מומחים מסבירים כיצד משפיע יוגה על מבנה ותפקוד המוח
יוגה היא גישה בריאותית עתיקת שנים המערבת תרגול נפש וגוף באמצעות מדיטציה, נשימה ותנוחות גופניות, שמקורה בפילוסופיה ההודית. לגישה הוליסטית מסוג זה משמעות רפואית שכן יש בה פוטנציאל להיטיב עם תפקוד לקוי פיזי ורגשי בו זמני. ניסויים מבוקרים בבני אדם מצאו התאמה בין תרגול יוגה לשיפור במצבים של סוכרת, תפקודי לב וכלי דם ותפקוד עצב-שריר שלד. כמו כן, קיימות ראיות המקשרות בין תרגול יוגה והטבה במצבים נפשיים כגון חרדה, לחץ ודיכאון ועל כן, המחקרים נוהגים לשלב יוגה כטיפול משלים למבוגרים עם אבחנות קליניות.
במחקר מסוג מטא-אנליזה (איסוף וסיכום עבודות מחקר התואמות קריטריוני כשירות שנקבעים מראש ועיבוד סטטיסטי לסיכום תוצאות המחקרים) שנערך במטרה לחקור את ההשפעות המיידיות וארוכות טווח של יוגה על המצב הקוגניטיבי באוכלוסיה בוגרת, נמצא אפקט מתון על קשב וריכוז, מהירות עיבוד נתונים ופונקציות ניהוליות.
בשנים האחרונות התחילו לבדוק כיצד תרגול יוגה משפיע על מבנה המוח, כגון הבדלים בעובי קליפת המוח ונפח החומר האפור והלבן, ועל תפקודו, בעזרת ניסויי הדמייה מוחית וביצוע משימות ומבחנים קוגניטיביים. בסקירה מדעית מסוג מטא-אנליזה שהתפרסמה החודש (דצמבר 2019) בכתב העת המדעי Brain Plasticity, התמקדו מובילי המחקר Gothe ו- Damoiseaux ב- 11 מחקרים שפורסמו בין השנים 2009-2019. הם כללו כל אחד משלושת האלמנטים שבתרגול יוגה: תנוחות יוגה, תרגילי נשימה מבוססי יוגה ותרגילי מדיטציה מבוססי יוגה. חמישה מהמחקרים עסקו באנשים ללא רקע קודם בתרגול יוגה אשר גויסו לשיעור יוגה אחת או יותר פעמים בשבוע במשך תקופה של 10-24 שבועות.
המחקרים האחרים מדדו הבדלים מוחיים בין אנשים העוסקים באופן קבוע ביוגה לבין אלה שלא. החוקרים השתמשו ב- functional MRI (fMRI) ,MRI ו- SPECT (single-photon emission computerized tomography) בכדי לחקור כיצד משתנה מבנה המוח בקרב בעלי ניסיון בתרגול יוגה ולזהות את האזורים ורשתות עצביות שהושפעו מתרגול לטווח קצר וארוך.
הממצאים העיקריים של הסקירה, מצביעים בגדול על השפעה חיובית של תרגול יוגה על המבנה ו / או התפקוד של ההיפוקמפוס, אמיגדלה, cingulate cortex ורשתות מוח כגון רשת ברירת המחדל, אשר פעילותה גבוהה ביותר במצבים של מנוחה, בהם הבן אדם ער אך שרוי במחשבות או התבוננות עצמית. כמו כן, המחקרים מגלים כי שינויי מוח שנרשמו אצל אנשים העוסקים ביוגה קשורים לביצועים טובים יותר במבחנים קוגניטיביים או מדדים של ויסות רגשי. לדוגמה, במבחנים שכללו חשיפה לחוויה רגשית אנשים שעוסקים ביוגה הראו פעילות גבוהה יותר של קליפת המוח הקדם מצחי, המשקפת יכולת הפעלת שליטה קוגניטיבית על תהליכים רגשיים, לעומת אנשים שאינם מתרגלים יוגה. זה יכול להסביר את הפחתת המתח, חרדה ודיכאון בקרב העוסקים ביוגה.
קליפת המוח הקדמית, אזור מוח השוכן מאחורי המצח, חיוני לתכנון, קבלת החלטות, ביצוע משימות, ויכולת לבחור באפשרות הנכונה. תוצאה נוספת מרשימה במיוחד נרשמה על נפח ההיפוקמפוס. המחקר קבע כי ההיפוקמפוס השמאלי היה משמעותית גדול יותר בקרב מתרגלי יוגה בהשוואה לקבוצת הביקורת בהתאמה לגיל, מין ורמת כושר. ההיפוקמפוס מעורב בגיבוש ושמירת הזיכרון לטווח קצר וארוך וידוע שהוא מתכווץ עם הגיל. זהו גם המבנה שנפגע בין הראשונים בדמנציה ובאלצהיימר יחד עם קליפת המוח הקדם מצחית.
