החודש אנחנו רשמית 14 שנים תושבי עמק הירדן. בעודי נוסעת לי לתחנה המרכזית טבריה לאסוף את המדא"גית הטרייה שלי, כשהרכב לפניי דפק עצירת פתע ללא כל אזהרה והחליט לפנות פרסה היכן שאסור בלי לאותת כי הוא ככל הנראה טעה בדרך, הרגשתי שאני מספיק מקומית כדי לציין כמה תמרורי עשה ואל תעשה בבואך לנפוש בכנרת.
ראשית: אתם בטוחים שאתם חייבים?
נשגב מבינתי ביצוע בחירה מודעת וודאית בפקקים, בחום שההתחממות הגלובלית עושה לו רק טוב והריח של הלולים מהקיבוץ שלא אנקוב בשמו. אני יודעת, הרומנטיקה של חופשה בכנרת טבועה בנו מילדות. בכנות, אני לא זוכרת פעם אחת שנסענו עם הוריי לכנרת (והם לא היו עצלנים כמוני, היינו מטיילים בכל שבת), שהייתה אכזבה.
באופן כמעט מוחלט – הרחצה במים הקרירים, הפעם הראשונה שנפתח הלונה גל, האוכל שאמא הכריחה אותנו לאכול כשהואלנו בטובנו לצאת מהמים, כל אלה היו תענוג גדול. הזיכרונות של הנסיעה הצפופה והזמן שנשרף לחכות לאלה שתמיד מאחרים להגיע כדי שנצא לנסיעה בשיירה ובכלל כל דבר אחר שאולי הייתי משנה – כמעט והתפוגגו לנוכח הטוב שנשאר אצלי מהביקורים עם הוריי בכנרת.
טוב, אולי על הריח של חמת גדר הייתי מוותרת… אז כן, אני מבינה שיש קסם על ים כנרת ואתם כנראה חייבים לחוות אותו. בכל זאת, אם יש לכם אפשרות לבוא ביוני, יהיה לכם הרבה יותר כייף. מה? רק אומרת.
שנית: כשאתם בפקקים, זכרו שזו הייתה בחירה שלכם.
אז אל תהיו אווילים משרישים ותציקו לשאר הסובלים מאותו פקק. זו לא אשמתו וגם לא אשמתה ובטח לא טיב השכנה. לנו היה בשבתות בבוקר מערכונים של הגשש שליוו אותנו בדרכים הארוכות בהן באנו. כשאני חושבת על זה, אולי זה שצחקנו עשה אותנו קצת יותר טובים אחד לשני. בחרו לכם את המצחיק שלכם או את המוזיקה שמחזירה לכם זיכרונות טובים ובסוף כל פקק מגיע לסיומו.
שלישית: הגעתם ליעד אבל אתם לא בטוחים?
יש כפתור כזה בצד של ההגה – קוראים אותו איתות. בכלל מה הקטע של לא לאותת? מה? זה כבר לא באופנה? רק על הסיבות שאנשים נתנו לי לשאלתי למה הם לא מאותתים אפשר לכתוב טור שלם.
כשאתם מחפשים, מסתכלים על השלטים תוך כדי נהיגה, שלא לדבר על מסתכלים על הטלפון וכמעט דורסים את הבת שלי, שדרך אגב עברה במעבר חצייה – אז אני כאן כדי להזכיר לכם: אתם לא לבד על הכביש! אני יודעת שזה קשה, האצבע אשכרה צריכה להרים את מתג האיתות, אבל תסמנו למי שנוהגת מאחוריכם ודי רוצה להגיע הביתה שאתם עומדים לבלום באמצע הכביש.
אה, ויש גם את האפשרות של לעצור בצד ולבדוק בנחת ובשקט את הדרך שלכם. תתפלאו, אבל אם תשאלו מישהו יש סיכוי טוב שהוא יעזור לכם בחפץ לב ואפילו ימליץ לכם על מקומות שווים לבקר בהם כשאתם בסביבה.
רביעית: מצאתם את החלק בירדן שאפשר לרחוץ בו ללא תשלום – השם שלו אינו 'ירדנית'.
סיפור אמיתי. מאחר ואני אובדת מקצועית בדרכים, אם אני יכולה לעזור למישהו להגיע למחוז חפצו, אצא מגדרי כדי להסביר ולעזור. אז היו את החבר'ה האלה, שעצרו אותי בזמן בו צעדתי לי ליד הכנרת וביקשו להגיע ל'ירדנית'. בטח, אני יודעת היכן הירדנית, אבל מסתבר שלחתי אותם למתקן הטבילה הנוצרי בקיבוץ כנרת – כי לידיעת המבקרים זו הירדנית. הכינוי שנתנו הטיילים לשפך הירדן המדובר הוא שפה שרק הטיילים מבינים…
חמישית: הגעתם לירדן? יופי, תשאירו אותו כמו שקיבלתם אותו.
