לפני כמה שבועות התחלתי לערוך את הסיפור על חברי היקר והשרירי שלמה גולדמן. זכרתי היטב שלפני שנים מעטות ראיתי ברחוב ארלוזורוב בחיפה, ארגז מואר המכיל תמונות של שרירנים מנופחים המלאים סטרואידים אנבוליים.
כשראינו בסרטים את טרזן מלך החיות ג'וני וייסמילר שהתהדר בשרירים מעולם השחייה בהיותו אלוף התלהבנו וצרחנו בקולי קולות. שריריו עדינים כשל ספורטאי ללא מזרזים למיניהם שאסורים על-פי חוק. אחרי ג'וני הגיע לקס ברקר וכשהגיע גורדון סקוט כבר הפסקתי לצפות כי חשבתי שאני טרזן בעצמי.
המפגש שלי עם תמונות המנופחים גרם להלם. הרגשתי שאני חייב להביא לסיפור את צילום חלון הראווה בן עשרות השנים עם אותן התמונות. נראה שהמפתח אבד ולאיש לא הייתה סיבה להחליפן בתמונות חדשניות. לצורך זה רתמתי את רשתות המידע כמו גוגל וחברותיה וכתבתי מגוון של משפטים וכותרות המכוונים לאינפורמציה בה אמצע את הלוח המבוקש. לאחר שעות רבות של חיפוש סיזיפי לא מצאתי את המבוקש והחלטתי לעשות מעשה.
קבעתי עם חבר ילדות יקר אחר, סיני גרוסמן, כך חמוש במצלמה מקצועית נסעתי לחיפה למסע שוטטות ברחוב ארלוזורוב, בחיפוש אחר לוח המודעות האבוד אותו השתוקקתי להטמיע בסיפורי. הלכנו רגלי מבית לבית ירדנו למרתפים עד שהכרזתי על כניעה. אוציא את הסיפור לקריאה ללא הצילום המיוחל. רציתי לצרף אלי צלם מומחה המקורב לרשות שהתמחה בצילום מקומות נסתרים בעיקר מתחת שמלות. אגב הוא גנב את הרעיון מיענקלה שבכיתה ג' טמן שבר מראה בסנדליו וחשף את צבע תחתוניהן של הבנות.
ערכתי את הסיפור, כאמור, ללא לוח המודעות שנולד לפני למעלה משבעים שנים. הכנתיו למשלוח ועד הדקות האחרונות עוד קיוויתי שאצליח להשיגו. בשעה היעודה למשלוח עם דמעה סוררת בעין שמאל הצופה אל המטרה שלחתי את הסיפור.
ידעתי לא בוודאות על ארבעה בטוחים, הקוראים את הסיפורים שאני שולח, כשלפתע חבר יקר מאד, דני שנקר, שללא כוונת זדון, עשה מעשה. מבלי לדעת את רמת הייסורים שעברתי שלח כך כלאחר יד את הצילום המיוחל כאילו שזה מוצר שמשיגים בכל סניף של 'רמי-לוי'.
זמן קצר לאחר המשלוח ניגבתי את דמעותיי מהצילום האוטנטי של חלון התצוגה המבוקש ולבי החסיר יותר מפעימה עד שקלטתי שישנה ראיה שאיני הוזה ואיני מרמה את ארבעת הקוראים של סיפוריי.
מיד עלה הרעיון של כתיבת נספח לסיפור ובו אסביר, אתגונן ואנמק את שאירע וכמובן הצילום הנדיר או בלשון משפטית הראיה בכבודה במלוא הדרה והרי היא לפניכם:
אברהם סט, חבר מהיקרים, הוסיף מידע משלו המאשר את אורך חייו של ארגז התאורה עם צילומי משקולנים שנפטרו מזמן בשיבה טובה והרי תגובתו:
שלום חברים בקשר למכון שמשון עליו השלום 3 דברים:
1. הכתובת המדויקת היא חיפה ארלוזורוב 106 ולא 108, כך שאלו שחיפשו ולא מצאו ניתנת להם הזדמנות נוספת. (חיפשנו בין היתר גם שם – הערה שלי).
2. בדירה שמאחורי חלון הפרסום התגוררה באותן שנים שאתם מזכירים משפחתו של חברי יצחק ולדמן, גיבור סיפורי "המכה השישית".
