כמחצית מהישראלים הביעו אי אמון בראשי הרשויות המקומיות

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון:
כמחצית מהתושבים בישראל הביעו רמת אמון נמוכה בראשי הרשויות
*ציבור התושבים בישראל נותן אמון במידה נמוכה בראש הרשות ונבחריו במועצה המקומית שבה הוא מתגורר, כך על פי מחקר חדש שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון שבדק את ביצועי השלטון המקומי בישראל לשנת 2011*

45.8% מהתושבים ברשויות המקומיות הביעו אי-אמון בראש הרשות המקומית, לעומת 32.6%, שהביעו בו מידה גבוהה של אמון (21.6% ניטראלי), כך עולה מהמדד להערכת ביצועי השלטון המקומי לשנת 2011, שערכו ד"ר איתי בארי מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וד"ר פני יובל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
במחקר, שנערך זו השנה השלישית על ידי ד"ר בארי וד"ר יובל, השתתפו 787 תושבים מ-125 רשויות מקומיות בישראל, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. המדד פילח את עמדות הציבור בציון ממוצע שנע על רצף של 1 ל-5 (1-הרמה הנמוכה ביותר, 5- הרמה הגבוהה ביותר) וגם על פי אחוזים.
כאמור, בשנת 2011 הביעו 45.8% מכלל התושבים ברשויות המקומיות אי-אמון בראש הרשות, לעומת 32.6%, שהביעו בו מידה גבוהה של אמון. הציון הממוצע לרמת האמון בשנה זו עמד על 2.74. לשם השוואה, בשנת 2010, 36% מהתושבים הביעו אי-אמון בראש הרשות ו-35% הביעו בו מידה גבוהה של אמון. כמו כן, הציון הממוצע לרמת האמון עמד ב-2010 על 2.99.
ממצאי המחקר מצביעים גם על רמת האמון הנמוכה שיש לתושבים בחברי מועצת הרשות המקומית: 48.3% מהתושבים בישראל הביעו אי-אמון בחברי המועצה לעומת 14.5% שהביעו רמה גבוהה של אמון (37.1% ניטראלי). בנוסף, תמונה דומה נמצאה גם אצל ראשי הועדות ברשות המקומית ואצל מנכ"ל הרשות: 46.5% הביעו אי-אמון בראשי הועדות, לעומת 11.9% שבחרו להביע אמון במידה גבוהה (41.7% ניטראלי), ו-45% הביעו אי-אמון במנכ"ל הרשות לעומת 13% שבחרו להביע אמון במידה גבוהה (42% ניטראלי). מנהל מחלקת החינוך זוכה לאמון של 27.3% ומאי-אמונם של 41.6% מהתושבים.
רמת האמון הממוצעת של התושבים במשרתי הציבור (נבחרים וממונים כאחד) ברשות המקומית בשנת 2011 עמדה על ציון ממוצע 2.65, ציון נמוך ביחס לשנת 2010, אז קיבלה רמת האמון את הציון הממוצע 2.81. מדובר בירידה ברמת האמון שזוכים לה משרתי הציבור ברשויות המקומיות בכל הקטגוריות שנבדקו, לעומת השנה שעברה (2010).
לדברי החוקרים, הממצאים מראים כי מידת האמון במשרתי ציבור מקומיים עולה ככל שהתושב רואה ברשות המקומית גוף המייצג אותו, חדשני, וככזה הנוטה לשתף אותו בקבלת החלטות. לעומת זאת, מידת האמון במשרתי הציבור יורדת ככל שהרשות המקומית נתפסת כנגועה בפוליטיזציה וחוסר אתיקה וככל שגוברת התחושה שקיים משבר בשלטון המקומי בישראל. עוד נמצא כי מידת האמון במשרתי ציבור מן המגזר היהודי גבוהה מזו המאפיינת את המגזר הלא יהודי. למספר התושבים – גודל הרשות, לרמה הסוציו-אקונומית של התושבים, למידת הקרבה לפריפריה ולהשתייכות לפורום ה-15 לא נמצאה השפעה על מידת האמון במשרתי ציבור מקומיים.
לדעת החוקרים הממצאים בשנה הנוכחית, הנמוכים יותר מן השנה הקודמת, מעידים על אי שביעות הרצון של התושבים ועל המשבר החמור המתמשך בשלטון המקומי. משבר זה אינו מתמצא בהיבטים פיננסיים בלבד, אלא בשילוב של כשלים פיננסיים, ניהוליים, משילותיים, משפטיים ואתיים הפוגעים באיכות החיים של הציבור ובייחוד בציבור מעמד הביניים. "לפיכך, הממצאים עשויים להוות הסבר, אם כי חלקי, לגל המחאה ששטף את ישראל בקיץ 2011, כחודשיים לאחר שנאספו הנתונים, שעסק בפגיעה המתמשכת באיכות החיים ויוקר המחייה. דווקא חולשתו של השלטון המקומי כפי שהיא עולה ממחקר זה, לצד חשיבותו הרבה לבנייה ושימור של דמוקרטיה, לאיכות החיים של התושבים ולצמצום פערים חברתיים, צריכה להוביל לחיזוק מעמדו של השלטון המקומי. חיזוק זה ראוי שיעשה על ידי קידום חקיקה עדכנית, הסדרת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי והגדלת המשאבים לרשויות המקומיות בהתאם להיקף ועומק האחריות המוטל עליהן", סיכמו החוקרים.