אסא גבריאלי, חקלאי מכפר ויתקין ודור שני למשפחת חלוצים, נפטר ביום רביעי, ה-25 בספטמבר 2024, כשהוא בן 79, לאחר סיבוך רפואי. הוא נטמן ביום שישי, ה-27 בספטמבר 2024, בבית העלמין בכפר ויתקין.
גבריאלי נולד בשנת 1945, לחם בשלוש ממלחמות ישראל במסגרת חיל ההנדסה הקרבית, והותיר אחריו משפחה וחברים רבים.
בנו, גל ביקרי, הספיד אותו בכאב על האובדן. בין חבריו היו אפי נצר, חיה ארד וגבי כץ, שהכירו אותו מחיפה.
גל ביקרי ספד לאביו
לאבא היו הרבה חברים, לפחות ככה אני הרגשתי, בכל עיר, בכל כפר, בכל משרד… תמיד הכיר מישהו שהכיר מישהו… הכיר כל צומת וכל שביל בארץ, אהב כל כך את המדינה והתחבר עם כל אחד, יכול היה לעמוד ברמזור ובדקה להתחיל שיחה קולחת וחברות עם כל אדם. מעין נטוורקינג מטורף עוד הרבה לפני הפייסבוק והאינטרנט. מעצמת מידע מטורפת שכזו.
כמעט 52 שנים נתת לי, גל, הבן של אסא, אסא גבריאלי משק 34, הנכד של סמוסיה ומרגלית ז"ל, אח של אבי ושל נירה האחות הגדולה, כפר ויתקין. כולנו תמיד הרגשנו נצר למשפחת מלוכה, אצולה.
הזיכרונות מציפים אותי עכשיו ואני גדוש בהם עד אין קץ.
הנסיעות האינסופיות בכבישי הארץ, אני כילד בן 4, נוסעים אנחנו שנינו מהמדגרה של עמליה שביט ז"ל ב־GMC דרך בית גוברין, לכיש, מזהה כל רכב לפי שם ואם זה פרייווט או סטיישן, מלטף אפרוחים צהובים בקרטונים חומים ושואל אינספור שאלות ולך אבא תמיד הייתה תשובה לכל שאלה, אנציקלופדיה מהלכת של ידיעת הארץ, מלחמות ישראל ודרכיה.
עד לפני שנה המשכנו במסורת הזאת וכל בוקר הייתי מצלצל, פעם ב־5, פעם ב־7, ופעם ב־4 בבוקר, ואתה עם סבלנות של 2 דקות וחצי מאיץ בי לסיים ושהשיחה הזאת לא באמת חשובה, אבל אני ידעתי שזה חשוב לך. חשוב לך שאני מתייעץ, שואל, ומבקש לפעמים עזרה.
אבא בוא, אבא קח, אבא תקן, אבא תן, אבא תנגן לי משהו… ואתה ניגנת ומכל הלב, לא חשוב אם על אונייה מפוארת בלב ים או באולם מעץ שבור בקיבוץ בצפון, ניגנת מכל הלב ובעיני זה היה הניגון המושלם והיפה ביותר שיש, דיוק מדהים, שמיעה אבסולוטית וחוש קצב שאני מעולם לא ירשתי ממך.
שוכב לי בתוך תוף בס, בתוך שמיכת פוך שעצרה את הבום של הרגלית ואתה השתדלת לא לתת דפיקה, כדי שארדם ואני ישנתי הכי חזק שאפשר, כי אין כמו התחושה העוצמתית הזאת שאתה שומר עליי ומגן.
כשיום אחד שאלה המורה בכיתה ג' מה ההורים עוסקים, אני מניתי 20 מקצועות: חקלאי, מרכז קורסים למכאניקה ומלמד ברופין, עובד בארגון עובדי הפלחה בתל אביב ורוכש ציוד מכאני כבד לתק"ם ותנועת המושבים, מתופף בערבים בלהקת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, מחלק נפט ביישובים, מגדל אפרוחים, מגדל אבוקדו, תפוזים, קלמנטינות, מגדל שרך עלי האור, עדעד, רוסקוס ועוד…
המורה שאלה ומתי אבא ישן? אני לא התבלבלתי ועניתי… הוא ישן צהריים כשהוא לוקח אותי לשיעור נגינה באוטו ולפעמים בבית אימון…
האמין בדו-קיום, רצה שלום אבל לא ויתר על סנטימטר מאדמת הארץ, נתן לכולם ועזר, אבל אוי ואבוי אם תוציא פלייר מהלוח המסומן במחסן ולא תחזיר למקום.
ואבא המשיך להגיע באמצע הלילה מצומת בית ליד לאסוף מהצבא, לקח עוגות ושינע לירושלים ולכפר עזה כשהייתי עייף ולא מסוגל לנהוג, הביא דבש מנועם טור, לימונים מהעץ, וחיבק פעם ראשונה את בן הזוג שלי ואמר, מעכשיו אני גם אבא שלך, אתה הבן שלי.