האירוע שאני זוכר מאותה תקופה שבין רפאל הלפרין ובין אמו של חברי יצחק היה סכסוך שכנים, על מה ולמה: בכניסה לבניין היה שלט מואר של מכון שמשון, אמו של יצחק טענה שהאור מפריע לאחותו של יצחק (יפה) להירדם, כך שכל ערב היא דאגה להבריג את הנורה כלפי חוץ ולהחשיך את השלט ורפאל הלפרין היה בא ומבריג אותה כלפי פנים. יום אחד כאשר נוכחתי בדירה נשמע צלצול בדלת רפאל הלפרין הופיע ומשני צדיו שני שרירנים, על אף המופע המפחיד הוא לא התכוון לפתור את הסכסוך באלימות, "הנה זה חיים עו"ד במקצועו ויעקב קצין במשטרה" הוא הציג אותם, "שניהם אנשי חוק ויסבירו לך את הבעיה המשפטית", אבל אמו של יצחק לא התכוונה לשמוע הרצאה על חוק ומשפט "כל מה שאני רוצה זה שאוכל לישון בלילה" אמרה וטרקה את הדלת.
3. משפחתו של יצחק היגרה לארה"ב לפני כ 35 שנה. יצחק הגיע לארץ לחתונה של אחד מבניו שעלה לארץ, טיילנו בחיפה והוא ביקש אותי לחזור לבניין בו התגורר בעבר, עד כמה שאני זוכר חלון הפרסום למכון שמשון עדיין היה, (ההדגשה שלי) אבל, יצחק לאכזבתו לא מצא אף שכן מאותה תקופה.
אברהם סט
עדותו המרשיעה של סיני גרוסמן יקר מהוותיקים:
אני מאשר ומעיד כאן ועכשיו על אמיתות הדברים: לאחרונה נלוויתי לאילן בחיפושים אחר התמונה הנוסטלגית. עלינו וירדנו במעלה רחוב ארלוזורוב, רחוב אהוב ומוכר לנו בו שכן חברינו היקר שמעון רייכשטט ז"ל בחיק משפחתו שכללה את אחיו אברהם רייכשטט, מייסד צמד העופרים, עליהם אני מקווה שבעתיד ימשוך אילן את קולמוסו במספר סיפורים.
טיפסנו באוטו וגם ברגל וחיפשנו אחר כניסה מספר 108. שרפתי דלק יקר, אוקטן 96, וגם תרגלנו יפה את שריריי הרגליים ולכן לא אחייב הפעם את הסופר. מצאנו את המקום, עלינו וירדנו במדרגות, כולל הקומה התת קרקעית ומצאנו 'גורנישט', 'נאדה' – אין יותר תמונה ואין זכר למכון.
אבל הנוף לים נשאר נהדר וגם הרחוב נשאר יפה, שלא לדבר על רחובות מסוימים בהדר הכרמל שהפכו לבושת הכרמל. משם המשכנו לרחוב הרצל שהפך לרחוב שוק הפשפשים ועל כך לא ארחיב כי אני מלא בושה לומר את האמת שראינו – תפארת שהפכה לסמרטוטיה.
עליזה יקרה! מה כבר יוכלו לספר לי בעירייה על חוויות שחוויתי בשנות החמישים
מוניה ויינברג היה מתאבק לשם שעשוע בחופי חיפה עם ציון. סיפור מדהים עוד יגיע. את רוב הדמויות שמנית הכרתי.
סיפור יפה, אבל נתבקשת השאלה מדוע לא הלכתם לראשות העיריה וחקרתם שם?
עוד סיפור על מתאבקי חיפה ורפאל הלפרין
לזכרו של אלכס פנאיוטי , דמות חיפאית , אשר נפטר אתמול בארה"ב.
אלכס פנאיוטי "אלכס ראש ברזל " אשר התמודד מול רפאל הלפרין ויכל לו.
אלכס היה בחור ערבי מהעדה היוונית אורתודוכסית , שבחיפה והיה מכונה " אלכס" ראש הברזל".
. איש חזק מאין כמוהו!
