(חי פה) – לקראת הבחירות הארציות הקרובות, מערכת "חי פה" בודקת מה המפלגות הכנסת עשו למען תושבי חיפה והסביבה, על מנת לדעת אם יש לתושבים סיבה טובה להצביע למפלגות אלה בקדנציה הבאה בכנסת.
הכתבה הראשונה בסדרה מוקדשת לבדיקת התרומה של מפלגת בל״ד בכנסת חיפה שוחחנו עם נציגם המקומי שרבל דקוואר, חבר מועצת העיר חיפה מטעם בל"ד. חבר מועצת העיר חיפה מטעם בל"ד מסכם קדנציה מהאופוזיציה, מדבר על ההישגים בשכונות הערביות, על הקשר למפלגה הארצית, על היעדר התקציבים מירושלים ועל השאלה האם ינסה לעבור מהזירה המקומית לכנסת.
שרבל דקוואר חבר מועצת העיר חיפה מטעם בל"ד (צילום: סמר עודה כרנתינג'י)
"גם מהאופוזיציה אפשר לעבוד אם נמצאים עם התושבים"
שרבל דקוואר אינו יושב בקואליציה העירונית, וגם מפלגתו בל"ד אינה חלק ממוקדי הכוח הממשלתיים בירושלים. למרות זאת, הוא טוען כי במהלך הקדנציה הצליח לקדם נושאים משמעותיים עבור תושבי חיפה, ובעיקר עבור החברה הערבית בעיר.
לדבריו, העשייה של סיעתו אינה נמדדת רק בהעברת תקציבים ממשלתיים, אלא גם ביכולת להציף בעיות, להפעיל לחץ עירוני, ליזום תוכניות ולשמש כתובת לתושבים.
"אדם שבא לעבוד באמת, גם אם הוא יושב באופוזיציה, יכול לתת הרבה", אומר דקוואר. "התושבים צריכים מישהו שנמצא איתם בשטח, מסתובב בין האנשים, שומע את הבעיות והכאב שלהם, ולא מפסיק לדפוק על הדלתות בעירייה עד שמוצאים פתרונות".
במה בפועל פעלה בל"ד למען חיפה?
לדברי דקוואר, עיקר פעילותו בקדנציה האחרונה התמקדה בשכונות הערביות בחיפה ובטיפול בצרכים יומיומיים של התושבים: תשתיות, מצוקת חניה, שיפור המרחב הציבורי, קידום תוכניות פיתוח וחיזוק הנוכחות העירונית בשכונות שנזנחו, לטענתו, במשך שנים.
הוא מציין במיוחד את שכונות עבאס, חליסה וכבביר, שלדבריו מתמודדות עם פערים מתמשכים בתשתיות ובשירותים עירוניים.
"תלכי לשכונת עבאס, זה גטו אחד גדול בלי מקום חניה אחד פנוי", הוא אומר. "גם חליסה ושכונות נוספות סובלות שנים מחוסר פיתוח אמיתי".
אילו הישגים קונקרטיים נרשמו?
דקוואר מציג כמה יוזמות שלדבריו קודמו במהלך הקדנציה בזכות פעילותו ולחץ שהפעיל מול גורמי העירייה. אחת המרכזיות שבהן היא תוכנית להקמת חניון גדול בסוף רחוב הירוק, שנועדה לתת מענה למצוקת החניה באזורי מגורים צפופים ורבי קומות.
בנוסף, הוא מציין את קידום התוכנית לשדרוג רחוב שבתאי לוי, יחד עם סגנית ראש העיר שרית גולן. מדובר באחד הצירים המרכזיים המחברים בין העיר התחתית להדר, והתוכנית אמורה לכלול שיפור של המרחב הציבורי, חיזוק העסקים ושדרוג חזות הרחוב.
גם בשכונת כבביר, לדבריו, מקודמת תוכנית רחבת היקף הנמצאת בשלבי סיום, בשיתוף הגורמים המקצועיים בעירייה.
האם הובאו תקציבים מירושלים?
בנקודה זו דקוואר משרטט הבחנה ברורה: בל"ד אינה חלק מהממשלה, ובשנים האחרונות גם אינה מיוצגת בכנסת. לכן, לדבריו, אין מדובר בסיעה שיכולה להתהדר בהבאת תקציבי ממשלה ישירים לחיפה דרך משרדי הממשלה.
עם זאת, הוא טוען כי דווקא בשל כך חשובה הנוכחות המקומית של בל"ד בעיר: כגורם שמייצג את הציבור הערבי בחיפה, מעלה דרישות, מקדם תוכניות ומפעיל לחץ ציבורי ופוליטי מול העירייה.
