“בית הסופרים” בהדר העליון, כי חיפה אינה רק ״עיר פועלים״

הרצל, בספרו ״אלטנוילנד״ (1902), חזה עתיד מזהיר לחיפה, העיירה הנידחת של תחילת המאה ה-20: צומת תחבורתית, מרכז תעשייה ואפילו תחבורה באמצעות רכבל. אולם, הוא לא חזה שחיפה תהפוך לחממה ליצירה ספרותית, כפי שחלמו מקימי ״בית הסופרים״ ברח׳ חנה סנש 5.

אבא חושי משנה תדמית חיפה

ואכן, בימי המנדט הבריטי, חיפה הפכה מעיירה בשולי האימפריה האותמנית לאתר אסטרטגי של האימפריה הבריטית כאשר מפעלי התעשיה שבה יצרו לה תדמית של ״עיר פועלים״. תדמית זו נתחזקה עוד יותר עם קום המדינה, כאשר כונתה ״חיפה האדומה״.

אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה בשנים 1951-1969, שאף לשנות את תדמיתה זו של העיר ע״י יוזמות מגוונות בתחום התרבות וביניהן הקמת תיאטרון חיפה (1961) ואוניברסיטת חיפה (1965).

חיפה ״עיר האומנים״

בפגישה עם המשורר ש. שלום בתחילת שנות ה-50, קבל המשורר על מצבם הכלכלי הרעוע של הסופרים בארץ. ש. שלום הבטיח לאבא חושי כי אם תוצע לו דירת מגורים בחיפה יהיה מוכן לעבור להתגורר וליצור בעיר. 

בהמשך לשיחה זו, אבא חושי הגה תכנית ״ מגורי אומנים״ שבמסגרתה הועמדו דירות בתנאים נוחים לרשות אומנים מתחומי יצירה שונים כדי שיבואו להתגורר וליצור בחיפה. יש להזכיר כי מהלך דומה עשה לפניו ראש העיר תל אביב, מאיר דיזנגוף, ובזכותו הפכה העיר לאבן שואבת ליצירה התרבותית.

בהמשך ליוזמתו של חושי , הונחה אבן פינה ב- 1959 ל״בית הסופרים״: בניין מגורים צנוע בן 2 קומות וגג רעפים, ברחוב חנה סנש 5 שנבנה ע״פ תכניותיו של האדריכל החיפאי א. ינוביץ.

חלוקת הדירות ה"חינמיות" לסופרים נעשתה ע״פ אמות מידה כלכליות, בהתאם למצבם של היוצרים השונים. עם היוצרים שקיבלו דירה בעיר, במסגרת תכנית ״מגורי אומנים״, לאו דווקא ב״בית הסופרים״, נימנו:

• ש. שלום, משורר (1953) , שזכה בפרס ישראל לשירה ב-1973. אחיו, י. שפירא היה מנהל ביה״ס הריאלי כשלשה עשורים.
• יעקב אורלנד, משורר, (1954), כותב שירים מוכרים ואהובים כמו ״עץ הרימון״, ״שני שושנים״, ״היו לילות״ ורבים אחרים. הוא נשאר להתגורר בחיפה עד לפטירתו ב-2002.
• יהודה בורלא, סופר, שזכה בפרס ישראל לספרות ב-1961. 
• צבי ברגר, צייר, יליד חיפה, שוכנע ע״י חושי לחזור להתגורר וליצור בחיפה והועמד לרשותו סטודיו רחב ידיים.

ואולם, היוצרים שבאו בהתלהבות לחיפה עזבו אותה במהרה. הם איבדו עניין בעיר המנונמנמת שבה לא היו קיימים בתי קפה נוסח ״כסית״ עם חיי הבוהמה העשירים שצמחו סביבו.

אהרון ינוביץ (1902-1972), אדריכל בית הסופרים

אהרון ינוביץ נולד בפולין ולמד אדריכלות והנדסת חשמל בגרמניה. עלה לא״י ב-1927 והשתקע בחיפה. הוא הקים משרד תכנון בשיתוף עם האדריכל ברסקי שהתפצל אחרי כ-10 שנים. ינוביץ המשיך במשרדו העצמאי.

הוא תכנן פרויקטים רבים ברחבי חיפה, בעיקר מגורים: בבת גלים, ברחובות ארלוזורוב ואחד העם ואחרים. הפרויקט הבולט ביניהם היה תוספת לבי״ח כרמל הישן (משה גרשטל, אדריכל ראשי) בד בבד עם שמירה על העצוב המקורי בסגנון הבינלאומי.

למשפחת ינוביץ היו שני בנים שהמשיכו את המסורת המקצועית של אביהם: איתמר ינוביץ, שלימים היה מהנדס מחוז חיפה, והאדריכל אמנון ניב שכיהן כמהנדס העיר ירושלים.

בניין לשימור?

יתכן ודייריו הנוכחיים של הבניין הצנוע , הטבול בירק והמשקיף אל הנוף המרהיב של המפרץ, אינם יודעים מי היו דייריו הקודמים של ואילו יצירות ספרותיות נולדו בין כתליו.

האם בניין ״בית הסופרים״ לא היה ראוי להכלל ברשימת ״הבניינים לשימור״, לאוו דווקא בגלל ערכו האדריכלי אלא בזכות ההיסטוריה הגלומה בו?

תודות

• תודתי נתונה בזאת למר מיכאל זלוטין על הצעתו לנושא הכתבת השבוע, ״בית הסופרים״ בחיפה.
• כמו כן שלוחה בזאת תודה לגב׳ אמירה קהת, מהעמותה לתולדות חיפה, מומחית לאדריכלות חיפה ואדריכליה, על עזרתה בהשגת מידע חיוני לעריכת הכתבה.

מקורות

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.

אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.