(חי פה) – שיר שכתבה רות אוליבה על צבעים, דמיון וזוועות השבת השחורה שהתחוללה ב 7.10.23. רות אוליבה, בת 91, היא מורה גמלאית, ילידת ארגנטינה שמתגוררת בחיפה.
איך דמיון וחלום – מעניקים צבע ליום יום?
לדוגמא, יום שלישי, לפי התורה,
שהוא "פעמיים כי טוב" לכאורה,
יצטייר בדמיוני בצבע לבן,
כי לשמלת הכלה – זו ממש הגוון!
ל"ג בעומר, יום טיולים וצחוק,
נצבע בעיניי בצבע ירוק.
לאדמה חרושה בשדמות הלאום,
אדמיין כצבועה בצבע החום.
שלל הפרחים המבשמים כל מקום,
נוצצים בעיניי בצבע אדום.
יום העצמאות, ייצבע בכחול
מרבבות הדגלים, המקשטים את הכל.
אך- אווי ואבוי, מה נורא ואיום
חלום בלהות שחלמתי אותו יום:
שבעה באוקטובר חג שמחת תורה-
הוא נצבע בשחור מלא עצב, מורא.
שהתפרץ לחיי כל עם ישראל
בהפתעה בלתי- הגיונית וישאל השואל:
איך במדינה חזקה כשלנו אירע
מחדל כה חמור? איך יתכן שקרה?
עם מאות נרצחים, חטופים ופצועים
מידי שכנים פראים, אכזריים
שלתוך ישובים שקטים התפרצו!
מזל שעשרות מגינים ומגינות פעלו!
אך אין ליפול לייאוש חס וחלילה!
ישראלי! נא הרם את הראש! "יללה "!
הרי "התקווה" הוא ההמנון הלאומי!
שיצבע בוורוד את רגשנו היומי!
ובקרוב "תחת גפנו ותאנתו" כל איש יחיה וישמח
ויבנה ויצור – כך כל תושב ואזרח.
אז מדינת ישראל תצטייר בעולם כדוגמא:
איך מצרה צרורה – מתאוששת אומה !