חרם אינו "נופל מהשמיים" ולא מתפרץ פתאום.
הוא נולד במקום שאמור להיות הכי בטוח לילדים – הכיתה.
ילדים אחדים מציגים את עצמם ככוח מרכזי. הם קובעים מי בפנים ומי בחוץ, מי נחשב ומי שקוף. סביבם עומדים הנגררים, ילדים שלא רוצים לפגוע, אבל מפחדים להישאר לבד. הם שותקים, מהנהנים, זורמים, ולרגע לא חושבים שהפחד הזה עצמו, הוא מה שעלול להפוך אותם למוחרמים הבאים.
יש ילד אחד שנשאר בחוץ
ילד שיושב בצד, נע בין שולחנות כאילו אינו קיים.
ילד שמפסיק להרים יד, שמפסיק לנסות, שמאמין שמשהו בו פגום, כי כך גורמים לו להרגיש.
הדחייה החברתית חונקת, לא בצעקות אלא, בשקט. בשקט של מי שכבר ויתר על הזכות להיות חלק.
וכאן מגיעה האמת שאיננו אומרים בקול: מארגני החרם אינם חזקים
לעיתים מנהיגי החרם נראים מקובלים וחזקים, אך זהו כוח למראית עין בלבד, הם מסתירים חולשה מאחורי רעש, הם מפגינים כוחנות ויכולת הפחדה, מבפנים הם חלשים וזקוקים לגיוס הכיתה, כדי לבסס שליטה על ילד שנתפס כשונה מבחינתם. הכוח המדומה שלהם מתקיים רק מפני שאחרים, ילדים שבדרך כלל טובים, רגישים ונורמטיביים, מאפשרים זאת. ילדים אלו נגררים, מרכינים ראש ובלי להתכוון מעניקים למחרימים את המעמד שהם אינם ראויים לו.
ברגע שילד אחד מפסיק להיגרר ואוזר אומץ שלא להצטרף, הסירוב הזה מדבק, הוא מעניק לאחרים תעוזה לא להיגרר, קבוצת העומדים מהצד גדלה, וברגע הזה המחרימים חווים את חולשתם וכתוצאה מכך כוחם מתפורר.
נקודת האור
חרם יכול להיעצר ברגע שילד בודד מחליט לא להיגרר.
ילדה אחת שמביטה אל הילד המודר ואומרת: “בוא הצטרף אלינו….
אלה הגיבורים האמיתיים של מערכת החינוך. לא הילדים "החזקים המדומים", אלא, אלה שמבינים שכוח אמיתי הוא דווקא לדעת להתייצב לצד החלש.
ולפעמים, הגיבור הוא מבוגר
מורה שמבחינה בשינוי קטן בהתנהגות, יועצת שמקשיבה ברגישות, הורה שמתערב בזמן.
מבוגר שמבין שחרם הוא לא "שטות של ילדים", אלא צלקת חברתית שעלולה ללוות ילד שנים קדימה.
וזו המסקנה שאסור לרכך:
חרם אינו מסתיים לבד, הוא מסתיים כשילד אחד אוזר אומץ ואומר "אני לא נגרר".
הוא מסתיים, כשמערכת החינוך מפסיקה לקוות "שיעבור" ומתחילה לפעול,
הוא מסתיים כשמבוגר אחד מחליט לראות, להתערב ולשנות.
חברה שבוחרת להתערב, מצילה לא רק ילד אחד, אלא עולם ומלואו המבקש להישמע.
הכותבת: פנינה (פירל) אמור – סופרת ומחנכת לגיל הרך, עיצוב ותכנון פנים, מנהלת אדמיניסטרטיבית וראש ענף סביבה, ר.ג.ש. פסיכולוגיה.
האם הכתבה עניינה אותך?