כשהתעוררת בטיפול נמרץ באסף הרופא אחרי שהוציאו את הקריש דם, הסתכלת עלינו ושאלת מה יש לאכול? אני, רוני וחן בוהים בך ומבקשים: אבא תזיז את הרגל, אבא תזיז את היד, ואתה… בכלל מדבר על תבשיל בשר שתכין ביום שישי, שצריך להזמין מהקצב, איזה ירקות, שזה מה שבא לך להכין.
המיול, המלגזה, הג'יפ והטרקטור, הנה אתה קם וממשיך להתרוצץ, הסתכלנו אחד על השני והבנו שהאירוע מאחורינו…
ההתדרדרות לא איחרה להגיע וגם ד"ר יעל אוריון אמרה שצריך סבלנות וזה לא נגמר, וכך היה: מאסף הרופא לשיקום בשוהם, משוהם להילל יפה, מהילל יפה לבית אבות סיעודי. אבא כבר לא הלך על הרגליים ונעזר בכיסא גלגלים. לא רצה לאכול, לא לשתות ומפה התחיל להיות מאוד בררן באוכל עד שנשאר רק עם פירות, מכל הסוגים… לא משנה מה, רק תביאו לי פירות, כך ביקש וכך היה.
כשיפתח אהוב לבנו נהרג בעזה, לא ידענו את נפשנו מצער ויגון, מה יהיה על אפרת ויהודה, ארנון, נוגה ועודד. בכינו והכאב חרוט על לבנו. החלטנו לספר לאבא ויהי מה. אבא לקח את המוות של יפתח מאוד קשה, ביקש לדבר עם אפרת ורצה שניסע יחד לפארן, לא עניין אותו כלום. השיחה עם אפרת, הבכי שלך, אבא, צרב עוד יותר את הכאב. החלטנו שנסיעה כזאת רק תכביד על כולם ואיכשהו הנסיעה ירדה מהפרק. אפרת, באצילות הנפש שלה, שוחחה איתך ונתנה לך להתבטא, גם כשהמשפטים היו לא ברורים.
לפעמים לחשת מהמיטה "אמא, אמא"… ואני הבנתי שאתה רוצה ללכת, שהבנת את הפרינציפ כבר מזמן ואתה רוצה להצטרף לסבתא מרגלית ז"ל, לסבא סמוסיה ז"ל, לדודה נירה ז"ל, למי שלא ידע, הייתה גם דודה אורה הבכורה שנפטרה תינוקת ממלריה… אבא היה בן הזקונים ותמיד בארוחות שבת נירה הייתה מספרת שאבא תמיד קיבל את החלקים הכי טובים בבשר, את הפירה עם שמעלץ ואת הטוסיקים של התרנגולות. היינו צוחקים בקול רם עד שהבטן הייתה כואבת, ונירה הייתה דופקת על השולחן!
להצטרף לשמעון לוסקי וחונש, אנשי אמונך וחבריך. הם העריכו את הצורך שלך לפרנס אותנו בכבוד, לגדל ולבנות את הבית בכפר, הם ילוו אותך עכשיו למעלה בשמיים ויקבלו את פניך. רעיה תכין דג מלוח עם לחם שחור וחמאה ובצל ועגבנייה מהגינה, תשבו למעלה ותסעדו.
אבא יקר, תשאיר לנו קצת מהטעמים והגעגועים לחיים היפים והפשוטים שהיו לנו, ליסודות שבנית לכל אותם חלומות שאנחנו מגשימים היום, אני, רוני וחנצ'וק שכל כך דואגים ומטפלים בך ובאמא.
תודה.
גל
חיה ארד חברה ותיקה
אסא האיש והאגדה!
המתופף המיתולוגי של להקת הסטודנטים החיפאית.
להקת המחול הייצוגית של חיפה שייצגה את חיפה/ישראל בארץ ובעולם.
אסא אמנם גדל וחי פיזית בכפר ויתקין, אבל ליבו היה תמיד בחיפה. הזיקה והחיבור לחיפה היו חלק ממנו עד יומו האחרון.
תזמורת/נגני הלהקה ניגנו באירועים המשמעותיים של חיפה: קבלות פנים, פסטיבלי פולקלור, הרקדות, מצעדי מחולות ועוד…
אסא היה דמות בולטת שהטביעה חותם עמוק בקרב רבים, וכל מי ששהה בסביבתו.
גדוש שמחת חיים, הומור, לב ענק, נאמנות, אמינות ומקצועיות.
כבש את הקהל בארץ ובעולם בשילוב כלי התיפוף: דרבוקה ומערכת תופים מקצועית.
(זכיתי לליווי שלו מגיל 15 כזמרת הייצוגית של חיפה, הופענו יחדיו כמה עשורים).
אסא שייך לדור הנפילים – שילוב של עובד אדמה, איש של מוסיקה, אהבת האדם ועוד…
קיבלנו בתדהמה את הבשורה המרה.
יחסר לכולנו!
יהי זכרו הטוב ברוך וחקוק לעד.
