מאת חלי רביד חורש
הגעתי לארוחת הערב הזו שבכלל לא רציתי להיות בה. לילה, אני מסתובבת קצת, יש אור ירח, מנורות, מוסיקה ומלא יתושים. הם ישר נדבקים אליי, המעצבנים. הוזמנו לאירוע בשדה חיטה קצורה, מן מסיבה או ארוחה נובורישית של חברה משותפת שחוגגת 50.
בכלל לא התחשק לי להגיע. הירח מלא ומרשים בצד השני, רחוק מאיתנו. אם היינו בחודש הנכון, היינו בחג יהודי אבל זה קרה בנובמבר. עדיין חם וקצת מחניק. אפילו בערב, אין ממש הקלה בחום.
מוסיקה בווליום גבוה והרבה אוכל. שפע, שופוני. הרבה אנשים אוכלים ורוקדים. צפוף לי, כל האירוע מעניין לי ת'תחת, מחר יש עבודה וצריך לקום מוקדם. פקקים וכאלה, ואולי הבת תתקשר מהצבא, אוף. אני מחפשת מקום לשבת, משתדלת להיות ייצוגית וסוציאבילית. שמה לב פתאום שיש גורת חתולים מורעבת שמייללת מתחת לשולחן, ישר הרדארים שלי מתחדדים. חתולה נטושה ורעבה.
מגישים אלכוהול ויש ביט אלקטרוני ברקע, סאונד שבטי קצת אנכרוניסטי. אני מסתכלת על נמרוד, הוא מחייך. באנו יחד אבל זה לא מרגיש ככה. הוא מפטפט עם כולם ואני תקועה. שמה לי קצת אוכל, כייף שיש סלט חסה אדממה, פחמימות, ופתאום אני שמה לב שבמרכז השולחן יש קערה עם פיל! לא נכון! כן פיל! פיל תינוק חצוי ואפשר לראות את החדק שלו שבעצם נראה כמו זנב? הוא כולו מכונס, לא ברור מה זה, או איזו חצי חיה זו, מה האירוע הזה, ובכלל… למה אני כאן?!
זה פיל? יש פיל באמצע השולחן או שאני מדמיינת?? מה אף אחד אחר לא רואה?
אני מחפשת את נמרוד אבל הוא עסוק בלדבר עם נשים צעירות וחייכניות עם שיער חלק ארוך וחולצת בטן ,רק הבטן שלי מתהפכת? יש פה פילון , זה אמיתי? פיל פילון?
תחושת כבס עולה בגרוני ואני מורידה אותה עם כוסית יין. רק עכשיו הגעתי מאמא שלי, שלא זוכרת איך קוראים לילדים שלי ואומרת לי שהחולצה שלי הפוכה… לא אמא, זו האופנה עכשיו, חולצה עם תפרים בחוץ.
אני מתיישבת, ליידי גבר בשנות ה70 שמחייך וחותך לעצמו מהבשר. אני מתחלחלת… הוא לא רואה? הוא לא יודע?, רק אני דפוקה?
ואז יללות הגורה הטריקולורית, שמתחככת לי ברגל, ממיסה את ליבי.
אוכל, תני לי אוכל , בשר , בשר!! היא מבקשת. הגורה התמימה והדקיקה הזו תאכל בשר פיל? לא יתכן. אני נחנקת, יללה, שריטה. קשה לי לעמוד בתובענות, היא מזכירה לי מישהי קרובה. היא מתחככת על הרגל ואני מתלבטת… לתת לה בשר? לתת לה פיל? חתולים אוכלים פילים?
אני פונה אל האדון לידי ושואלת: "סליחה זה פיל בקערה"? והוא עונה "הפלות עדיין חוקיות". אני לא מבינה מאיפה הוא יודע. עדיין לא סיפרתי לנמרוד. אני עם תור לסוף החודש, אבל…
"מזל שעם הממשלה היום זה עוד אפשרי" , אני עונה, והוא צוחק "כן, בינתיים"…
לספר לנמרוד? אני לא בטוחה. הוא ממילא לא יידע. אני אלך בבוקר לעשות הפלה ואחזור בצהריים, עוד אספיק להכין מג'דרה או דאל והוא יהיה מבסוט, לא ידע כלום. הוא אפילו לא ידמיין שזה לא ממנו…
והאדון לידי אומר: "את יודעת, זה לא נעים, מהרדמה מלאה, תמיד מתעוררים בבכי"…
" וואלה? " אני שואלת, "ואיך אדוני יודע"?
