים להגנת הפרפרים, כי הפרפרים הם המדחום של הטבע.
הקמה ופיתוח מערכות המידע של המיזם הם מפעל חיי והקישור המצורף לעבודת מחקר של זוהר אפק הוא אחד מפירות הפעילות שהיה לי הכבוד והעונג ללוות.
איזה כייף של כתבה לקרוא .. תודה על העבודה המקסימה שאתם עושים בקהילה
' המתפרפרת ' 😊🥰
מאמר מעניין! סוף סוף יש משהו טוב לקרוא ברשת! כל הכבוד למתנגבים, השומרים על הטבע, למענינו ולמען הדורות הבאים!
הנה סיפור על פרפר נדיר: החיפאי האמריקני. זהו פרפר המתעופף מחיפה לארצות הברית ללא הרף, ילדיו ונכדיו כבר שם. אבל הוא מתעקש להמשיך לגור בוילה בדניה ולהתעופף, לא מעט על חשבון משלם המיסים, אל אמריקה. החיפאי האמריקני. וכך הוא כבר שנים בביזנס קלאס, דה לוקס, כולל נהג שמסיע לנתב"ג וחזרה ספיישל, ארוחות בטרקליני פאר, מלונות פאר מסביב לעולם ואפילו עם פמלייה של עוזרים וסגנים לצ'פר אותם על חשבון משלם הארנונה הפראייר. כי החיפאי האמריקני, גם נודד בכל העולם וחותם על הסכמי שיתוף פעולה ריקים, או חילופי משלחות סתמיות. זהו עיקר עיסוקו של הפרפר החיפאי האמריקני. בית הגידול שלו פה אבל הוא רק מחפש איך לנדוד הלאה.