אלכס היה עומד על חסקה של המציל לואיס, בחוף השקט בחיפה לוקח משוט ושובר אותו בחתירה אחת חזקה .משוט העץ העבה היה קורס מהכח הנקודתי שהופעל עליו בנקודת הלפיתה של אלכס. אחר כך ,היה יורד מהחסקה לוקח חבית ברזל חזקה מניף אותה על ראשו ובשני ידיו ,מושך ומכופף אותה משל הייתה פחית שתייה עשויה אלומיניום. איש חזק מאוד היה.ביום אחד מהימים החמים של הקיץ הכריז רפאל הלפרין אלוף העולם דאז , שהוא מזמין יריב אמיץ להאבקות אחד על אחד .הזמין ולא ציפה שמישהו יענה לאתגר .וכך ,יוכל להמשיך לנוח על מזרון ממולא בעלי דפנה.
אלכס , שהיה מתאמן עם מוני ווינברג ,שנרצח לימים באולימפיאדת מינכן ,היה המועמד המתאים להיענות לאתגר שהציב האלוף הלפרין .ביום המיועד,התייצב" אלכס ראש הברזל " מול רפאל הלפרין אבל…להפתעת הקהל הרב שצבא על הזירה המאולתרת … אלכס,ראש הברזל גבר על האלוף הבלתי מנוצח עד אז.. וזאת ,. . למרות ,שהוצע לו מבעוד מועד ,סכום כסף, מסדר פנסיה ,אם רק יפסיד בקרב. כידוע ,לאנשים עם ראש ברזל, אין שכל רב בראש .והלפרין, הובס בנוק אאוט מבייש, עי עוזר מציל מהחוף השקט מעיר שקטה צפונית ואנונימית ששוכנת לחוף ימים.אבל לשקט לא היה כאן מקום, עולם ההימורים רתח , וכספים החליפו בעלויות במהירות .כולם תהו. איך יתכן שלאחר שסוכם עם אלכס שאם "יפסיד לאלוף" -הברוקרים יפנקו אותו באתנן מכובד. ??? הבלתי צפוי בהימורים קרה !!!
המהמרים הימרו על הלפרין הגדול ,שברוב גדולתו העניק להם הפסד כספי וריקון כיסים -שלא ציפו לו . הקהל המאוכזב בשכונת התקווה זעם השתולל ועלה על הבמה עם מוטות ברזל. ו"אלכס ראש הברזל" נחבט שם כהלכה .למחרת, ראיתי אותו מתייפח כתינוק על העלבון. על כן העליתי את הסיפור הזה . וכדי לרענן את הזכרון , שוחחתי בעניין הזה עם ידיד מאז הימים המציל החיפאי- עלי עטמה -שהיה נוכח בקרב ההוא. וסיפור שהיה לדבריו ,כך היה, הוצא למיודענו אלכס סכום של אלף לירות דאז ,
אך ,היה לו (לאלכס) תנאי אחד והוא- שלא יחבטוהו בפניו.אבל…במלחמה כמו במלחמה, בלהט הקרב הלם הלפרין בפניו של אלכס ובאפו שלא היה שבור. אלכס ראה כוכבים ודעתו נטרפה עליו. אלכס ראה בכך, שבירת הכלים והחל להכות את הלפרין ברצינות . כמו כן, משראה אלכס , באולם כמה מחבריו החיפאים החל להלחם ברצינות וכאשר עלה קהל אלים על הבמה עקר את אחד מהעמודים המגדרים את הזירה עם החבלים והחל לחבוט במתפרעים עד ,שנעצר עי המשטרה. פגשתי אותו למחרת כששוחרר בערבות.גם עלי עטמה שהיה המציל בבריכת בית אורן ובנו נכחו בקרב וחטפו מכות מבריוני ומהמרי שכונת התקוה.
.סוף דבר המשטרה עצרה את התוקפים ובית המשפט הטיל עליהם קנסות כבדים מאוד ופיצויים . למעודדים מחיפה .
השמועה על נצחונו המכובד של אלכס התפשטה עד מהרה בסימטאות הואדי ואלכס, הפך להיות גיבור ואדי ניסנס וכך נוספה עוד נקודה על ציר הזכרון.
חנויות הרחוב בהרצל-שוות יותר מכל חנויות הקניונים.רחוקות מלהיות סמרטוטיות!אחלה בחורה ,אחלה מחירים!
מצד שמאל בכניסה לארלוזרוב 106 גרו איתנה -היום אלקיים ונחשון-אחיה.
