ד"ר טטיאנה זלוז'ין, מנהלת מערך בריאות הנפש של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, מספרת על השנה המאתגרת ביותר בתולדות מערכת הבריאות בישראל
"נדרשנו ללמוד את המצב המורכב תוך כדי תנועה, ובאמת, מצאנו הרבה מאוד פתרונות יצירתיים. הצוותים מסורים מעל ומעבר, ונתנו מעצמם הרבה יותר מ-100 אחוז"
בבוקר 7 באוקטובר נכנסה מערכת הבריאות בישראל לתקופה המאתגרת ביותר בתולדותיה, כמוה לא ידעה מעולם. "במשך שנים התכוננו למצבי חירום, אבל מצב החירום הנוכחי, שהחל ב-7 באוקטובר 2023 ונמשך עד עצם היום הזה, עם המלחמה ברקע, הוא חסר תקדים", אומרת ד"ר טטיאנה זלוז'ין, מנהלת מערך בריאות הנפש של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי. "נדרשנו ללמוד את המצב המאתגר תוך כדי תנועה, ובאמת, מצאנו הרבה מאוד פתרונות יצירתיים. הצוותים היו מסורים מעל ומעבר, הם הגיעו לכל נקודה בארץ, שבה הזדקקו להם, ונתנו מעצמם הרבה יותר מ-100 אחוז".
ד"ר זלוז'ין, מומחית בפסיכיאטריה, טיפלה במהלך שנות עבודתה הרבות במקרים לא פשוטים, אבל שום דבר, היא אומרת, לא הכין אותה למצב הנוכחי. אמנם הקורונה שפרצה לחיינו בסוף 2019 הייתה מעין פרומו, שכן גם אז הייתה עלייה של כ-50 אחוז במספר הפונים לבריאות הנפש, ובכל זאת, זוועות 7 באוקטובר הציבו בפני המערך אתגרים מורכבים הרבה יותר.
ד"ר זולז'ין: "אירועי 7 באוקטובר הביאו איתם גל של פניות של ניצולי נובה, בני משפחות של נרצחים, בני משפחות של חללי צה"ל, משפחות של חטופים, חטופים שחזרו. אלה אוכלוסיות שבימי שגרה לא היו מגיעות אלינו, ועכשיו הן הגיעו בהמוניהן. בתוך כל זה חשוב לזכור שגם הצוותים שלנו חוו, וחלקם עדיין חווים, תקופה קשה, ונדרשנו גם 'לטפל במטפלים'. בחלק מהמשפחות הבעלים גויסו למילואים תקופה ארוכה, לא לכל הילדים יש מסגרות עכשיו, ועבורם פתחה כללית קייטנות לילדי העובדים".
ספרי מעט על הפעילות של מערך בריאות הנפש מול המפונים.
"בתחילת המלחמה אילת קלטה את מספר המפונים הגדול ביותר, והייתה שם רק מרפאה אחת אחודה (של כל הקופות) לבריאות הנפש. מאחר שכמות הפניות הייתה כה גדולה, הם ביקשו מאיתנו תגבור ועזרה. זה דרש מאיתנו קצת התארגנות, כי היינו חייבים לבטל תורים, ובסופו של דבר שלחנו לאילת, ובהמשך גם לים המלח, משלחות של מטפלים, פסיכותרפיסטים בעיקר, ושני רופאים. המשלחות עבדו שם בכל שבוע מיום ראשון עד יום חמישי, כל יום משבע בבוקר עד חמש אחר הצהריים. תחילה הטיפולים התבצעו בבתי המלון ואפילו על שפת הבריכה, ובהמשך הוקמה מרפאה מסודרת, כך שכל הפונים קיבלו מענים".
ד"ר זולז'ין מספרת על ד"ר אנטולי קריינין, מומחה בפסיכיאטריה, שבימים כתיקונם אפשר לפגוש אותו במרפאה לבריאות הנפש באבן סינא בחיפה. לדבריה, כשהתחילו להגיע לבתי המלון בחיפה המפונים הרבים מהצפון, ד"ר קריינין הגיע עד אליהם. "בהתחלה עשינו סיור כדי לאפיין את הצרכים. צריך לזכור שלבתי המלון בחיפה הגיעו בתחילת המלחמה יותר מ-10,000 מפונים. חלקם לא יכלו לצאת מהמלון, מסיבות כאלה ואחרות, רובם לא הכירו כלל את הסביבה. ד"ר קריינין הגיע לכל מטופל עד חדרו במלון".
פעילות נוספת של צוותי מערך בריאות הנפש של כללית נעשתה בקיבוץ משמר העמק. ד"ר זולז'ין: "למשמר העמק הגיעו מפונים מהדרום כבר ביום שלישי בלילה, לשם שלחנו צוותים של פסיכולוגים ורופא פסיכיאטר לילדים, כדי לעשות הערכת מצב. היו לא מעט קשיים, למשל, הורים מבוגרים שנשארו בבתי אבות בדרום, כשכל המשפחה למעשה כאן".
כללית הניעה בשנים האחרונות מהפך טכנולוגי עצום, במיוחד בכל מה שקשור לתחום הדיגיטל. היוועצות עם רופא אונליין וקבלת טיפול מרחוק הפכו לעניין שבשגרה, עם הכנסתם של מיטב החידושים. הפלטפורמה הדיגיטלית מוכיחה את עצמה גם בימי מלחמה, וד"ר זולז'ין מספרת: "ביצענו טיפולים רבים בשיחת טלפון או בשיחת וידיאו. במחשב שלי יש את כל התיק הרפואי של המטופל, ובאופן הזה אני גם יכולה להנפיק לו מרשמים. הרבה טיפולים פסיכותרפיים ביצענו אונליין, וזה הוכיח את עצמו. מהמטופל זה ייתר את הצורך להגיע למרפאה".