"האשה שלי עברה הפלה, הייתי איתה", ענה בגאווה.
חשבתי לי, ואני אהיה לגמרי לבד… אסור לספר לנמרוד. "ואיפה היא הערב?" אני מסתקרנת. הוא לא שומע. זה לא באמת משנה…
"תגיד זה פיל על השולחן?" אני ספק קובעת ספק שואלת
הוא צוחק… "זה בשר… מה זה משנה?"
"זה משנה?" אני שואלת את הגורה לידי והיא לא עונה רק בולסת בהנאה ברורה… אני נותנת לה עוד חתיכה.
היא מהטבע היא תחליט מה מוסרי. אני לא מבינה כלום, והיא אוכלת בלי עין הרע… כאילו להכעיס… מה, לא איכפת לך שזה פיל? חתולה לא אמורה לאכול פיל, מקסימום אפרוח או נחיל דבורים… אבל היא רוצה עוד…
אני עצובה.. מסתכלת על הירח ומהרהרת. כל העולם שלנו מבוסס על מערכת של טורפים ונטרפים, תמיד אחד על חשבון השני. אפילו בין הצמחים שורד מי שיש לו יותר מים, אדמה או שמש. למה העולם לא בנוי אחרת? מערכת חוקים שונה לגמרי… כמו חוקי ההנקה: ככל שתניקי יותר יהיה לך יותר חלב, זה ענק! שובר את חוקי המתמטיקה, 1-1 זה 2 , לא אפס. מי שנותן מקבל יותר, לא אחד על חשבון השני, לא אוכלים פילונים… אני מסיטה מבט חזרה אל השולחן, איזה חרא עולם!
ואת, את כזאת יפת נפש… אני חושבת לעצמי, למה דווקא התעוררת עכשיו? פילון יותר קדוש מטלה או עגל או פרגית? איזו צבועה… הכי צבועה זו עדי, זו ליד נמרוד עם כל תכשיטי הכסף וגווני השמש בשיער, מסקרה בעיניים ולק כתום זוהר, מאוד אופנתית…
יש לי בחילה. אני רוצה להקיא, לא נעים לי מהאדון לידי אני מחפשת את נמרוד, והוא בדיוק הלך לשירותים.
"תגיד, מתי יסתיים?", אני שואלת, "אל דאגה", האיש מחייך, "יסתיים שצריך, כולנו נסיים בסוף, זה דבר אחד שהוא בטוח". כמה אורחים מברכים את כלת השמחה בחיים ארוכים, סיפוק ובריאות. ואני ממש מוטרדת בכל זאת יש פה פיל, מה אף אחד לא רואה? פיל על השולחן. אנחנו אוכלים את פיל פילון אני צועקת ואף אחד לא שומע…
האיש לידי מעדכן: "אם תלכי לוועדה תקבלי הפלה בחינם את עדיין צעירה, אין בעיה."
אני זורקת עוד חתיכת בשר לגור הקטן והוא כאילו בכוונה טורף. אני שונאת אותו ואת עצמי ואת כל האנשים סביבי… מחפשת את נמרוד לרגע של שפיות. הוא בבר. שותה ונהנה. אני קמה וניגשת אליו ואומרת בדאגה: "יש פיל על השולחן וכולם זוללים אותו" הוא מחבק אותי ואומר: "הכל טוב אהובה, בואי נרקוד קצת."
אני מתכוונת להגיד שאנחנו מן כזה, כבר לא ממש ביחד והוא מטשטש את כוונתי באלכוהול, במוסיקה, בריקוד ובחיוך המקסים שלו… ביחד ביחד… "יש פיל, יש פיל על השולחן!" אני משתנקת…
והוא אומר לי: "זה בסדר להפיל מותק, אני לא כועס לא רציתי ילדים ממילא. הכל טוב".
אכן סיפור קצר. שבת שלום ומבורך לכולם