בחמש השנים האחרונות , מאז אסון הכרמל בו נספו 44 בני אדם, חל שינוי גדול ועצום במערך הכבאות בארץ וכיום המוכנות והמענה המבצעי של המערך הם טובים בהרבה מאלה שהיו בדצמבר 2010. אך במערך הכבאות מציינים : "יהיה יומרני לומר כי ידינו תהיה על העליונה, כי במלחמה מול איתני הטבע אנחנו נהיה בעמדת נחיתות, אבל המוכנות והמענה המבצעי שלנו הם טובים מאלה שהיו ב-2010 והם ימשיכו וישתפרו". במשטרה אומרים: "תחקיר האירוע ותוצאותיו נלמדו והיום אנו מוכשרים יותר להתמודד עם אירועים שכאלו".
מאז אותו יום שטלטל וזעזע את הארץ כולה ותפס את מערך הכבאות עם המכנסיים למטה חל שינוי גדול ועצום. במהלך חמש השנים האחרונות הוקמה רשות ארצית לכבאות והצלה, ושונה הפורמט הישן, במקום 24 רשויות כיבוי כיום קיימים 7 מחוזות. הוקמה טייסת כיבוי שמונה 14 מטוסי כיבוי. נבנתה תוכנית רב שנתית. נבנו 4 תחנות כיבוי אש במחוז חוף . נרכשו 127רכבי כיבוי בהשקעה של 250 מיליון ₪. כוח האדם במערך גדל מ- 1200 כבאים בשנת-2010 ל- 1720 כבאים כיום ויש 211 כבאים שנמצאים בימים אלה בעיצומו של קורס, והצפי הוא שמערך הכבאות יפתח את שנת 2016 עם כ-1900 כבאים מבצעיים, בנוסף להגדלה מסיבית של חמורים מעכבי בעירה באותו יום בו החלה השריפה היו רק 20 קוב של חומרים מעכבי בעירה וכיום יש ברשות המערך 1400 קוב.
דובר מערך הכבאות במחוז חוף, אורי צ'ובטרו, הסביר על השינוי בראיון לחי פה: "אם לפני חמש שנים הסתמכנו על מסוקי ריסוס כאלה ואחרים של חברות פרטיות והיינו תלויים בגורמים שמשתנים, היום עם טייסת הכיבוי שמונה נכון להיום 14 מטוסי כיבוי שנבנו ונרכשו אך ורק למטרה זו, הגענו למצב שמזמן הקריאה ועד שהמטוס הראשון באוויר 6 דקות. התוכנית הרב שנתית נבנתה במטרה לדעת איפה אנחנו עומדים היום, איפה אנחנו צריכים להיות בעוד חמש שנים, איפה אנחנו רוצים להיות בעוד 10 שנים ובעוד 15 שנה.עיקרי התוכנית הוא פינוי מסיבי של תחנות, פריסה מיטבית, פילוח הארץ גיאוגרפית כשהמטרה היא מאוד פשוטה לקצר את זמן ההגעה. הגעת יותר מוקדם לשריפה, תפסת אותה בראשיתה, הבעיה יותר קטנה, אתה יכול להשתלט עליה, למנוע נזק נוסף וההשלכות שלפעמים ממש גורליות".
מה הדברים ששונו ברמת הפעילות בשטח מאז אותו אסון?
ריבוי התחנות וההוספה בכוח האדם גורמים לנו היום לבוא ולשגר כמות יותר גדולה של כוחות. אם בעבר היינו מקבלים דיווח על שריפה באחת השכונות בחיפה והיינו משגרים צוות אחד שילך ויבדוק במה מדובר ואז להחליט, היום כבר במענה הראשוני אנחנו משגרים כמות גדולה של צוותים, כמובן בהתאם לדיווח שהתקבל, וזה כדי לתפוס את הבעיה בראשיתה. אנחנו כבר לא מונעים משיקולים של תקציב, של כסף ושל כוח אדם, פשוט משגרים.
באירועים יותר גדולים שיש שריפה מוכחת וצריך להכין כוח מאוד גדול, מה שאנחנו עושים זה פשוט שיתוף פעולה חוצה מחוזות. בקריאה אחת אנחנו מזרימים כוחות ממחוזות שכנים.
בהיבט של שריפות יער, יש לנו ועדת יערות שיש לה סמכויות על פי חוק שנותנת עבודה בשטח. אנחנו מדברים על שיתוף פעולה עם העיריות עם ישובים שגובלים בחורש, אנחנו מסמנים אזורים שמועדים לפורענות, מקומות שבהם החורש הטבעי נושק לבתי המגורים, מנחים ומפקחים על דילול מסיבי של היער, פסי הפרדה ואזורי חיץ ובכך מפחיתים את הסיכון, פותחים דרכי גישה ועובדים על הקמת תשתיות מים בסמיכות ליער. מדובר בעלויות של מיליונים והשינוי לא קורה מהיום למחר אבל אפשר לראות בשבילים ליד האוניברסיטה את הדילול גם בנשר וטבעון ובשכונות רבות בחיפה, וזה ימשיך כי אין הרבה ברירות. אנחנו לא רוצים להיות עוד פעם במוקד סיכון, לחוות את הדרמה שאנשים לכודים בבתים וידינו קצרות מלהושיע.
היכן אנחנו עומדים היום מבחינת רמת המוכנות של מערך הכבאות והאם המערך כשיר ומוכן להתמודד עם שריפה בסדר גודל השריפה שהיתה ב-2010?
שריפות יער היו ויהיו גם בעתיד. השריפה ב- 2010 היתה מלחמה של אדם מול איתני הטבע. השילוב הקיצוני של רוחות חזקות ויובש קיצוני באותה שנה היה מתכון לאסון. זה יהיה יומרני להגיד ידינו תהיה על העליונה, כי במלחמה מול איתני הטבע אנחנו נהיה בעמדת נחיתות, אבל המוכנות והמענה המבצעי שלנו הם טובים מאלה שהיו ב-2010 והם ימשיכו וישתפרו.