מה חיפש אייכמן בחיפה? | סברינה דה-ריטה

פרשת ריגול לא מוכרת

ישנה פרשת ריגול לא כל כך מוכרת, שהתרחשה בשנות ה – 30 של המאה ה – 20. נוטלים בה חלק, קצין במפלגה הנאצית ואיש הגנה מארץ ישראל. פרשה זו, מהותה הייתה, בין השאר, סילוק יהודים מגרמניה והעברתם לארץ ישראל – פלשתינה דאז.
מדובר בביקורו של אדולף אייכמן בחיפה.

אייכמן והאגן

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, בשנת 1933, שאפו הגרמנים לעודד את היהודים שחיו אז בארצם, לעזוב את גרמניה ולגרום להם לעבור למדינות אחרות, בעיקר לפלשתינה. לשם ביצוע משימה זו, שלחו הגרמנים בשנת 1937, שני פקידים זוטרים מהמפלגה, לבדוק אפשרות של הגירת יהודים לישראל. שני פקידים אלו היו אדולף אייכמן והרברט האגן.
האגן שימש אז כמפקד של אייכמן, שהיה באותה עת עובד זוטר באס-אס, נספח למחלקה היהודית בשירות הביטחון הנאצי.

גרמניה ללא יהודים

תכלית הביקור היתה איסוף מידע אודות המתרחש בארץ ישראל והכרת כלכלת היישוב בה, זאת כחלק ממטרת העל: קידום חזונו של היטלר – גרמניה "טהורה" מיהודים.
המטרה הייתה ללמוד, ממקור ראשון, עד כמה יכולה ישראל, אם בכלל, לקלוט את רבבות יהודי גרמניה, אותם יהודים שנשארו בה לאחר עליית הנאצים לשלטון.

ההגעה לנמל חיפה

השניים, אייכמן והאגן, הפליגו לארץ ישראל באוניה הרומנית "רומניה", כשהם מצוידים בתעודת תייר. הם ירדו בנמל חיפה, שהיתה אז שער הכניסה לישראל.
אייכמן הציג עצמו כעיתונאי והאגן – כסטודנט. על אף שהציגו אשרת ביקור, היה זה ביקור קצר מועד – פחות מיממה.

השהייה בחיפה

הבריטים סירבו להעניק לאייכמן ולהאגן אישור כניסה לארץ, ככל הנראה, כיון שידעו את מטרת הגעתם האמיתית. אי לכך, שהו השניים בעיר חיפה יום אחד בלבד, במהלכו ביקרו במושבה הגרמנית, בילו בחברת ראש הטמפלרים בשלוחת מלון וינדזור ברחוב ההר 82, (כיום שדרות הציונות) ולאחר מכן שכרו כרכרה ועלו אל הכרמל, כדי לפגוש נציגים של העיתונות הגרמנית. לאחר מכן, לנו במלון.

בחיפה היו אמורים השניים לפגוש נציג יהודי בשם פייבל פולקס – חבר ההגנה. מאחר שהבריטים מנעו את הישארותם בארץ, הפגישה המתוכננת עם פולקס לא יצאה אל הפועל.
השניים בילו את הלילה בברים בחיפה ולמחרת הפליגו לאלכסנדריה באותה הספינה שהביאה אותם לחיפה יום קודם לכן.

המפגש בברלין

זמן מה טרם הביקור בארץ ישראל, פגש אייכמן בברלין אותו יהודי פייבל פולקס. באותה עת עבד פולקס כמנהל משרדי "החברה לבנייה מודרנית בע"מ בחיפה", אצל ד"ר פארנץ רייכרט. רייכרט היה נציג סוכנות הידיעות הגרמנית – roüDeutsches Nachrichtenb, שהייתה נתונה לשליטת הנאצים עם עלייתם לשלטון. למעשה, רייכרט שימש כסוכן של ה – אס דה (סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית) והעביר ידיעות על הנעשה בישוב היהודי לידי הנאצים. 

יהודי כמודיע

בגסטפו סברו כי גיוס אדם יהודי, עשוי להועיל להם באיסוף מידע על המתרחש בארץ. אייכמן המליץ לממונים עליו על פולקס. הגרמנים האמינו כי פולקס נושא עמדה בכירה בשירות הידיעות של ההגנה ולכן רצו לגייס אותו לשירותם כמודיע.
קיימים מסמכים ודו"חות שונים שהתגלו לאורך השנים, אחרי מלחה"ע השניה וגם בעקבות משפט אייכמן, המפרטים את גיוסו של פולקס כסוכן, כשאיש הקשר הוא אייכמן.

רוב יהודי בישראל

הפגישה בברלין התקיימה במסעדת היינות "טראובה" (Traube) בגן החיות בברלין.
פולקס הגיע לפגישה בלוויית הברון אוטו פון בודלשווינג (Otto von Bodelschwingh), שהיה בעל עסק לחומרי בניין בחיפה, ושימש סוכן של ה – אס דה ( ואסף מידע על הנעשה בקרב ערביי ארץ ישראל. פולקס שלט בשפה הגרמנית, אך העדיף לדבר באנגלית. כשפון בודלשווינג משמש כמתורגמן.