רבים מהמטיילים כאלה חמודים! ומסדרים אחריהם ולוקחים את האשפה שלהם איתם. אבל אני כאן פונה לאלה שכנראה לא יקראו את הטור הקטן הזה שלי אבל אם בכל זאת – אזכיר לכם שקארמה היא מה שאומרים עליה אז קחו אתכם את הזבל שייצרתם.
אם יש משהו שיפה כאן בעמק אלה התושבים שיוצאים במבצעי ניקיון עם כל המשפחה כדי שאנשים ראויים יוכלו לבקר כאן וליהנות מהירדן היפה ואין לי עניין לתאר את המפגעים שמצאנו בירדן במהלך השנים. אתם לא יודעים לטייל? אתם לא חייבים.
שישית: מבקרים בקיבוץ? האופניים הם לא רכוש ציבורי, תתפלאו אבל קנינו אותם בחנות.
הילדה שלי, אז בת שמונה, שהגיעה בוכה הביתה כי היא לא מצאה את האופניים – לצערי, אינה ייחודית לי. יש קטע כזה, שכנראה חם למטיילים המסכנים ואז הם רואים אופניים וחושבים: 'אה, יופי, זה קיבוץ, אפשר לקחת את האופניים ולזרוק אותם כשיימאס לנו באיזו פינה נידחת'.
אז רגע לפני שאתם חושבים לדפוק ולזרוק – דבר ראשון, זו גניבה וזו עבירה פלילית ודבר שני, הילדים מהם אתם גונבים לא מבינים למה זה קרה להם וזה לא מגיע להם ולכן, קארמה… כבר אמרנו כן?
שביעית: מוזיקה היא מזור לנפש ואין צורך לנופף בווליום שלה באלימות דציבלית מחרישה.
גם אני אוהבת מוזיקה. מאוד. אבל את מה שאני מאזינה לו, אני לא מצפה מכם ומכל מי שברדיוס קילומטר ממני לשמוע גם. אפשר קצת פחות בווליום. יש גם אנשים שסתם רוצים להקשיב לרחש הגלים הקטנים. הביטו סביב, ראו את מי שחולקים עמכם את חלקת החוף, אולי תופתעו מכמה הם באמת נחמדים ואולי תהיה זו תחילתה של ידידות מופלאה.
שמינית: קחו לכם ספר מהספריות היפות הפזורות על הטיילת מסביב לכנרת.
אחד הפרויקטים היפים של המועצה היה להציב ספריות צבעוניות בנקודות חן בעמק. אנשים מביאים לשם ספרים ואפשר פשוט לקחת. כשאני מטיילת שם, אני תמיד מסתכלת מה חדש, לא תאמינו איזה מציאות יש שם. בביקור האחרון שלי בחוף הדגניות מצאתי ספר שירים מקסים של חוה אלברשטיין, שלא ידעתי על קיומו – הוא שימח מאוד את הספרייה של בתי הצעירה שאוהבת את היוצרת.
תשיעית: אל תסתפקו בלקחת ספר – תקראו!
כבר עשיתם את המאמץ, את הפקקים, את החום וטבלתם במימיה הקרירים של הכנרת. מה טוב יותר מלפתוח ספר ולקרוא מילים טובות, מילים יפות? לצאת למסע בשיריה של נעמי שמר בת כנרת, לעלעל במילותיה של רחל המשוררת או לקרוא את סיפורו של הטנק שמוצב בכניסה לדגניה א.
עשירית: בדרך לכנרת – עוצרים בחיפה.
לא יודעת, אבל הכתיבה על הכנרת רק עשתה לי געגועים לעיר ילדותי. ביום הולדתי האחרון כל שביקשתי היה לקחת מטקות ולצאת לחוף הים. וזה מה שעשיתי. הכנרת יפה, העמק מקסים, האנשים טובים, אך אין תחליף לים התיכון וספציפית לחופים החיפאיים. המקום המועדף עליי לרחצה הוא חוף הכרמל ואם טיילת ופגישה עם חברים אז כייף לי לעשות את זה ב"חבית". אם יש לכם המלצות ים בחיפה, אשמח שתכתבו לי אותן ואנסה בביקור הבא.
השבוע לא סיימתי את הקריאה בספר שהתחלתי, אכתוב לכם עליו בשבוע הבא. אך כן סיימתי לעבור על כל הציטוטים השווים בספר הקטן שרכשתי בניו יורק: A Little Book About BOOKS
ואני משאירה אתכם עם ציטוט ממנו שאולי יעורר את השראתכם לפתוח ספר בחופשה:
"An Hour spent reading in one stolen from paradise."
Thomas Wharton–
שתהיה לכם חופשה טובה עם יקיריכם, שתקבלו את הטוב שבמקום בו אתם נופשים ותתנו חזרה את הטוב שבכם – שיישאר הטעם הטוב ותייצרו זיכרונות אוהבים שיישארו בלבכם לעד.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי
שבת שלום אהובה חיבוק גדול ממני אמא
שבת של אהבה אמא יקרה לי.