ל"מכון שמשון"אכן ירדו ברגל אבל-היה גם חלון הצצה מסורג,בצד ימין מבחוץ.
זוכרת.את המעון והשרירנים שבו.הצצנו,כילגים@
סליחה.ארלוזרוב 108
היה שם מכון כושר של יוסי שבד בבד שירת כנגד רכב בחיל הים בבת גלים.
מוסיף שלוש פרוטות משלי לסיפור הנספח.
אחד:
– במשך דורות חיפשו הצלבנים את הגביע הקדוש ולא צלחו.
– רובינסון קרוזו וששת חיפשו תחנות רוח והעלו חרס.
– טרזן חיפש את ג'יין בג'נגל ומצא במקומה קופים.
– דר' ווטסון חיפש את האהבה האמיתית של שרלוק הולמס וקשל.
שתיים:
– יבורך חברינו היקר, דני שנקר, שבמחי מגירה מסתורית אחת פתר את מסע הייסורים אליי הצילום.
שלוש:
לאילן ולי, שני סקרנים תמהונים מלידה, הרגל קלוקל של חיפושים אחר דבר או שניים או שלושה.
– דיסקים של מוסיקה ישנה, נשכחת, של הוצאות בתוליות שהונפקו בראשיתו של השגעון ונמצאו לבסוף בחנויות קיוסקים קטנים, שונים, מפוזרים וחבויים ב'תחתית' של ה(SUBWAY) בניו יורק סיטי.
– תווים של מוסיקה עתיקה שנימצאו במיגוון סיפריות ציבוריות לאורכה של פלורידה.
– תקליטים ישנים של מוסיקה יוונית של זמריי 'היו זמנים של פעם' שניפטרו לפני שנולדנו ונמצאו לבסוף, למזלינו, באסטוריה, קווינס, פרבר של ניו יורק סיטי, לאחר מספר מסעות ב'תחתית' וגימגומים עם זקנות בשפתו של סוקרטס מהולה באידיש מקומית.
– נדל"ן, חיפוש אחר דירה במרומי הכרמל המשקיפה על נוף הים, על הנמל, על הקריות, על לבנון.
כ מ ע ט הצלחנו עד שהסתבר שהעו"ד, סוכן המוכרים, גנב לנו את השטיח מתחת לרגלינו.
– תרגום ופיינוח של כתבים אנגלים ישנים מימי המנדט הנוגעים ברישום מגרשים ותכנון ערים ברחביי העיר חיפה של פעם. ופתרון כתב חרטומים של זמר אמריקאי אהוב שלא למד לא כתיבה תמה ולא דקדוק. וכו', וכו', וכו'.
מסקנה: סקרנות, פלפל ומלח הם תבלינים המניעים את גלגלי החיים.
, בעיר הכרמל, דירה המשקיפה על נוף הנמל
– תווי מוסיקה עתיקים
וכשל…מקלדת טיפשה ועצמאית.
דר' ווטסון כשל ולא קשל.
חוזר לכיתה אני.
לך ל"פרחי רותם" בכרמליה, שד' מוריה 54. הבעלים היה מארגן בזמנו תחריות שרירנים. יש (או היו לו) לו על הקיר צילומים מאותם הימים. אולי זה קשור לסיפור.
תודה שחידדת את המסופר. לגבי מסינגר יש סיפור רחב יריעה!
מ 1950 עד 1970 ( מגיל 4 עד גיל 24 ) גרתי בארלוזורוב 94 כך שבתור ילד ובדרכי ל"ליאו באק", ראיתי את הארגז / חלון הראווה המדובר מדי יום. לימים, בדירה שמאחורי ה"ארגז", התגוררה משפ' קול שעם אב המשפחה יצא לי אח"כ לעבוד באותו מקום עבודה. מעל הכניסה לבנין המדובר התגוררה חברתי לגן הילדים ולכתה א' דניאלה מנדל שעזבו את הארץ אי אז בתחילת שנות ה 50. לא הזכרת את פועלו של יהושע מסינגר.
סליחה סרוונטס, דון קישוט וסנטו פנצ'ס חיפשו את תחנות הרוח לאורך כל העלילה ללא תוצאות.
רובינסון קרוזו וששת ניסו לבנות סירה ולחזור לציוויליזציה אך לא צלחו.