שדה תעופה בצפון • חלום הולך לאיבוד בין האצבעות

לאחר כמעט 20 שנה של דיונים, ריבים מתוקשרים, מחאות ובעיקר שיתוק בקבלת החלטות ניכר שהפור נפל וממשלת ישראל צפוי לאשר את הקמתו של שדה תעופה בינלאומי משלים בציקלג, צפון הנגב. בעוד שהחלופות התכנוניות לשדה תעופה משלים בנבטים או ברמת דוד כמעט הושלמו, וחלק נרחב מהתשתיות כבר קיימות, שדה בציקלג לא תוכנן מעולם ובערכה שמרנית מאוד ייקחו עוד 15-20 שנה להשלמת בנייתו. לכן, יש שיגידו שהחלטה על הקמת שדה התעופה באזור שבין רהט לנתיבות, היא בעצם לא להחליט והחלטה על הקמת השדה המשלים מבין שתי האפשריות המדוברות (נבטים או רמת דוד), תאפשר מימוש מהיר ועלות הקמה זולה יותר.

בשנים האחרונות ממשלת ישראל מחסלת את תשתיות התעופה הפנים ארציות ובמקביל מחליטה לפתח את תשתיות התעופה הבינלאומיות, אך תשתיות אלה כולן נודדות דרומה. כך, מצפון לנתב״ג נשארו 2 שדות מיושנים חיפה, מחניים וללא צפי להשקה בתשתיות בעתיד (ק״ש נראה יותר כמו הבטחות בחירות ולא משהו פרקטי). על אף שכל הסימנים מצביעים על כך שהפוטנציאל הכלכלי תרבותי, נמצא כאן ושדה בינלאומי יעזור לממשו, כרגע אף מנהיג מקומי לא מצליח לרתום את המדינה להשקעה גדולה שתשנה את פני האזור (בדיוק כמו שלא יודעים לנצל את הפרויקטים של הרכבת ושאין תכנית להסעת המונים במטרופולין חיפה).

נקודה נוספת היא חידוש הרישיון לשדה התעופה בקריית שמונה, שעלה לכותרות השבוע. על פי ציטוט מעיתון גלובס, שרת התחבורה מירי רגב אמרה השבוע: "זהו מהלך האסטרטגי שמחזיר לצפון את הקישוריות האווירית, כחלק מתפיסה כוללת״. בעוד שלאחר סגירת שדה דב והשדה ברעננה, לא ברור לאיפה נשאר לתושבי קריית שמונה לטוס, עם מסלול קצר, של 1.3 קילומטר, וצמידות לגבול לבנון זה לא יכול להיות הפתרון המתבקש לצפון.

מאיץ כלכלי

הדוגמה הבולטת ביותר לפוטנציאל האדיר באזור, היא הבחירה של החברה גדולה בעולם (NIVIDA) להקים כאן את המרכז הגדול ביותר שלה מחוץ לארה״ב והוא צפוי לכלול 5,000 מועסקים. בעולם בו הכלכלה גלובלית, תשתית תעופה בינלאומית בצפון, חיוניות ביותר ליצירת משרות עבודה בעלת שכר גבוה והישארות הדור הצעיר באזור. כמובן שלא רק ענף ההיי-טק ייהנה מקישוריות מהירה יותר לעולם, יש כאן הזדמנויות לשיקום התיירות הצלבנית, פיתוח ומחקר בתחומי הרפואה, חיזוק הקשרים האקדמיים (ידעתם שכ-25% מהמחקרים האקדמיים הישראלים נכתבים בחיפה?) ויצירת קשרים המבוססים על דו קיים במזרח התיכון.

