(חי פה) – בגיל 11 בלבד, ליליאן (לילי) בר לב מחיפה, כבר עומדת על פסגת ענף הטיפוס בישראל. מאחורי המדליות והגביעים מסתתר סיפור מעורר השראה על ילדה שלא ויתרה, התגברה על פחדים, למדה להאמין בעצמה והפכה לאלופת ישראל.
לילי בר לב, בת 11 מחיפה, נולדה בארצות הברית להוריה אילנה ויבגני. כשהייתה בת שנתיים וחצי החליטה המשפחה לשוב לישראל כתושבים חוזרים ולהקים כאן בית. לילי, דוברת שלוש שפות, היא ילדה אנרגטית, סקרנית ואוהבת אתגרים. כבר מגיל צעיר התנסתה במגוון ענפי ספורט, בהם שחייה, ריקוד וקרב מגע, ובכולם הפגינה יכולות מרשימות. אך את מקומה האמיתי מצאה דווקא במקרה בקייטנת טיפוס שאליה הגיעה בגיל שש.
המפגש הראשון עם קיר הטיפוס הצית בה אהבה גדולה לענף, ומאותו רגע היה ברור להוריה ולמאמניה שמדובר בכישרון יוצא דופן.
"היא פשוט התאהבה בספורט הזה", מספרים הוריה. "אחרי הקייטנה רשמנו אותה לחוג, וכבר בשנה הראשונה המאמנים הבינו שמדובר בילדה יוצאת דופן. היא הצטיינה בתחרות סוף השנה, ולאחר מכן צורפה לנבחרת של I CLIMB, שם התאמנה במשך ארבע שנים".
כובשת פסגה אחר פסגה
בשנה האחרונה עברה לילי לנבחרת פרפורמנס (Performance), שם המשיכה להתפתח ולהתקדם בקצב מרשים. העבודה הקשה השתלמה בשנת 2024 זכתה לראשונה באליפות ישראל בטיפוס טופ רופ (Top Rope), ומאז היא לא ירדה מהפודיום.
גם השנה המשיכה לרשום הישגים מרשימים במיוחד: מקום ראשון באליפות ישראל בטיפוס הובלה, שנערכה בחודש יוני האחרון במודיעין, ומקום שני באליפות ישראל בבולדר, שהתקיימה בתחילת חודש יולי במועדון "המאנקיז" באשדוד.
בענף הטיפוס קיימים מספר סגנונות תחרותיים. בטיפוס טופ רופ – המטפס מחובר לחבל המעוגן בראש הקיר, כך שהחבל משמש כאבטחה מלאה. בשלב מתקדם יותר עוברים לטיפוס הובלה – בו המטפס מחבר את החבל בעצמו תוך כדי העלייה. ענף נוסף הוא בולדר – טיפוס על קירות נמוכים ללא חבל, כאשר ההגנה מתבצעת באמצעות מזרנים ייעודיים.
להתגבר על הפחד
מאחורי ההישגים מסתתר גם סיפור אישי של התמודדות. לילי מתמודדת עם הפרעת קשב וריכוז, אך דווקא הטיפוס הפך עבורה לכלי שמאפשר לה להתמקד, להציב מטרות ולהתגבר על אתגרים. מעבר לאימונים הפיזיים, היא עברה תהליך משמעותי של התמודדות עם פחד מגובה ופחד מנפילות, שני מכשולים שכל מטפס מכיר היטב.
בעזרת עבודה מנטלית צמודה, ליווי של מאמנים ותמיכה בלתי פוסקת מהמשפחה, היא הצליחה להתגבר על הפחדים ולחזק את הביטחון העצמי שלה. "לילי למדה שלא לפחד מקושי", מספרים הוריה. "היא הבינה שנפילות הן חלק מהדרך, ושאפשר תמיד לקום, לנסות שוב ולהצליח".
למרות גילה הצעיר, לוח הזמנים שלה עמוס במיוחד. שלושה אימוני נבחרת בני שעה וחצי בכל שבוע, הם רק חלק קטן מהשגרה. בפועל, המשפחה משקיעה בין שלוש לארבע שעות בכל אימון, ובנוסף לכך לילי מבצעת אימוני כוח, נוסעת בסופי שבוע להתנסות בקירות טיפוס שונים ברחבי הארץ ואף מטפסת בטבע.
משפחה שמטפסת יחד אל החלום
הוריה אינם מסתירים את הגאווה. לדבריהם, ההצלחה של לילי היא תוצאה של התמדה, נחישות ובעיקר השקעה משפחתית אדירה.
אילנה, אמה של לילי, מבקשת להדגיש כי חלק גדול מהצלחתה של בתה נזקף לזכותו של האב, יבגני, שמלווה אותה במסירות יוצאת דופן. לדבריה, הוא נמצא לצדה בכל אימון ובכל תחרות, משקיע שעות רבות כדי לחשוף אותה לקירות טיפוס שונים ברחבי הארץ, מעודד אותה להתנסות בסגנונות מגוונים ומעניק לה תמיכה בלתי מתפשרת. "הוא נותן את כל כולו כדי שלילי תוכל להגשים את החלום שלה ולהמשיך להתפתח בענף שהיא כל כך אוהבת", היא אומרת.
ענף בצמיחה ועדיין מעט מדי בנות
למרות שחיפה נחשבת לעיר עם קהילת טיפוס מפותחת, המשפחה מספרת כי הענף עדיין מתמודד עם אתגרים. לדבריהם, אחד ממועדוני הטיפוס בעיר נסגר לפני מספר חודשים והספורטאים אינם זוכים כמעט לתמיכה ציבורית, אף שמדובר בענף אולימפי ההולך וצובר תאוצה בישראל.
גם בקרב בנות הענף עדיין נמצא בתחילת דרכו. באליפות ישראל בבולדר השתתפו 24 בנות בלבד לעומת 85 בנים, נתון שממחיש עד כמה מדובר בענף שעדיין נשלט ברובו על ידי בנים. עם זאת, בשנים האחרונות נרשמת עלייה במספר הבנות שבוחרות בטיפוס כספורט תחרותי.
ליאו באק – התחנה הבאה במסע של לילי
בשנה הקרובה תפתח לילי פרק חדש נוסף בחייה, כאשר תעלה לכיתה ז' ותצטרף לכיתת הספורט הייחודית בבית הספר ליאו באק, מסלול יוקרתי ומבוקש שאליו התקבלה בזכות הישגיה המרשימים.
בגיל שבו רוב הילדים רק מתחילים לחלום, לילי בר לב כבר מגשימה חלומות. עם נחישות, התמדה, תמיכה משפחתית והמון אהבה לענף, נראה שאלופת ישראל הצעירה מחיפה רק נמצאת בתחילת הדרך והפסגות הבאות כבר מחכות לה.