מרכז אפ 60 של חיפה בסכנת סגירה: העירייה תולה תקצוב בממשלה

(חי פה) – המרכז ליזמות לאזרחים ותיקים "אפ 60" נמצא על סף סגירה, לאחר שהעירייה הצהירה כי המשך פעילותו מותנה בתקצוב ממשלתי. בדיון במועצת העיר הועלתה שאילתא בנושא, ונשמעו קולות תקווה לצד חששות עמוקים מצד אזרחים ותיקים שנאבקים לשמור על מרכז שמהווה עבורם עוגן חברתי.

המרכז ליזמות 60 פלוס – הרבה מעבר למבנה פיזי

מרכז אפ 60 בחיפה הוא הרבה יותר ממקום התכנסות: מדובר במרחב חברתי, תרבותי ותעסוקתי עבור אזרחים ותיקים. המרכז מציע סדנאות, ליווי יזמים בגיל השלישי, מיזמים קהילתיים ועוד. בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת, והצורך במקומות רלוונטיים לגיל השלישי רק גובר – מרכזים כמו אפ 60 הופכים למרכיב חיוני באיכות חייהם של ותיקי העיר. השאלה אם העירייה רואה בכך ערך אסטרטגי או נטל תקציבי, היא זו שמעסיקה כעת את הציבור.

מימון המדינה כתנאי להמשך: מה עומד מאחורי החלטת העירייה

בתשובתה הרשמית לשאילתא של חבר המועצה מוטי בליצבלאו מרשימת הירוקים, הבהירה עיריית חיפה כי המרכז לא ימשיך לפעול אם לא יתקבל תקציב ממשלתי. בכך העבירה את האחריות לרמה הלאומית – צעד שעשוי להתפרש כהתנערות מחובה מוניציפלית.

הסכום השנתי הנדרש להמשך פעילותו – כ-300 אלף ש"ח – אינו גבוה יחסית לתקציב עירוני כולל, והדרישה למימון ממשלתי דווקא בהקשר חברתי-מקומי מעלה שאלות על סדרי העדיפויות של ההנהגה העירונית.

יוזמה אזרחית ופוליטית: שיתוף פעולה עם עמותת שילה

לצד הדאגה, עלתה גם קרן אור: חבר מועצת העיר פיני וגמן מסיעת הגמלאים הציע פתרון בדמות שיתוף פעולה עם עמותת שילה. לטענתו, ראש העיר יונה יהב תומך במהלך, וישנה כוונה להבטיח את המשך פעילותו של המרכז באמצעות שותפות חיצונית. מודל זה, של שיתוף פעולה בין עירייה לעמותות, אומנם נפוץ, אך דורש ניהול מדוקדק, שקיפות ומחוייבות הדדית, כדי להבטיח שהשירות לא יפגע.

מעורבות הציבור: מחיאות כפיים ודאגה מתמשכת

כ-30 אזרחים ותיקים הגיעו לישיבת מועצת העיר והביעו תמיכה נלהבת במרכז. עבורם, אפ 60 הוא לא רק מקום לפעילות פנאי – אלא מרחב של שייכות, ערך עצמי והזדמנות להמשיך להיות יצרניים גם לאחר הפרישה. התשובה המעודדת מצד וגמן התקבלה במחיאות כפיים, אך תחושת הדאגה לא נעלמה: החשש שהפתרון המוצע לא ימומש בפועל עדיין מרחף באוויר.

בין תקווה למציאות: הצורך במדיניות עירונית ברורה

האירועים סביב מרכז אפ 60 ממחישים את החשיבות של מדיניות עירונית עקבית כלפי האוכלוסייה הוותיקה. כאשר עיר כמו חיפה אינה מבטיחה תקצוב ישיר למרכז חשוב כל כך, המסר המועבר לציבור הוא של חוסר ודאות. גם אם הפתרון הנוכחי ייצא לפועל, נדרשת תפיסה רחבה ומעמיקה יותר של שירותים לאוכלוסייה המזדקנת – כחלק אינטגרלי מחזון עירוני כולל ולא כחריג שזקוק להצלה תקופתית.