"כי האדם עץ השדה" • חג של צמיחה
לפני כשבע שנים – אז מלאו ארבעים שנה למלחמת יום כיפור – מלאו העיתונים כתבות, צילומים ותחקירים על המלחמה ותוצאותיה, מה שנעשה ומה שלא נעשה, מה שידעה הממשלה לפני המלחמה ולא פעלה ועל ניסים שקרו לחיילים במהלך המלחמה.
השבוע – כשציינו שלושים שנה למלחמת המפרץ – חיפשתי לקרוא שוב על הניסים, על ההיסטוריה ו"מה אמר הרבי".
על ארבעים טילי סקאד שנפלו במרכזי הערים בארץ וכמעט שלא היו נזקים בנפש, על תחזיות בעתה שלא התרחשו ועל מה שמוכח שוב ושוב, שבארץ ישראל יש שמירה יתירה מהקדוש-ברוך-הוא.
בדיוק כפי שניבא הרבי, עוד קודם למלחמה.
בעיתונים לא מצאתי, אבל מה שבטוח, אפשר לעשות משם העתק-הדבק לקורונה.
חכו ות(ק)ראו
בפרשת השבוע "בשלח", מספרת התורה על יציאת מצרים, רדיפתו של פרעה אחרי בני ישראל וקריעת ים סוף.
מדרש מרתק מספר לנו כי על שפת הים, כאשר המצרים הלכו והתקרבו, בשעת לילה מאוחרת, אל בני ישראל, נחלקו עם ישראל לארבע קבוצות.
הראשונה אמרה: אין סיכוי, ניפול לים. השנייה אמרה: נתייאש ונחזור למצרים. השלישית: נילחם בהם. והרביעית: נתפלל לה'.
אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה:
"התייצבו וראו את ישועת ה'" – אל תיפלו לים מתוך ייאוש.
"לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" – אין מה לנסות לחזור למצרים.
"ה' ילחם לכם" – רק הוא ילחם ולא אתם.
"ואתם תחרישון" – כעת הוא לא הזמן לתפילה.
אז מה כן?
"דבר אל בני ישראל ויסעו" – פשוט להתקדם.
שש מאות אלף גברים ועוד מספר כפול של נשים וילדים קטנים, יחד עם עשרות חמורים מלאים כסף וזהב, עימם יצא כל יהודי מארץ מצרים – מתחילים לרוץ לפנות בוקר לתוך ים סוף…
נחשון בן עמינדב זכה להיות הראשון שקפץ ובזכותו נקרע הים ועם ישראל עבר "בתוך הים ביבשה".
נשאיר את זה להיסטוריה? ממש לא!
בשיחה מרתקת מלפני 59 שנים (יו"ד שבט תשכ"ב), הסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי לכל אחת מהקבוצות היו סיבות טובות להחלטתן, גם סדר הקבוצות הוא מדויק, אבל המסקנה והמסר – עוצמתיים במיוחד עבורנו, בתקופה זו.
כאשר יהודי נמצא בעולם ונתקל בקשיים – הוא מרגיש שהוא רוצה לצאת ממצרים – מהמיצרים וההגבלות.
אבל הוא לא מצליח לעבוד את ה' כמו שצריך, הוא חש ש"מצרים נוסע אחריהם" ומחליט ליפול לים (כמו הקבוצה הראשונה).
נשקיע את עצמנו ב"ים התורה", נחיה "מתחת למים" וכך נצליח להתמודד עם היצר הרע.
הקבוצה השניה היא ברמה גבוהה יותר. הם יודעים שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שנישאר בתוך העולם ולא נברח ממנו ולכן הם מחליטים "לחזור למצרים".
לחזור אל עבודת הפרך והעולם שמאיים להטביע אותנו ביאור ולהפוך אותנו למצרים – לחיות ולהתנהג כמו כל העולם.
הקבוצה השלישית מבינה כבר שזה לא הענין, מוכרחים להצליח לעבוד את ה' ולכן הם אומרים "בואו נילחם".
נשקיע את הכוחות במלחמה של הנפש האלוקית מול הבהמיות של הגוף.
כל היום נילחם ונתאמץ כדי להצליח לחטוף עוד שיעור תורה ועוד תפילה.
והרביעית – הגבוהה ביותר. נתפלל לה'.
נבקש ממנו שיעזור לנו לנצח את ה"מצרים" (ההגבלות) שבתוכנו. וכך נצליח לעבוד את ה' כראוי.
אבל מה אומר ה'? "אף תשובה אינה נכונה". לא זו הדרך.
הדרך הנכונה לעבוד את ה' היא "דבר אל בני ישראל ויסעו".
להישאר לחיות כאן בעולם ופשוט לעשות את העבודה כפי שצריך. לקום בבוקר לתפילה ואחר כך להמשיך לעבודה.
