(חי פה) – האדריכלית קרין קיקנזון יצרה בלימודיה בטכניון פרויקט גמר שעסק בהעתקת כל שטחי המסחר והרחוב אל הגגות. הוא הוגש באביב 2016. שנים לאחר מכן, פרויקט הגמר הצמיח את הרעיון לספר "בועה במים גועשים", ספרה הראשון של קרין, והוא היה הצעד הראשון ליצירת עולם אוטופי בתוך מרכז עירוני צפוף כמו שיש בשכונת הדר החיפאית.
על הספר ״בועה במים גועשים״
דמיינו לעצמכם שבלב ליבה של מדינת ישראל המפולגת קמה קהילה ייחודית שפיתחה עצמאות מוחלטת. קהילה יצרנית- חקלאית שמתבססת על ייצור מוצרים מצמח ה-המְפְּ הידוע באיכויותיו השונות ובהפקת מוצרים מגוונים רבים ממנו; החל מטקסטיל ותוספי תזונה, דרך דלקים, שמנים ומוצרי טיפוח, וכלה במוצרי בניין איכותיים.
השנה היא 2045. ישראל מפולגת מאי פעם. קרועה ומפוצלת. בתוכה מתקיימות קהילות נפרדות המכונות "בועות", שאחת מהן היא הקהילה החקלאית. הדר ציון, לוחמת צדק שאפתנית, יוצאת משימת ריגול חשאית ומטרתה לחסל את הבועה הזו, בהוראתו של המועמד המוביל לראשות הממשלה. היא מסתננת פנימה ופוגשת כמה מתושבי המקום, בהם גם אלה, מנהלת החממות החידתית, וזו הסעירה ופותחת את ליבה של הדר.
ככל שהדר מעמיקה את ההיכרות עם התושבים, היא מסתבכת במעבה שקרים, ומוצאת את עצמה קרועה בין רגשות האהבה והשייכוּת – לנאמנות למדינה.
זהו רומן דיסטופי, להט"בי – בין שתי נשים, המעלה שאלות מהותיות בנושא שייכות, ישראליוּת, שחיתות שלטונית וכוחה הנצחי של אהבת האחר. הספר מיועד לכל מי שמתעניין ביוזמות קהילתיות, מתוסכל מהזנחה פושעת של הרשויות ומחפש אלטרנטיבה ראויה לחיים בישראל המפולגת.
קצת על הסופרת…
קרין קיקנזון היא אדריכלית המתגוררת בבנימינה עם בן זוגה, שני ילדיהם ושני הכלבים. "בועה במים גועשים" הוא לה ספר הביכורים. הסופרת בוראת עולם אורבני שהשראות לו נשאבו ממגוריה בשכונת הדר שבחיפה. שכונה זו היוותה בסיס עבור קרין ליצירת פרויקט הגמר שלה בתואר הראשון בטכניון – שם הדגישה את חוזקות הקהילה היזמית אל מול אזלת ידה של הממשל והעירייה.
קרין קיקנזון:
בפרויקט הגמר שלי, שעל עקרונותיו מבוסס גם הספר, תיארתי מרחב עירוני שאנשיו עושים שימוש בכל פינותיו, גם החשוכות ביותר. מבנים נטושים אותרו וסומנו על גבי מפה, והפכו למוקדי ההתרחשות. הגגות היו בעלי פוטנציאל אדיר אך מבוזבז, וייעדתי אותם להיות שכבה עירונית חדשה, בה יוכלו התושבים לטייל, לעבוד, ובעיקר לטפח צמחיה לטובת ביטחון תזונתי ותעסוקתי.
הספר .מחר אמריקה. של דויד סלע .תיאור נפלא של הדר והחיים בה בשנים אחרות
מעניין אם הסופרת מצליחה לאחד באמצעות הרעיון הזה של חקלאות אורבנית את האוכלוסיות השונות בהדר הדיסטופית שלה או שזה שוב ספר מיני רבים של 'אנחנו הנאורים והטובים והשאר הם האויבים שלנו'. כי אני שקלתי את הרעיון להפוך את החצרות המונחים למיני גינות קהילתיות שיכולות לפעול כגורם מאחד בהדר.