בת גלים גועשת: בין גלים של פיתוח לגלי הזנחה // דעה – שחר מורג

הרבה השתנה בבת גלים בעשור האחרון, צעירים חזור לכבוש את השכונה, הספורט הימי מזכיר חופי גולשים באוסטרליה, עסקים ומסעדות חדשות נפתחים ופורחים והנדל"ן זינק במאות אחוזים. אך מסתבר שלא כל הנוצץ זהב, שכונת בת גלים עדין לא זוכה ליחס המגיע לה כפנינה של חיפה וזאת למרות הפיתוח המואץ וההצהרות החוזרות להפיכת של השכונה למרכז תיירותי בעיר.

הפיצוץ הנדל״ני

רוכשי דירות רבים שרובם אינם מתגוררים בעירנו קונים דירות להשקעה ומעלים את ערך הנכסים לחיפאים, בעיקר לתושבים הוותיקים. הפיצוץ הנדל״ני סביב השכונה מוצדק עם כל כך הרבה יתרונות שמרוכזים במקום אחד: שכונה מישורית בעיר הררית, בינוי צמוד לים המאפשר לגעת במים ב-30 שניות הליכה (כיום בניה כזו אסורה, חוק החופים מתיר בניה חדשה רק מעל 300 מטר מהים), תכנון קומפקטי ששם אנשים והולכי רגל במרכז, אדריכלות מגוונת הכוללת מאפיינים ערבים, באוהאוס ובנייני אבן, היסטוריה ציונית ועירוב שימושים של מסחר, תעסוקה ומגורים.

הפיתוח המואץ מייצר אתגרים רבים

במשך עשרות שנים בת גלים נחשבה לאחת מהחצרות האחוריים של חיפה, ואנו התושבים הראשונים לברך על הפיתוח והצמיחה שלה. עם זאת, הפיתוח המואץ מייצר אתגרים רבים וחדשים באותו הקצב שבה היא מתחדשת.

מבקרים רבים רוצים לטעם מהחוויה הייחודית שלה (פסטיבל בית גלים ה-15 מעולם לא נראה פורח ותוסס יותר), תושבים ותיקים שידם אינם משגת עוד את שכר הדירה המרקיע שחקים, אשפה ופסולת גואה, מצוקת חניה ועוד. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר ההשקעה, הגובל לעיתים בהזנחה, בעיקר של בעלי הנכסים הרכשים דירות בתקווה ״להביא את המכה״ בהשקעה בנדל״ן פורח תוך ניסיון למקסם רווחים מבלי להשקיע בנכסיהם וכך, נוצרים לא מעט מפגעים סביבתיים.

מסיבות אלה תשובתי לאלה התוהים האם יש באמת קשר בין הנכסים היוקרתיים לבין מצב התחזוקה של השכונה, התשובה היא בהחלט לא. איכות החיים ורמת השירותים שהתושבים מקבלים אינה הולמת כלל את מחירי השכונה והארנונה (כמו בשכונות רבות בחיפה).

עם כל זה ועוד, אנחנו תושבי השכונה שנשארים לבד במערכה צריכים להתמודד, שכן עיריית חיפה גם היא עדין מתקשה להסתגל לשינויים הגדולים. אולי זה מה שדוחף את תושבי השכונה להיות קהילתיים כל כך, חייבים לעבוד ביחד כדי להתמודד עם האתגרים המשותפים. התארגנויות משותפות צצות כמו פטריות אחרי הגשם סביב נושאי קהילת בטחון וחירום, שמירה על הולכי רגל, סביבה וניקיון, מעורבות בתכנון, דירות במחיר שפוי ועוד ועוד.

כך למשל בעיית הפסולת בחצרות הבתים ברחוב העלייה השנייה משקפת סימפטום לבעיה רחבה יותר, בת גלים צומחת וכך גם המשאבים שצריך להשקיע בה. תושבי השכונה לא מתעלמים מהצורך לתחזק את הדירות והנכסים שלהם ולבטח לא אוהבים לחיות בסביבה מטונפת אך, מאוד קשה לעשות זאת כאשר שיעור בעלי הדירות בשכונה המתגוררים בשכונה הולך ויורד, במיוחד בשיכונים הציבוריים בחלק הדרומי.

כשל השוק הזה מחייב רגולטור חזק

אותם משקיעים (שיש להם חלק לא מבוטל בצמיחה הנדל״נית) מקווים להרוויח בפרויקטים של התחדשות עירונית אך לא רוצים ״להפסיד״ בשיקום נכסים ישנים ובלויים. תופעה הזו אינה חדשה או ייחודית לחיפה, היא מוכרת בקרב אנשי המקצוע ומתרחשת בשכונות מתחדשות רבות בארץ ובעולם. כשל השוק הזה מחייב רגולטור חזק – אכיפה מצד העירייה כך שתמלא את תפקידה ותבהיר שעם הזכויות של בעלות בנכס באות גם חובות, ויש לעמוד בהם.

מאיפה מגיעה כל הפסולת הזאת?

תושבי בת גלים מעדיפים לאכול בשולחן המטבח שלהם!
הישענות על רגל האכיפה והפיקוח חשובה וחסרונה מורגש אבל מלבדה לעירייה אפשרויות נוספות לשינוי המצב. תמיד יהיו תושבים שיטענו שניתן להשקיע יותר במאמצים לשמור על רחובותינו נקיים, והם צודקים.