לחזור בערב למנחה וערבית ושיעור תורה ולא לשכוח לברך ולהתנהג כמו יהודי. וראשית הכל זה "ויסעו". להחליט להתקדם ולא להיתקע מאחור.
כשיהודי מחליט שהוא מבטל את עצמו מול רצון הבורא – זוהי התחלת ההצלחה שבהמשך אליה נקרע הים ועם ישראל עבר "בתוך הים – ביבשה".
בצורה כזו, כשעושים את העבודה כפי שנדרש, אבל תמיד בתהליך של התקדמות והליכה, גם הים נבקע וכל הבעיות נפתרות.
ט"ו בשבט – חג הצמיחה
חג ט"ו בשבט שנחוג היום מסמל יותר מכל את חג הצמיחה. כאשר עץ מפסיק לצמוח – הוא מתחיל לנבול.
"כי האדם עץ השדה" אומרת התורה, וכוונתה שנחגוג את "ראש השנה לאילן" בכך שנחליט להיות כמו עץ ולצמוח.
לטעת עצים זה מצויין – אבל מלבד זאת שאין לזה שום קשר לחג ט"ו בשבט שבו נוהגים לאכול (ולברך) על פירות ארץ ישראל – שבעת המינים, צריך לדעת לצמוח ולהיות עצים שנותנים פירות, להתקדם ולעזור גם לאחרים לצמוח!
כששאלו את הרבי בתקופת מלחמת המפרץ אם לעזוב את הארץ – שלל זאת הרבי מכל וכל.
אפילו המליץ לאמריקאים לעשות טיולים בארץ בתקופת המלחמה…
"ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם" אמר הרבי, ודבריו, שהיו כנבואה של ממש, התקיימו במלואם.
ויחד עם זאת, ביקש הרבי לשמור על הוראות הבטיחות של הג"א (בזמנו..) ולהיכנס בזמן האזעקות למקלטים, לעטות מסכות ולא להתנגד להחלטות הממשלה.
"ודבריו חיים וקיימים לעד"
גם כעת, מוכרחים אנחנו להיות בשני הכיוונים.
מצד אחד באמונה וביטחון שהקדוש-ברוך-הוא ישמור על ארץ ישראל והדרים עליה ושנזכה באמת להיות הארץ הראשונה "שיוצאת מהקורונה", שחלילה לא ייפגעו יותר יהודים, וביחד עם זה, להיזהר להישמר ולהקפיד על ההנחיות, להתחסן ולעשות את התלוי בנו בדרכי הטבע.
ומעל לכל זה – הציווי "ויסעו"
גם אם הסגר לא ייגמר ביום ראשון הקרוב, גם אם נתב"ג יישאר שומם בחודש הקרוב
ואפילו אם יבטיחו דמי חל"ת עד יוני בשנה הבאה – אסור להישאר בעמידה.
המטרה והציווי הם – לנסוע. לחפש הזדמנויות חדשות, לראות את האור והטוב.
וכשמחליטים לנסוע ולהתקדם ולא להתייאש ולחזור אחורה, זוכים לראות את האור, שהים נבקע לשניים ושנזכה בקרוב ממש לייעוד "אז יבקע כשחר אורך" ו"לילה כיום יאיר", שנראה את אור הגאולה האמתית והשלימה – בקרוב ממש!
ט"ו בשבט שמח ושבת שלום ומבורך
הדלקת נרות בחיפה יום שישי 16:40, צאת השבת 17:49
נ.ב.
אם אתם רוצים לראות איך ממשיכים בכל הכוח, גם בתקופת הקורונה, פשוט תעקבו אחרי
בית הספר שלהבות חב"ד חיפה
להצטרפות לקבוצה שקטה לקבלת פרשת השבוע בוואטספ לחצו כאן
בתור סבתא ל3 נכדים שלומדים בגן ובביה"ס, אני מאוד ממליצה!
תחילה התקשיתי לתפוס כיצד הנכד בן ה-6 והנכדה בת ה-3.5 יכולים ללמוד באותו הגן.
שנה חלפה והנכד עלה לכתה א', כמות ההשקעה שקיבל הייתה אדירה.
גם הגננת וגם המורה השקיעו בו באופן פרטני, קיבל המון חום מכל הצוות.
הילדים אוהבים מאוד ללכת לגן ולביה"ס, מבואסים מאוד מתקופות הסגר.
כשמגיעים להוציא אותם הם רוצים עוד להישאר.
בתקופת הסגר והזום, אפילו שלחו הפתעות למצטיינים היישר הביתה!
לא זוכרת חוויות דומות מהתקופה שילדי היו בביה"ס
מומלץ בחום!
ט"ו שבט שמח.חג שמח לכל עם ישראל. שבת שלום