זה יכול היה להיגמר אחרת
הזיקוק שהתפוצץ כמעט וגרם למותו של בן 11
בן 11 משפרעם ניצל בנס ממוות, לאחר שנפגע בצווארו מרסיסי זכוכית. הילד, סובחי עטארייה, שיחק בנפצים שהוכנסו למיכל זכוכית, אולם המיכל התפוצץ, וגרם לכך שאחד הרסיסים חדר דרך צווארו אל קנה הנשימה. עטארייה הובהל אל מיון רמב"ם, במצב יציב יחסית, כשהוא סובל מצרידות ומתקשה בנשימה. עם הגיעו אל חדר ההלם במיון רמב"ם, חלה הידרדרות במצבו של הילד והצוות הרפואי החדיר צינורית (טובוס) לדרכי הנשימה על מנת לאפשר לו לנשום ביתר קלות. לאחר מכן הועבר עטארייה לבדיקת הדמייה, שם נצפה גוף זר בקנה הנשימה, ממש מתחת לטובוס שהוחדר על ידי הצוות הרפואי.
"בשלב זה לא היה ברור איזה נזק נגרם לבית הדיבור ולא ברור היה לאיזה חלק של נתיב האוויר הגוף הזר חדר", משחזר ד"ר אריה גורדין, מרכז תחום אא"ג (אף-אוזן-גרון) בילדים בקריה הרפואית רמב"ם, "אני מעריך שהטובוס דחף את הגוף הזר עמוק לתוך הקנה, ובמובן הזה היה לילד מזל גדול שהאינטובציה הצליחה. זה היה יכול הסתיים גם באיבוד נתיב האוויר ונזקים נוספים".
משאותרה הבעיה, ניסו הרופאים להבין את היקף הנזק. עטארייה הועבר לחדר הניתוח, שם ביצע ד"ר גורדין את הבירור באמצעות הליך הנקרא ברונכוסקופיה (החדרת מצלמה זעירה דרך צינור אל האזור הפגוע). ד"ר גורדין הצליח להבחין ברסיס שנמצא בתוך קנה הנשימה ולשלוף אותו בשלמותו. בדיקה נוספת העלתה כי באופן מפתיע לא נגרם כל נזק בדרכי הנשימה.
לאחר מכן ביצעו הרופאים פתיחה חיצונית של הצוואר וחשיפה של סחוסי בית הדיבור וקנה הנשימה, זאת על מנת לאתר את חור הכניסה ולבדוק האם נגרם נזק כלשהו באזור הזה. חור הכניסה שגודלו היה כס"מ נתפר ולמזלו של עטארייה לא נגרם כל נזק לסחוסי בית הדיבור. "לילד הזה היה מזל גדול מאוד", מסכם ד"ר גורדין, "הרסיס הקטן הזה יכול היה לגרום לכל כך הרבה נזק, אך בנס הוא התמקם באופן כזה שהנזק שנגרם היה מזערי יחסית לפגיעה. הרסיס היה יכול לגרום לחנק ומוות עוד לפני הגעתו של הילד לבית חולים. במידה והרסיס היה חודר מספר מילימטרים גבוה יותר או הצידה, הוא היה יכול לגרום לנזק קשה במיתרי הקול או לפגוע בכלי הדם הגדולים של הצוואר".
יום לאחר הגעתו לרמב"ם, החל עטארייה להתאושש, לנשום ללא הטובוס ולאכול. שלושה ימים לאחר הניתוח, הוא שוחרר לביתו כשהוא חש בטוב.
לדבריו של אחמד עטארייה, אביו של סובחי, המקרה הזה צריך לשמש דוגמא: "זה יכול היה להיגמר רע, ותודה לאל שבמקרה של סובחי זה נגמר בטוב. אנחנו מחנכים את הילדים להתנהגות מופתית, אבל מהסקרנות של הילדים אין הגנה ואנחנו לא יכולים לעקוב אחריהם כל היום. צריך להפסיק למכור משחקים מסוכנים כאלה לילדים. סובחי בריא ושלם אבל יש הרבה ילדים אחרים שמסתובבים עם פציעות שונות וזה חייב להיפסק".
בתמונה: ד"ר אריה גורדין והילד סובחי עטארייה.