לדבריו, "הכוח שלנו הוא לא בזה שאנחנו יושבים ליד שולחן הממשלה, אלא בזה שאנחנו לא מוותרים על התושבים. אנחנו מעלים את הקול שלהם, דורשים תשובות, עוקבים אחרי תוכניות ודוחפים פתרונות".
האם החיבור למפלגה ארצית העניק יתרון?
דקוואר סבור שכן, אך לא בהכרח במובן התקציבי הישיר. לדבריו, החיבור לבל"ד כמפלגה ארצית מעניק לסיעה המקומית גב אידיאולוגי, ארגוני ופוליטי, ומחבר את המאבקים המקומיים בחיפה לשאלות רחבות יותר של שוויון, ייצוג, חינוך, זהות וזכויות החברה הערבית בישראל.
"חיפה הפכה בשנים האחרונות למוקד מרכזי של פעילות בל"ד", הוא אומר. "גם כשהיינו מחוץ לכנסת, הצלחנו לשמור על המקום של בל"ד בזירה הציבורית. בחיפה, בקדנציה הקודמת בכלל לא היה לנו ייצוג במועצת העיר, והצלחנו לחזור ובגדול". לדבריו, המשרדים המרכזיים של המפלגה פועלים בעיר ומסייעים גם ברמה הארגונית והתקציבית לפעילות המקומית.
חיזוק לעיר או תלות פוליטית?
לשאלה האם הקשר למפלגה ארצית מחזק את העיר או יוצר תלות פוליטית, דקוואר משיב כי מבחינתו הייצוג הארצי אמור לחזק את העיר, כל עוד הנאמנות הראשונה של הנציגים נשארת לתושבים. לדבריו, סיעה מקומית המחוברת למפלגה ארצית יכולה להשפיע יותר, משום שהיא מסוגלת להעלות סוגיות מקומיות לסדר יום רחב יותר. עם זאת, הוא מדגיש כי אסור שהחיבור הארצי יבוא על חשבון הצרכים המקומיים.
לדבריו, "העיר צריכה נציגים שלא מפחדים לדבר ברור. החיבור הארצי חשוב, אבל בסוף אני נמדד לפי מה שאני עושה בשכונות, ברחובות, מול התושבים".
אילו הזדמנויות חיפה עלולה לפספס בלי ייצוג חזק בירושלים?
דקוואר טוען כי ללא ייצוג חזק של החברה הערבית בזירה הארצית, חיפה עלולה לפספס תקציבים, תוכניות חינוך, מענים לתשתיות, פיתוח שכונות ותוכניות ייעודיות לצמצום פערים. לדבריו, בחיפה יש אוכלוסייה ערבית חזקה, משכילה ותורמת, אך היא אינה מקבלת את המקום הראוי לה בקבלת ההחלטות.
"בחיפה יש אוכלוסייה ערבית חזקה, משכילה ותורמת לעיר", הוא אומר. "רבים מהם הצביעו ליונה יהב, אבל מאז תחילת הקדנציה הם מרגישים מופקרים לא בחינוך, לא בתרבות, לא בתשתיות ולא בפיתוח השכונות".
מה צפוי לקרות אם הממשלה תתחלף?
דקוואר סבור כי שינוי ממשלה עשוי לפתוח הזדמנויות חדשות, בעיקר אם המפלגות הערביות יצליחו להתאחד ולחזור לעמדת השפעה משמעותית בכנסת. מבחינתו, השאלה אינה רק מי ירכיב את הממשלה, אלא האם הציבור הערבי יגיע לבחירות מאוחד וחזק.
"אנחנו נמצאים בתקופה הכי קשה שהחברה הערבית ידעה בתוך המדינה", הוא אומר. "במצב כזה, רשימה משותפת היא לא מותרות היא הכרח". לדבריו, איחוד בין המפלגות הערביות יכול להביא לייצוג משמעותי בכנסת ולהשפיע על המערכת הפוליטית בישראל כולה, ובתוך כך גם על הערים המעורבות ועל חיפה.
החינוך הערבי במרכז הביקורת
אחד הנושאים המרכזיים שדקוואר מבקש להציב על סדר היום הוא החינוך. כאיש חינוך וראש תנועת צופים, הוא מתאר מצב מדאיג במיוחד במערכת החינוך, ובעיקר בחברה הערבית. "משנת 2020 ועד היום התלמידים לא למדו אפילו שנה אחת בצורה נורמלית", הוא אומר. "הייתה קורונה, אחר כך מלחמה, ואז עוד סבבי לחימה. הילדים משלמים את המחיר".