תשתיות שהיא שירות לאזרח

שדה תעופה אינו רק מקום עבודה ומנוע לצמיחה כלכלית, אלא גם תשתית חיונית המספקת שירות לתושבים. כיום, כשליש מאוכלוסיית המדינה מתגורר מצפון לחדרה (כ-3.5 מיליון תושבים), וכ-2.5 מיליון מהם מתגוררים מצפון לחיפה. עבור תושבים אלה, ההגעה מחיפה לנמל התעופה בן-גוריון מהווה נטל משמעותי: היא מעייפת, ממושכת ותורמת לעומס בכבישים. לדוגמה, נסיעה ברכבת מחיפה אורכת כשעה ועשרים דקות לכל כיוון, ומקריית שמונה, כאשר קיימת תחבורת רכבת זמינה בשני הכיוונים, כשעתיים וחצי, ולעיתים אף יותר. בעוד שבצפון הנגישות לשער היציאה המרכזי של המדינה מוגבלת, הרי שבדרום, באמצעות שיפור תשתיתי מינורי, נסיעה ברכבת מבאר שבע לנתב״ג יכולה להימשך כ-40 דקות בלבד ונסיעה מירוחם הרחוקה אורכת כשעה וחצי. לפיכך, החלטת הממשלה מותירה חלק ניכר מאוכלוסיית המדינה ללא שירות נגיש בטווח הגעה סביר.

בשורה התחתונה בשדה תעופה צריכים לטוס אנשים, צריך להיות להם נוח להגיע אליו והניסיון, העגום, מהפעלתו של שדה התעופה רמון מלמד שאם אין אנשים בסביבה, שדה איכותי, ככול שיהיה, לא ממלא מטוסים. בניגוד מוחלט לקיפאון בשדה התעופה רמון, חבורה של יזמים זיהתה את הפוטנציאל בצפון והקימה את ״אייר חיפה״. המהלך הזה נותן לנו הצצה לפוטנציאל בשוק תעופה בצפון וזאת על אף ששדה התעופה קטן ויש בו מסלול קצר, המגביל את סוג המטוסים היכולים לנחות בו.

שער לחיים משותפים באזור

אחד הדברים אהובים עלי בחיפה הוא, כמובן, החיים המשותפים. כמה כיף להסתובב ברחובות המגוונים של העיר ולהרגיש שלאחד לא אכפת מה הדת או המוצא שלך. לפעמים קל לשכוח שבישראל זה לא מובן מאליו, ואם חיפה היא מודל מעורר השראה לחיים משותפים בארץ, מדוע היא לא יכולה להפוך למוקד שיתופי פעולה תרבותיים וכלכלים בין יהודים וערבים, מכל המזרח התיכון? במקרה הזה החזון לעיר חיפה עובר דרך היתרון החזק ביותר שלנו, והדרך לשם עוברת דרך שדה תעופה בינלאומי.

אני יכול לראות כיצד נערכות פגישות עסקים של יזמים ישראלים עם משקיעים מאיחוד האמירויות, הודו ואירופה בחומוסיות בעיר התחתית. לצערי אני לא מזהה בהנהגת העיר הנוכחית את אותו החזון או את היכולת לרתום את הממשלה לצורך הגשמתו. לעומת הקולות החלושים שעולים מחיפה והצפון, הלובי שעושים ראשי הרשויות בדרום, מרגש ונשמע כל הדרך לכאן, הם מחבקים את האפשרות לשדה בינלאומי באזורם, עולים לירושלים, מתחננים ויוצרים שיתופים פעולה עם פוליטיקאים.

חיפה וצפון הארץ, זקוקים להשקעה אדירה בתשתיות על מנת לשפר את איכות החיים, לצמוח כלכלית וליצר אלטרנטיבה לגוש דן, במיוחד לאחר המלחמה. יש אפשרות להרבה פרויקטים ממשלתיים בין הכרמל לים, כמו מערכת להסעת המונים חדישה, גיוס תקציבים לסלילת כבישים מהשכונות הכלאות בכרמל, כחלק מפרויקט מטרונית הרכס, חשמול הרכבת, שיקום המעברים לים מהרחובות בשכונות החוף, פינוי הבסיסים הצבאים בחוף הכרמל ובת גלים ועוד. שוב ושוב אנחנו מפספסים פרויקטים ותקציבים שיכולים לגרום לחיפה להמריא, וחבל כי אנחנו נשארים במקום.