יום השואה הבינלאומי וזיכרון ילדות
יום השואה הבינלאומי מעורר בי זיכרון ילדות מימי מלחמת העולם השנייה. אני זוכר את עצמי מחפש באלבום המשפחה, תמונות של סבא וסבתא, וכאשר מצאתי תמונות קבוצתיות של בני המשפחה, פניתי בשאלות להורי: "מתי ניפגש?" לא נעניתי.
השתיקה לגבי כל מה שקורה לבני המשפחה שנותרו באירופה, הציקה לי, ותולעי סקרנות שמלאו את ראשי הפכו לנחשים.
אמא ואבא התמידו בהסתרת העובדה שאחד הדודים, שחמק מגיא ההריגה, הגיע לחיפה בתום המלחמה וסיפר כיצד נרצחו בני משפחתנו ע"י אנשי SS, בסיוע שכנים אוקראינים. הידיעה הזו הסתננה אט אט לעברי ומילאה אותי צער שאין לו גבול.
ביום בו הרגשתי כי אבדה התקווה, סימנתי על גבי התמונות "X", שהיה עבורי סימן לסוף חיי בני משפחתי ולידיעה הסופית כי לי לא יהיו, לעולם, אף סבא, אף סבתא וגם לא דודה אחת.
"להתחשבן עם גרמניה"
אף שנולדתי בן חורין בארץ ישראל, ראיתי עצמי ניצול שואה, שחייב לשמר את זכר הנספים ולהתחשבן עם גרמניה וגם עם כל העולם… ששתק.
בזעמי הילדותי, הכרזתי כי לעולם לא אסלח לגרמנים ושרגלי לא תדרוך על אדמת גרמניה. הכרזה זו נתמכה בעובדות הנוראות על רצח מיליוני יהודים במחנות ההשמדה ובראשם אושוויץ, וכל מה שעוללו לעמנו מיליוני גרמנים, בהנהגת המפלצת הנאצית.
ולאחר שאמרתי זאת, אספר כאן על הפרת הבטחה זו, תוך תקווה כי המתים סולחים.
כנער, פיתחתי השקפה הגורסת שהמשימה העיקרית של דורי, היא בניית עוצמת מדינת ישראל, כדי שנוכל להגן על עצמנו ולא נהיה טרף קל לשונאי יהודים. בין האפשרויות הרבות שניצבו בפני בחרתי לשרת בצבא הקבע בתפקידים מיוחדים ולתרום את תרומתי לביטחון העם היהודי.
ההבטחה שהופרה
למשימה מיוחדת שכזו נקראתי יום אחד, בשנות ה-60, כשנאמר לי כי נוצר מצב בו עלי לאבטח קבוצת טייסים שאמורה לצאת לאירופה ולהטיס ארצה מטוסים. מדובר היה במשימה רגישה במיוחד, המחייבת פעולה חשאית של הברחת המטוסים במסלול מתואם בין 5 שדות תעופה ב-4 ארצות: גרמניה, צרפת, אטליה וטורקיה.
יכולתי כמובן, לבקש שחרור מן המשימה, מבשל הבטחתי לעצמי כי רגלי לא תדרוך על אדמת גרמניה. יכולתי ולא עשיתי דבר כדי לעמוד בהבטחתי. אמרתי לעצמי שאני מבצע תפקיד ואין זה ביקור שיש בו בידור. יצאנו לדרך.
אודה שנהניתי מאוד מחברת הטייסים, שהיו להקה מגובשת, רצינית בעבודה וקלילה בשעות הפנאי.
מרגע שהגענו לשדה התעופה הצבאי במקום נידח בצפון גרמניה, הפכו חברי הטייסים, מקצוענים דרוכים בביצוע המשימה.
שם, בשעה שהחשכה ירדה על המסלולים, עמדנו לקבל 6 מטוסים של חיל האוויר הגרמני, להטסה ארצה. בגלל טווח הטיסה המוגבל של המטוסים, היה צורך לחלק את המסלול לקטעים ולטוס בין שדות תעופה צבאיים. בכל מדינה היה צורך בתיאום מקומי ודי לומר שלא דומה תיאום עם צוות מנהלי טורקי, לצוות איטלקי…
פקודה מיוחדת ובלתי צפויה
בטרם מסירת המטוסים, נקראתי ע"י מפקד המבצע לתדריך והוטלה עלי משימה מיוחדת: קיבלתי פקודה – לבצע החלפת סמלי המטוסים. במילים פשוטות, הורו לי להסיר סמלים של צלב הברזל הגרמני מהכנפיים ומהגוף של כל מטוס ולהחליפם בסמלי מגן דוד של חיל האוויר של מדינת ישראל.
נדהמתי לשמע הפקודה, שהייתה מיוחדת ובלתי צפויה. אי הנוחות שחשתי מהשהייה על אדמת גרמניה, התחלפה בגאוות קצין ישראלי, בן למשפחה אשר רבים מבניה ובנותיה נספו בשואה, המקבל משימה של סילוק צלב הברזל – סמל שעיטר את מטוסי חיל האוויר הנאצי, והחלפתו במגן דוד.
לזכרם ולכבודם
מי יכול היה להאמין כי יגיעו ימים כאלה…? אשריי שזכיתי.
המשימה בוצעה בהתלהבות ובקפדנות, והמטוסים יצאו לדרך רבת אירועים. יחד עברנו חוויה שנעים להרהר בה, מעת לעת.
בימים אלה, איני שוכח את בני משפחתי ובני עמי שנספו בשואה. מילים אלה, שכתבתי כאן, לזכרם ולכבודם.
