כ-80 אלף חולי אפילפסיה חיים כיום בישראל והם מהווים 1% מהאוכלוסייה. בכל שנה מתווספים כ-5,000 חולי אפילפסיה – ראיון עם ד"ר משה הרשקוביץ מרמב"ם
לאחרונה צוין שבוע המודעות לאפילפסיה ברחבי העולם. מהי מחלת האפילפסיה, מה ההבדל בין מחלת אפילפסיה להתקפי אפילפסיה? מהן התופעות, כיצד מאבחנים ומהם הטיפולים המוצעים כיום? על כל אלה עונה ומסביר ד"ר משה הרשקוביץ, מנהל שירות וידאו EEG בשירות האפילפסי במחלקה הנוירולוגית ברמב"ם ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון.
התקפים אפילפטיים
חשוב שנתחיל ונדבר על ההתקף האפילפטי, שהינו התקף שלא קשור למחלת האפילפסיה. התקפים אפילפטיים הם בעצם תופעה חולפת של סימפטומים נוירולוגיים שנגרמים מסיבות רבות. הם יכולים להופיע בסימפטומים אובייקטיבים שמתבטאים למשל בתנועות מוטוריות ואובדן הכרה, או סימפטומים סובייקטיביים שרק המטופל ירגיש אותם. בדרך כלל יימשך ההתקף דקה, לפעמים פחות לפעמים יותר, וינבע מפעילות חשמלית שגורמת להרבה תאים לעבוד בצורה סינכרונית ובאופן אחיד. יש התקפים שהם מסיבות סיסטמיות, סיבות מוחיות אקוטיות, לדוגמה: בן אדם שיש לו סוכר מאוד נמוך יכול לחוות התקף אפילפטי כתוצאה מהסוכר הנמוך. או אדם שיש לו נתרן נמוך, גם כן עלול לחוות התקף אפילפטי בשל ירידה במלחים, שגורמת, לעיתים, להופעה של התקף. יש עוד מגוון סיבות. אנחנו מכנים אירועים כאלה "אירועים שנגרמים מפרובוקציה". אם מטפלים בסיבה ומזהים אותה בזמן, ההתקפים נעלמים. אלה נחשבים להתקפים אפילפטיים שלא בהכרח קשורים למחלת אפילפסיה.
שני סוגים עיקריים
האפילפסיה היא מחלה שקיימת בה נטייה להתקפים אפילפטיים שמתרחשים באופן ספונטני וחוזרים, ללא סיבה אקוטית או גורם חיצוני ניתן לאבחנה, או כאשר אדם חווה שני התקפי פרכוסים בהפרש של מעל 24 שעות, או כשאדם חווה התקף בודד עם סיכוי של מעל 60% להישנות התקף נוסף. האפילפסיה מחולקת לשני סוגים עיקריים: אפילפסיה מוקדית ואפילפסיה כללית.
אפילפסיה מוקדית – מוגדרת ככזאת כאשר יש אזור מסוים ומוקד במוח שמושפע מהפרעה חשמלית. לדוגמה: אם ההפרעה החשמלית נמצאת באזור הראייה אז הסימפטום הראשוני שיחווה הבנאדם יהיה הזיות ראייה פשטניות למשך כמה שניות. אם ההפרעה באזור השמיעה, אז הבן אדם ישמע קול מוזר. לפעמים ישנה הרגשה מוזרה ברום הבטן, לפעמים המוקד הוא באזור האחראי על ההרחה ואז מרגישים ריח כמו מעין ריח שרוף. מגוון הסימפטומים הוא גדול. בחלק מחולי האפילפסיה המוקדית הסימפטומים הסובייקטיביים מהווין מעין סימן אזהרה לפני ההתקף.