לדבריו, התוצאות כבר ניכרות: ירידה בהישגים, עלייה בנשירה וגידול בתופעות של אלימות ופשיעה בקרב צעירים. "המדינה משקיעה כל הזמן בביטחון ובמלחמות, ובסוף החינוך נדחק הצידה", הוא טוען. "החברה הערבית נפגעת מזה אפילו יותר, כי גם כך ההשקעה בה נמוכה ביחס לשאר האוכלוסייה".
"צריך לשמור על הזהות והתרבות הערבית"
בסוגיית החינוך הערבי והדו לשוני, דקוואר מביע עמדה ברורה: תמיכה בשותפות יהודית ערבית, אך לצד שמירה על מערכת חינוך ערבית חזקה ועצמאית.
"אני מכבד מאוד את בתי הספר הדו לשוניים, ויש בהם עשייה מצוינת", הוא אומר. "אבל אסור לוותר על בתי הספר הערביים. אנחנו רוצים לשמור על התרבות שלנו, על השפה הערבית, על החגים ועל הזהות של החברה הערבית הפלסטינית בחיפה".
לדבריו, ישנם תלמידים ערבים שבוחרים ללמוד בבתי ספר יהודיים, אך הוא אינו סבור שמדובר במגמה שתתרחב משמעותית מהסיבה שהוזכרה והיא שמירה על השפה, הזהות והתרבות.
מה ההישג הגדול ביותר שלו לחיפה?
כשדקוואר נשאל על ההישג הגדול ביותר שלו, הוא אינו מצביע רק על פרויקט אחד. מבחינתו, ההישג המרכזי הוא החזרת הקול של בל"ד ושל הציבור הערבי למועצת העיר חיפה, אחרי קדנציה שבה למפלגה לא היה ייצוג עירוני. לדבריו, עצם הנוכחות במועצה, החיבור לשטח, העלאת המצוקות והיכולת לקדם נושאים למרות הישיבה באופוזיציה הם ההישג המשמעותי ביותר.
"בחיפה לא היה לנו ייצוג בקדנציה הקודמת, והצלחנו לחזור ובגדול", הוא אומר. "החזרנו קול חשוב למועצה, קול של ציבור שצריך להיות שותף מלא בעיר הזאת".
מתי התנגד דקוואר לקו המפלגה הארצית בנושאים הקשורים לחיפה?
דקוואר מדגיש כי פעילותו המקומית נעשית מתוך מחויבות לעיר ולתושביה, אך אינו מצביע על מקרה מסוים שבו התנגד באופן פומבי לקו של בל"ד. לדבריו, הקו המקומי והקו הארצי משלימים זה את זה כאשר מדובר בזכויות, שוויון, חינוך, תשתיות וייצוג לחברה הערבית. עם זאת, הוא מבהיר כי מבחינתו כל החלטה נבחנת גם דרך השאלה כיצד היא משפיעה על חיפה ועל תושביה.
"החיבור למפלגה חשוב, אבל בסוף אני נבחרתי כדי לשרת את האנשים כאן", הוא אומר. "העיר חיפה והתושבים שלה נמצאים אצלי מול העיניים כל הזמן".
שוקל להתמודד לכנסת
לקראת הבחירות הקרובות, דקוואר מגלה כי הוא שוקל להתמודד לכנסת, אם כי טרם קיבל החלטה סופית. "החברה הערבית צריכה דמויות צעירות, חרוצות ואכפתיות", הוא אומר. "אני רואה את עצמי כנציג של הדור הצעיר ושל החברה הערבית בארץ. אם אגיע לכנסת, אוכל להשפיע בגדול".
במקביל, הוא מדגיש כי גם אם יפנה לזירה הארצית, חיפה תישאר עבורו מוקד מרכזי של עשייה והשפעה.
בין העירייה לכנסת
הראיון עם שרבל דקוואר מציף שאלה רחבה יותר: עד כמה סיעה מקומית יכולה להשפיע כאשר היא מחוברת למפלגה ארצית, אך אינה חלק מהממשלה ואינה יושבת בקואליציה העירונית?
במקרה של דקוואר, התשובה שלו ברורה: גם בלי כוח שלטוני ישיר, אפשר להשפיע באמצעות נוכחות בשטח, עקביות, לחץ ציבורי וקול פוליטי ברור. בעיניו, חיפה זקוקה לייצוג ערבי חזק גם בעירייה וגם בירושלים כזה שלא יסתפק בסיסמאות, אלא יעסוק בחניה, בתשתיות, בחינוך, בזהות ובשוויון.
האם הדרך הזו תוביל אותו גם לכנסת? את זה יכריעו הבחירות הקרובות.