הטיפול בניצולי הנובה
אוכלוסיות מטופלים מורכבת היא זו של ניצולי מסיבת הנובה, שחווים פוסט טראומה קשה. חלקם איבדו חברים ובני משפחה, והם עצמם חוו רגעי אימה בלתי נתפסים. עבורם הקים מערך בריאות הנפש של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי מסלול טיפול מהיר.
ד"ר זולז'ין מרחיבה: "ניצולי הנובה מצויים במצב נפשי מורכב. הם לא יכולים לחכות בתור לפסיכיאטר, לפסיכולוג או לריפוי בעיסוק. הם צריכים את הטיפול כאן ועכשיו. לכן, כל ניצול נובה נכנס תחילה לשלוש שיחות התערבות מיידית. הוא עובר הערכה פסיכיאטרית, שעל פיה הפסיכיאטר בונה לו תוכנית טיפול – בין אם זה תרופות, טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה ועוד, ומסלול נוסף הוא טיפול קבוצתי".
על מצבם של ניצולי הנובה, מספרת ד"ר זולז'ין: "חלקם במצב מאוד קשה. הם סירבו לצאת מהבית בשבועות הראשונים, וזה הצריך התערבויות טיפוליות מרחוק. גם המשפחות של המטופלים לא ממש ידעו איך להתמודד עם המצב הלא פשוט, וצריך לזכור שמשפחות רבות נסעו לרעים לחפש את יקיריהן, ולא כולם נמצאו בחיים. את ניצולי הנובה מלווים הרבה רגשות אשם של 'למה אני ניצלתי, אבל החבר הכי טוב של נרצח'. הם סובלים מפוסט טראומה מורכבת, לא מצליחים לישון, גם לא עם התרופות".
במעלות-תרשיחא, עיר מגוריה של ד"ר זולז'ין, פועלת מרפאה לבריאות הנפש, שרבים ממטופליה בימים אלה הם אנשי כוחות הביטחון, המתגוררים בכפרים הדרוזיים בסביבה. עבורם מפעילה המרפאה קבוצות טיפוליות, כשכל קבוצה מונה בין שמונה לעשרה מטופלים. "אלה קבוצות הומוגניות", מסבירה ד"ר זולז'ין, "אמנם כל אחד מהמטופלים חווה אירוע טראומתי אחר, אבל התסמינים וההתמודדות מאוד דומים. זה מאוד מחזק מטופל לדעת שהוא לא לבד, שזה לא רק הוא ושיש עוד אנשים עם התמודדות זהה. את הקבוצה מוביל פסיכולוג שהמומחיות שלו היא טיפול בטראומה. כרגע, פועלת במעלות-תרשיחא קבוצה אחת כזו, ובקרוב נפתח שתיים נוספות. נפתח קבוצות כאלה גם במרפאות נוספות. יתרון נוסף של הטיפול הקבוצתי הוא בקיצור תורי המתנה, כי כך לא מקבלים לטיפול אדם אחד, אלא עשרה ביחד. זה טיפול מאוד מכיל, אמפתי ועוטף".
שיתוף פעולה עם "תוכנית יתד"
בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי פועלת יחידה משפטית, שליבת העשייה שלה היא עריכת חוות דעת לבתי משפט. בצוות של היחידה המשפטית פועלים קרימינולוגים קליניים, שהם כולם פסיכותרפיסטים המתמחים בטיפול באוכלוסיות בסיכון, אוכלוסיות קצה ואוכלוסיות של תחלואה כפולה. מאז פרוץ המלחמה, אנשי היחידה, פועלים במישור נוסף, וד"ר זולז'ין מסבירה: "חברנו ל'תוכנית יתד', שזו תוכנית לאומית המסייעת לצעירים וצעירות במצבי סיכון בגילאי 26-18, בתחומים שונים כמו תעסוקה, דיור, גיוס, ביטוח לאומי וכו'. פעמים רבות מדובר בצעירים שנשרו מהמסגרות השונות ואין להם את היכולת להסתייע בשירותים רפואיים או בשירותי בריאות הנפש, התהליך לא כולל המתנה, אין תורים ואין ביורוקרטיה מיותרת".
לדברי ד"ר זולז'ין, הטיפול בפוסט טראומה הוא חשוב מאין כמותו, ובימים אלה מדובר בלא פחות ממאמץ לאומי. "פוסט טראומה אם היא לא מטופלת, היא הופכת להיות כרונית, ויש לכך השלכות קשות, והמשפחה כולה סובלת מכך. לא אחת פוסט טראומה גורמת לפרידות בין בני זוג, כי לא כולם יודעים איך להתמודד עם זה, וחבל, כי יש לכך טיפול. אף אדם לא צריך להישאר לבדו עם הפוסט טראומה".
לסיכום, מה תאחלי לנו לשנה הבאה?
"שתהיה שנה אחרת מחמש השנים האחרונות, שכן מאז 2019, כשפרצה מגפת הקורונה, אנחנו במציאות אחרת. אני מייחלת לכך שהתכנונים שלנו לא היו תלויים בגורמים סביבתיים חיצוניים, שתהיה לנו סוף-סוף שגרה משעממת, ושהדאגה היחידה שלנו תהיה לאן נטוס בחופשה".
