בשנת 1934 התכנסו תושבים ממושבי וקיבוצי הסביבה ועלו אל חיפה, העיר הגדולה, למצעד יום השבועות שנערך בה.
אלפי אנשים התגודדו והתקבצו ברחובות, על הגגות והמרפסות, הריעו לתוצרת הארץ המבורכת שהוצגה בגאווה על ידי הצועדים, טקס שבועות מפואר נערך על בימות ברחוב ובו חוללו רקדניו בלבוש פסבדו תנכי ובארשת רצינית כיאה למקימי בשורת החקלאות בארץ אבותינו המתחדשת.
המסר היה שזור לאורך כל ההתרחשות: העם היהודי הגיע לנחלת אבותיו ומוציא את פרנסתו מאדמת המולדת הישנה-חדשה. גאוות האנשים על תוצרת הארץ היתה זכה, טהורה, אמיתית ועוצמתית.
הרחוב היפהפה, שבתיו נבנו במלאכת מחשבת ארכיטקטונית, היה כר נפלא לזירת ההתרחשות הציונית שמילאה את לבבות כל הנוכחים בגאווה רבה.
והיום, רחוב נורדאו עומד בעליבות קשה, בתיו הנכלמים מצפים לישועה שמבוששת לבוא למרות כל ההכרזות. כדי להפיח רוח בנשמתו מייצרים פסטיבלים בירוק, בלבן ומי יודע אלו עוד צבעים, אבל צבעי הסומק ללחיים של בתי הרחוב וחיים אמיתייים שישקקו בו – עדיין חסרים.
פסטיבלים זה לא תרופה. זה רק תפאורה.אבל זה מה שיודעים להציע לנו כדי להעלות את המורל.
וביכורים? פרי הארץ? ובכן, היום משק יגור מסתפק במצעד הביכורים אצלו בקיבוץ ואינו חש צורך להראות לאנשי העיר הגדולה את תוצרתו. הם ממילא מגיעים בעצמם ובהמוניהם למשתלה, לחנות המעדנים: שמנה וסלתא ולסטופמרקט הגדול הניצב בפתחו.
בשנה הזו יכולים היו אלו להיות ביכורי היצירה של תושבי חיפה, המוסיקה שהם מנגנים ברחוב נורדאו ומשמחים את לב המבקרים. הביכורים מעידים על ההמשך ועל המוסיקה שתיפרה ותפרח במחוזותינו ותעשיר את חיינו בצליל ויצירה מקומית אשר עשויה אף לצאת מגבולות הפלך ולשמח את כלל האנשים בארץ.
מטבעם של יוצרים שהם משתוקקים להעניק לקהל הרחב את יצירתם ולמצוא פתח לליבם. בעיריית חיפה יודעים זאת. במיוחד בעיר שבה צורכים במלא חופניים את יצירתם של אמנים המגיעים מחוץ לעיר ומשלמים להם בעיין יפה וניתן לומר שגם בלי עין הרע. כסף רב מועבר לחשבונותיהם של אמנים רבים המעניקים לעיר מזוהרם הבלתי לוקאלי.
והיוצרים של חיפה? הם יסתפקו בכבוד שזכו לו: לעמוד ברחוב נורדאו המרופט, לנגן לתושבים המגיעים אליו ולהנעים את זמנם.
כסף? תשלום?
בעיריית חיפה לא מאמינים בקשרי גומלין כלכליים כאלו עם יוצרים חיפאיים. הם הסבירו להם שהחשיפה לציבור תיתן להם את הגמול ממנו ירוויחו בעתיד.
ולמרבה הפלא או שמחתם של פקידי העירייה שעסקו בכך, היו כאלו שקיבלו את ההצעה הנדיבה ובמהלך הפסטיבל עמדו וניגנו להנאת הקהל.
אולי לכך התכון יונה יהב בציינו את התמימות והאמונה הבוקעים מהסרט אותו העלה בדף הפייסבוק שלו.
אולי כדאי שתספרו לו בדף שלו, מה אתם מרגישים לגבי העניין הזה.
חג שבועות שמח.
האם הכתבה עניינה אותך?