המכנה המשותף בין יוגה ופעילות אירובית
הממצאים מעניינים ומסקרנים ביותר שכן הם מעידים על כך שיוגה משפרת רבים מאותם מבנים ותפקודי מוח אשר הוכח לגביהם השפעה משמעותית מתרגול אירובי מתמשך, אמר פרופסור Gothe. יוגה אינה נמנית עם פעילות אירובית באופייה, ולכן חייבים להיות מנגנונים אחרים המובילים לשינויים מוחיים אלה אולם, עד כה, אין הוכחות לזיהוי אותם מנגנונים. לאורך שנים רבות סברו החוקרים כי מרגע שאדם מגיע לבגרות, המוח אינו מסוגל ליצור נוירונים חדשים ומתחיל תהליך של איבוד נוירונים מתמשך לאורך שנות חייו. אך ראיות מדעיות שהצטברו ב- 20 השנים האחרונות מראות כי המוח הבוגר יכול, למעשה, לייצר תאי מוח חדשים באמצעות תהליך המכונה נוירוגנזה (neurogenesis). תופעה זו נחקרה בהרחבה בהקשר לפעילות גופנית, אשר הראתה כי חלק משמעותי מגידול הרקמה העצבית מופיע באזור המכונה היפוקמפוס.
ב- 1999 van Praag וצוותו גילו במחקר פורץ דרך כי הרצת עכברים על גלגל הובילה ללידת נוירונים חדשים בהיפוקמפוס. בהינתן כי ההיפוקמפוס הוא קריטי לגיבוש זיכרון ולמידה, דור הנוירונים החדשים שנוצרו יחד עם העליה בגמישות המוחית (synaptic plasticity) באזור זה, עשויים להסביר את השיפור בקוגניציה ומצב הרוח המלווה פעילות גופנית. עליה בגמישות המוח, משמעותה הגברת מספר הקשרים בין תאי עצב הקרויים "סינפסות", דבר המביא לחיזוק התקשורת בין הנוירונים ולשיפור בהעברת וקליטת מידע חיצוני. הגילויים החלוציים הנ"ל פתחו פתח למחקרים בבני אדם במטרה לאמוד את השפעותיה של פעילות גופנית על מבנה ותפקוד המוח והקשר לשיפור בביצועים קוגניטיביים וזיכרון. אכן, מחקרים רבים מראים שלפעילות גופנית יש גם השפעות חיוביות על מוחם של בני האדם ואף עשויה לסייע בהפחתת הסיכון למחלות אלצהיימר (ראו כתבה מוקדמת, BDNF ויטמין הלמידה והזיכרון).
מסקנות
למרות מיעוט המחקרים והעובדה שרובם הינם אקספלורטורים ולא ניתן להסיק לגביהם עמדה חותכת, הראיות מצביעות על שינויים מוחיים חשובים הקשורים לתרגול יוגה. האמיגדלה, מבנה מוחי התורם לוויסות רגשי, נוטה להיות גדול יותר אצל מתרגלי יוגה מאשר אצל בני גילם שאינם מתרגלים יוגה. בדומה לאמיגדלה, ה- cingulate cortex היא חלק מהמערכת הלימבית, מעגל מבנים הממלא תפקיד חיוני בוויסות רגשי, למידה וזיכרון.
שיפור ויסות רגשי הוא מפתח להשפעות החיוביות של יוגה על המוח, הפחתת המתח והחרדה. למשל, מחקרים מקשרים בין סטרס להצטמקות ההיפוקמפוס וביצועים גרועים יותר במבחני זיכרון בקרב בני אדם ובעלי חיים. לכן, לעליה ברקמת ההיפוקמפוס כתגובה ליוגה השלכות משמעותיות ביותר על המצב הקוגניטיבי העתידי שכן איבוד בנפחו עשוי לפגוע בזיכרון. אפשר לחשוב על המוח כמו על שריר: ככל שמתמידים ההיפוקמפוס וקליפת המוח הקדמית מתחזקים. למה זה חשוב? מכיוון שהם שני האזורים החשופים ביותר בדמנציה וירידה קוגניטיבית בזקנה. אומנם לא נרפא דמנציה בעזרת תרגול יוגה, אבל תיתכן דחייה בזמן ביטוי התסמינים .
בהשוואה לצורות מסורתיות של אימונים אירוביים, תרגילי יוגה יכולים להוות חלופה יעילה לאנשים עם מגבלות תנועה, אבחנות קליניות ובמיוחד לגיל השלישי. למרות שהעדויות המדעיות מצביעות על כך שיוגה מועילה לתפקוד מוחי, יש צורך במחקרי התערבות קפדניים ומבוקרים יותר עם מעקב אחר מספר משתתפים גדול מספיק למשך פרקי זמן ארוכים ושימוש בשיטות סטנדרטיות שיאפשרו השוואת תרגול יוגה לסוגים אחרים של פעילות גופנית. החוקרים מאמינים כי הנ"ל יסלולו את הדרך לזהוי המנגנונים הנוירוביולוגים העומדים מאחורי התועלת שבתרגול יוגה.
היי זה אני שמה :)) תודה על התמונה
הארה קרישנה !
מרשים!!!