חברת נמלי ישראל, להלן חנ"י, פרסמה מכרז לשיפוץ מקיף ויסודי של רציפים 1-4 . ההשקעה בפרויקט מוערכת בעשרות מיליוני שקלים שיידרשו גם את השבתת הרציפים הללו לאורך שנים. הרציפים הזקנים הללו יקבלו שדרוג משמעותי ויאפשרו פעולות שלא ניתן היה לבצע בהם קודם לכן. עד כאן מדובר בסיפור נפלא של שיקום תשתיות הנמל החיפאי.
אבל בנקודה זו חסרים לי שני שלושה דברים:
למה לא נשמע שום קול מהנהלת העיירה המבטא רגשי שמחה וחדווה ? הרי מדובר בתשתית שתייצר מקומות עבודה נוספים לעיר (שהם קצת יותר אטרקטיביים מעשרות משרות ניקוי בתי הקולנוע, המכירה בקניונים וקופות המנהרות שייצר ושואף לייצר ראש העיירה). למעלה מכך, העירייה אינה צד בתכנון עתידי כלשהו של הנמל, אפילו ההפך הוא הנכון.
אז מה בעצם יקרה עם שאיפות ראש העיירה לתבוע לעצמו את הרציפים הללו בהמשך ? איך בדיוק תפוצה חנ"י על עשרות המילונים המושקעים שם כרגע ? הרי מדובר בסופו של דבר בחברת נדל"ן שלא סובלת הפסדים ולא נותנת מתנות. וכל זאת עוד מבלי שדיברנו על דרישות העובדים לבעלות מסוימת על רציפים הללו.
אז מה בעצם הקשר בין חזון ראש העיירה לפיתוח תיירות בעיר לבין המציאות בשטח.
המצב הזה ממש לא מפתיע, הנהלת העיירה ממשכיה להפריח הבטחות לאין ספור בעוד המציאות חותרת למקום אחר לחלוטין. אני מדי פעם בודק מה תושבי העיר איתם אני בא במגע חושבים על תוכניות הפיתוח של ראש העיירה והם פשוט נרגשים וחסרי מלים נוכח ההבטחות הפרוזאיות. אני מאוד אוהב את התחושה הזאת שלהם רגע לפני ההתפקחות, כשאני שואל אותם "אז למה הרכבת הקלה של חיפה נראית כמו אוטובוס ?".
זה הרי סוד ידוע שאין רגשות חמים בין ראש העיירה לנמל. הנמל הוא אולי המוסד התעשייתי החשוב ביותר בעיר ונראה שאין בינו לבינה שום זיקה. המצב לא היה כך תמיד, אפילו רחוק מכך ונראה ששני הצדדים מפסידים מההתנהלות הילדותית כיום. הרי הרבה יותר קל למעשה לחבק את הנמל ולעודד את פריחתו, כמו שנעשה באשדוד, מאשר להסב לו עורף ולשחק אותה נעלב.
אני ממש מקווה שראש העיר הבא יבין שהעיר שלנו צמאה לחיבורים ולא לניתוקים.