עם זאת, הפתרונות שהתאימו לשכונה צדדית ומנומנמת לא עוזרים יותר, לא מספיק לשלוח את עובדי העירייה המסורים בעקבות דיווחים רנדומליים של תושבים על אשפה, עבירות ומפגעים. שכונה כה מרכזית שמוגדרת שוב ושוב כפנינה התיירותית של העיר מייצרת דיווחים כאלה בכמות גדולה מידי בכדי לנקות במדיניות של כיבוי שריפות. כאן נדרשת שינוי פרדיגמה, גיבוש מדיניות, והשקעת משאבים תוך מתן תשומת לב לפרטים הקטנים.

כיצד ניתן לעשות זאת?

קיימות שיטות רבות כיצד מדיניות חדשה יכולה לבוא לידי ביטוי, ואיני בא חלילה לטעון שהידע מרוכז אצלי בלבד או שאלו הרעיונות המתאימים ביותר לבת גלים, אבל הנה כמה דוגמאות שיגרו את המחשבה. הבעיה המרכזית ברחוב העלייה השנייה היא שאין הפרדה ברורה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי והמבקרים הרבים והאשפה שלהם לא עוצרת בקצה המדרכה. במקומות רבים בעולם נהוג לחייב את שיפוץ חזיתות המבנים והגדרות במימון משותף של העירייה והתושבים (תוך סבסוד לתושבים המתקשים לעשות זאת כלכלית), ניתן לעשות זאת ולהקים גדרות נמוכות בגבול המדרכה והחצרות.

חניה על המדרכות

פתרון זול וזמין נוסף הוא בנושא חניה על המדרכות על ידי הצבת עמודי חסימה (אפשר גם מעוצבים ולא את הגדרות הירוקות האלה שמלווים אותי מעל 30 שנה).

בשכונות רבות ומרכזי ערים המכירים בחשיבות הולכי הרגל משתמשים בשיטה זו כדי להבטיח אפשרות המעבר להולכי רגל ואת שלומם. תופעה זו כואבת במיוחד לנוכח הפגיעה דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר, כמו קשישים, ילדים ובעלי מוגבלויות, שלא יכולים לצאת בכלל מהבית או מסתכנים בדריסה. אם עיריית חיפה כל-כך רוצה לשמור את הצעירים מלברוח לתל אביב כדאי גם לחשוב לאן הורים יצאו מהבית עם התינוק בזמן חופשת הלידה ואיפה הילדים יסתובבו בשעות אחר הצהרים, כי בכל זאת כמה זמן אפשר לבלות בגרנד קניון?

לכל בעיה יש פתרון

יש עוד מספר בעיות בשכונה ששוות לכל הפחות אזכור, לדוגמה בעיית החניה. הדבר האחרון שאנחנו התושבים מבקשים זה להיות קהילת שער סגורה, מלב התחבורה הציבורית הטובה, כדאי גם להכשיר ולהסדיר חניוני מבקרים ושילוט מתאים המכווין אליהם. תיירים תמיד היו ויהיו רצויים בשכונה וכדי למנוע קונפליקטים בינם לתושבים כדאי להסדיר את הגעתם.

אלמנט חשוב נוסף הוא פיתוח והשקעה במרחב הציבורי – חידוש שלו

פיתוח שטחים ציבורים פתוחים (גם כאלה המאושרים סטטוטורית), שיקום והרחבת מדרכות, הסדרת תאורה שלא קיימת בחלקים מהרחובות. חשוב לציין שהדבר חשוב שבעתיים כשמספר התיירים המבקרים במרחב הציבורי עולה ואוכלוסיית השכונה גדלה לאחר התחדשות עירונית.

דיור להשכרה ארוכת טווח

טוב תעשה עיריית חיפה אם תקדם דיור להשכרה ארוכת טווח או במחיר מסובסד לתושבי העיר כחובה של יזמי הנדל״ן למטלות ציבוריות. בשכונות כמו מבוקשת בידי היזמים ובמחירי דיור כאלה גבוהים זאת כלל לא פנטזיה, החוק במדינה מאפשר זאת, רק צריך להחליט להרים את הכפפה.

רשימת הבעיות והפתרונות עוד ארוכה וניתן לכתוב עליהן כתבות רבות.
ברור לכולם ששכונת בת גלים מגלמת פוטנציאל עירוני בלתי נדלה, אך כדי לממש אותו יש צורך בשינוי מהותי. על העירייה שאין רווח ותוצאות ללא השקעה ושפתרונות העבר כבר אינם מספקים, צריך לאמץ גישה חדשה המסתכלת על השכונה כמרכז עירוני חשוב, כמו מרכז הכרמל.

הפתרונות המוצעים אינם בלתי סבירים, את כולם למדתי וראיתי כיצד מיישמים בגיחה הקצרה שלי ושל אשתי לתל אביב. חיפה היא לא תל אביב (וטוב שכך) אבל אין סיבה שמדיניות שעובדת בעיר העמוסה בארץ לא תעבוד גם בעיר שמתיימרת להיות בירת הצפון. כל מה שצריך זה רצון וקצת חשיבה מחוץ לקופסה.