אפילפסיה כללית – כאשר ההפרעה החשמלית מתפשטת לאזורים רבים בקליפת המוח. באפילפסיה כללית ניתן לסבול ממספר סוגים של התקפים, ביניהם כאשר הקשה מביניהם הוא התקף טוני קלוני המתבטא באובדן הכרה פתאומי, תנועות לא רצוניות, כיווץ חזק של שרירים, סגירת לסתות, איבוד שליטה על הסוגרים, נשיכת לשון ועוד. בדרך כלל ההתקף נמשך דקה או שתיים, אך לפעמים ההתקף ימשך יותר. במקרה שההתקף נמשך מעל 5 דקות, חייבים לבקש עזרה רפואית ולהזמין אמבולנס. לאחר התקף מסוג כזה, ייקח לחולה זמן מה להתאושש, ההתאוששות יכולה לערוך החל ממספר דקות ועד מספר שעות.
עשו ואל תעשו
מאוד חשוב שבמקרים של התקף מסוג כזה, להרחיק את המטופל ממקום שיכול להוות סכנה עבורו, כמו חשמל או חפצים חדים. מאוד חשוב לא לשפוך מים על החולה, גם לא לנסות להוציא לשון. צריך לדאוג שלא יפגע ולחכות עד שההתקף יחלוף. כאשר ההתקף חולף, יש להשכיב אותו על הצד.
אפשר לומר שהיום יש הרבה מודעות למחלה, אך יש קושי ופחות היכרות איתה בכל הקשור להתקפים מוקדיים או עדינים. בסוג כזה של אפילפסיה גם האבחון הוא בדרך כלל יותר מאוחר ולא כמו באפילפסיה כללית. בנוסף, יש חוסר מודעות לאפשרויות של טיפולים לא תרופתיים, כלומר ניתוחיים, ואנחנו מנסים להעלות את המודעות לנושא.
5,000 חולים נוספים בכל שנה
בכל שנה מתווספים כ-5,000 חולי אפילפסיה בארץ, מתוכם 20% ילדים. אצל 50% מהילדים האפילפסיה היא כללית ואצל 50% מהם היא מוקדית. במבוגרים 90% מהאפילפסיה היא מוקדית ואצל 10% היא כללית.
אפילפסיה ונהיגה
בעניין נהיגה ברכב אצל חולי אפילפסיה, באופן עקרוני החוק אומר שאם אדם מוגדר כחולה, אסור לו לנהוג במשך שנה. אם במשך שנה לא היו לו התקפים, הוא יקבל את רישיון הנהיגה בחזרה. מי שחווה אירוע אפילפטי אבל לא מוגדר כחולה, הרישיון שלו מותלה לחצי שנה.
טיפולים ותרופות
כיום קיים היצע גדול של 30 תרופות לטיפול באפילפסיה, לכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. למעשה זהו סוג של נס, מדובר בטיפול בסימפטומים ובמניעת התקפים, כאשר השינוי המשמעותי שנעשה בסל התרופות, הוא שכיום כמעט כל התרופות לאפילפסיה נמצאות בקו ראשון, כך שיש היצע רחב. הטיפול התרופתי כמובן תלוי בסוג האפילפסיה וגם בהתקפים. כמו כן הוא תלוי בגיל המטופל, במחלות רקע, בתרופות נוספות שהמטופל נוטל, וגם במין המטופל או המטופלת. ישנן תרופות שפחות ניתנות לנשים, למשל.
אפילפסיה שעמידה לתרופות
מבחינת יעילות, 50% מהמטופלים יפסיקו לחוות התקפים מהתרופה הראשונה המוצעת. ב-20% מהחולים נדרש להחליף תרופות עד שנמצא את התרופה המתאימה., זו שתפסיק את ההתקפים. יש 30% מהחולים, שהאפילפסיה שלהם מסיבית והתרופה מסייעת באופן מסוים, אך לא מפסיקה את ההתקפים, הם מוגדרים כחולים עמידים לטיפול תרופתי. לחולים אלו ניתן להציע בנוסף טיפולים לא תרופתיים כדוגמת השתלת קוצבים או ניתוח.
מנסיון אישי, לא להעלות את מינון התרופה גם אם הרופא ממליץ, עלול להיות מסוכן, כדאי לבקש חוות דעת נוספת שעשויה להציל חיים.