פולקס הבהיר לאנשים בישיבה כי מטרתו היא להגיע במהירות לרוב יהודי בארץ ישראל, ולשם כך מוכן הוא לספק מידע לגרמנים. התנאי שהציב להם היה מתן הקלות בתקנות המטבע עבור יהודים המהגרים לישראל – 50,000 יהודים בשנה ו – 1000 לירות שטרלינג לכל יהודי.
"דאגתנו היא רק לשחרר מגרמניה כמה שיותר יהודים", אמר.
באותם ימים, התיר השלטון הנאצי ליהודים חסרי אמצעים, לצאת עם רכושם מגרמניה בחסות הסכם "העברה" שנעשה עם הסוכנות היהודית.

המצב בישראל נטול תקווה

בשובו לגרמניה פרסם אייכמן דו”ח, אותו הגיש לממונים עליו. אותו הדו"ח הוגש מאוחר יותר כראיה במשפטו בא"י.
בדו"ח תואר המצב הכלכלי בארץ ישראל כנטול תקווה. ישראל צויירה כאנדרלמוסיה כלכלית: "היהודים מרמים איש את אחיו בהיעדר 'אריים' אותם יוכלו לרמות. בירושלים קיימים ארבעים בנקים של יהודים, החיים מהונאת בני גזעם", כתב.
יש לשער כי הסיבה האמיתית שציין נתונים אלה, היתה החשש כי גירוש יהודים מגרמניה יקדם הקמת ישות יהודית חזקה ומשגשגת, שתהווה איום על גרמניה הנאצית.

אחרית דבר

דוד ישראל כתב בספרו "הרייך הגרמני וארץ ישראל" אודות פרשת ביקורו של פייבל בברלין:

"ביוני 1937 הופיע בפני מרכז הגסטאפו בברלין היהודי הארץ-ישראלי פייבל פולקס, שהוצג על ידי פרופ' סיקס, מן הפקידים הבכירים בגסטאפו, בתור אחד ממפקדי ההגנה בארץ, ובידו תוכנית להוציא מדי שנה כמה עשרות אלפי יהודים כאשר בידי כל אחד מהם אלף ליש"ט ותוך כדי כך יספק ידיעות לגסטאפו על היישוב".

למעשה, ביוני 1937, חובר מסמך העוסק בגיוסו של פולקס לשורות שירות הביטחון של הגסטאפו. המסמך התגלה בברלין על ידי האמריקאים ב – 1945.

מעניין לציין שדבר אותה פגישה לא דלף בזמנו לעיתונות העברית, אך השם של פולקס הוזכר בהקשר לרייכרט בידיעה אחרת בעיתון, במרץ 1937, בקשר לפרשת הרצח הידועה בחולות תל נוף, פרשה בה הואשם יזם הקרקעות ראובן שֶיינצוִיט ברצח המהנדס יעקב צוַואנגֶר.
פולקס שימש במשך 15 חודשים, החל מ – 1935 כמזכירו וכמנהל חשבונותיו. בידיעה, שכותרתה "מיהו הפקיד פולקוס?" נאמר:
"בין צוינגר ושנצוייט הסתובב תמיד פקידו של שנצוייט אשר נקרא אדון פולקוס… אבל ביום בהיר אחד, לפני כשנתיים וחצי, קיבל פולקוס 500 לירות א"י פיצויים, ועזב באווירון את הארץ בדרכו לצרפת, כפי שסיפר פעם שנצוייט.
לאחר טיול בסוריה עבד פולקוס תחת פיקודו של הסוכן הנאצי רייכרט בסוריה. עד כה נעלמו עקבותיו של פולקוס".

כשלושים שנה לאחר מכן, בזמן חקירתו במשטרת ישראל, סיפר אייכמן בעדות שנתן במשפטו, שפולקס הציע להם עסקה, בה ישולם להם נתח מכספי הסכם ההעברה, והם יגבירו את זרם העולים לארץ ל – 50,000 עולים בשנה ויאפשרו, כאמור, לכל עולה, להוציא מגרמניה 1000 לירות שטרלינג, כדי לנסות לגרום לבריטים להאמין שהעולים הם בעלי הון.

נקשר בפרשת קסטנר

הפרשה הזו נקשרה לאורך השנים עם פרשה נוספת – משפט קסטנר (1954). שמעון ויזנטל צייד הנאצים הגיע אל דו"חות הנאצים המדווחים על הפגישות בין פולקס לאייכמן במהלך חיפושיו אחר אייכמן.

ב – 1954 פרסם ויזנטל מכתב בעיתון שווייצרי בשם "יודישה רונדשאו" (Jüdische Rundschau). תוכן המכתב הגיע ל"ידיעות אחרונות", שבשנת 1955 יצא עם הכותרת ראשית:
"מפקד ב"הגנה" היה סוכנו של אייכמן והתיק שלו נמסר לידי קסטנר כותב סימון וויזנטל, יו"ר הוועד היהודי בלינץ ופקיד במשרד פושעי-המלחמה".

בסופו של דבר, המפגש בין השלושה, אייכמן, האגן ופולקס אכן התקיים, אך לא בישראל, אלא בבית קפה "גרופי" בקהיר.

פייבל פולקס

נולד בשנת 1900 בפולין, סוקאל, עלה לארץ בשנת 1920, התיישב בירושלים, והחל משנת 1932 עבד כממונה על התובלה בהנהלת הרכבת המנדטורית. בתפקידו זה העביר ידיעות לארגון ההגנה על תנועות הצבא הבריטי לארץ וממנה. בהמשך פגש את פרנץ רייכרט,  שהציע לו לנהל את עסקי החברה שלו. פולקס נפטר בחיפה בשנת 1982.