גם דברים נוראים כאלה אירעו.
חיפה. רחוב השמש בית קארמאן. קיץ 1945 ההורים דברו בהתרגשות על קרובת משפחה אבודה. רבקל'ה עומדת להגיע לביקור. כולם ביכו את מותה בשואה ומתברר ששרדה את התופת והיא בדרכה אלינו. בת שמונה הייתה כשפרצה המלחמה. מישהו הספיק להשליכה מקרון הרכבת שהוביל את כל משפחתה לתאי הגזים. היא הסתובבה לבדה ביער חודשים ארוכים, מתקיימת מצמחים ומשורשים שמצאה. את הלילות בילתה במערות או על ענפי העצים, מתכרבלת עם הדובי המרוט שלא מש מידה. החורף טרם הגיע לשיאו כך שגופה שרד את הקור העז.
את זמנה העבירה בשוטטות ביער בחיפוש אחר מזון. התחמקה מכל דמות שראתה, כי לא ידעה מי חבר ומי אויב. יום אחד התגלתה על ידי קבוצת פרטיזנים שהצליחו לשכנעה לאפשר להם להתקרב אליה וכך נוצרה ידידות בין הילדה הקטנה והלוחמים. היא יצאה איתם לפעולות, השתלבה ופיתחה מיומנות בכל הקשור לגרימת נזק מכל סוג שהוא לצבא הגרמני.
מספר הלוחמים הלך ופחת והילדה הקטנה שהייתה הקמע של הקבוצה הפכה לעול והפריעה לתנועתם המהירה. הם תלו צלב על צווארה וכך הצליחו לשכנע איזו משפחה נוצרית בעיירה קטנה, לקבל את רבקל'ה שלנו ולגדל אותה כנוצרייה.
אמי, לקחה טבורט עץ והניחה עליו קערה גדולה ויצקה פנימה מים חמים ולאחר כבוד נעמדתי עירום בתוך הקערה לרחצה היומית. כל זאת נעשה בתוך חדרינו שהיה בעצם סלון, חדר שינה, לעיתים מטבח והנה אפילו אמבטיה.
דפיקה בדלת.
אחד השכנים פתח. אמי יוצאת במהירות. רבקל'ה בפתח. חיבוקים, נשיקות וקולות רמים של בכי. רבקל'ה מתיישבת על כיסא מולי. אמי המשיכה ברחצה ולא מצא-חן בעיניי שהאורחת מתבוננת לתוך מבושיי. סובבתי אליה את ישבני, כשאני מרגיש אי נוחות. זה מכבר מלאו לי ארבע ונראה שכבר הבנתי שרחצה אינטימית איננה הופעת קונצרט רסיטל לכלל הציבור.
סוף סוף הכל הסתיים ואני לבוש, מנסה לעקוב אחר השיחה של השתיים. מתקשה לעקוב הן בגלל השפה והן בגלל המהירות. פולנית וקצת אידיש פה ושם. הסיכוי שלי לקלוט מילה או שתיים שהבנתי באידיש, קלוש.
אני זוכר את הבעות הפנים של שמחת הפגישה הופכת לעצב עד לבכי. עמדתי במבוכה ואיני יודע כיצד לנהוג כששתיהן ממררות בבכי. הסיפורים מהתופת והשמחה על ההגעה ארצה, המולדת העתידית. אמי הושיבה אותי על כיסא קטן, הביאה מהמטבח צלחת גדולה מלאה פירה. לתוך הפירה היא מפוררת מחצית מקציצת בשר קטנה ומועכת הכל לעיסה אחת. קציצת הבשר עצמה עשויה מחציתה מבשר ומחציתה מפרורי לחם יבש. זו הייתה ארוחה עתירת חלבון שיכולנו להרשות לעצמנו באותם ימים. רבקל'ה מצטרפת לארוחה ומלקטת את הנקודות השחורות הבודדות שבתוך הפירה, נקודות של מה שנותר ממחצית של מחצית קציצת הבשר.
עכשיו לאחר הרחצה ומנת החלבון שאכלתי ישבתי והתבוננתי בפניה היפות של רבקל'ה שנרגעה בינתיים, והן משרות אווירה של רוגע ואני זוכר שנהניתי להתבונן בהן.
לימים הכירו הוריי לרבקל'ה את חיים חברם הטוב שהיה רווק ועבד למחייתו כנגר. אהבתם פרחה. נישאו והולידו שתי בנות יפות ומוכשרות. על העבר לא שוחחו הרבה, נראה שרבקל'ה השתקמה והייתה אם למופת. יום אחד נקרא חיים למילואים ובאחד הלילות כשישנו בשדה, מישהו התניע טנק ובטעות נכנס לתוך האזור בו ישנו החיילים ועשרות הטונות פגעו בראשו של חיים, לא היה לו סיכוי.
כל הטראומות שעברו על רבקל'ה בילדותה פרצו בבת-אחת. היא ניתקה קשר עם הסובבים. התריסים בביתם הוגפו. עם רדת החשיכה נשאר הבית חשוך עד שהשמש זרחה שוב.
רבקל'ה לא הגיעה לזקנה מופלגת ואצלה השמש לא זרחה יותר.