מוקירים את הנופלים מהקהילה הדרוזית באזור הצפון

ביום ג' ה 2.1.24 ויצו קיימה אירוע הוקרה וזיכרון לששת הנופלים מהקהילה הדרוזית במלחמת חרבות ברזל בסניף ויצו בדלית אל כרמל. האירוע התקיים בסניף ויצו דלית אל כרמל הפועל מזה שנים רבות ומסמל את השותפות בין העמים והערבות ההדדית.

דקה דומייה למען הגיבורים שנפלו

בתחילת טקס ההנצחה כל המשתתפים עמדו דקת דומיה לזכר הגיבורים האמיצים שחרפו נפשם ונפלו בקרבות למען שלומנו ובטחוננו בישראל והשייח המחנך חסאן פרו נשא תפילה "אל-פתחה" למען הגיבורים שנפלו.

אניטה פרידמן, יו"ר ויצו העולמית נשאה דברים ואמרה:

מאז קום המדינה, מצאנו שותפים נאמנים – העדה הדרוזית בישראל, שאתה כרתנו ברית. ברית של חיים, של קדושת החיים, של עמים שונים שמייצרים לעצמם סיפור אחד, שנפגש בהרבה מאוד צמתים ומקומות. הסיפור הזה נפגש באופן המרגש והטהור ביותר שלו – כאן בסניף ויצו בדליית אל כרמל. קשת החברה הישראלית היא צבעונית ועשירה, והצבע שמביאה אליה העדה הדרוזית – הוא מהיפים והחשובים שבה.

לכם, בני משפחה יקרים, אתם שהצטרפתם למשפחת השכול, הקורבן הנורא שאנחנו משלמים בשדה הקרב – הוא לא לשווא. מותם של הגיבורים – הוא זה שמאפשר את חייהם של כלל האזרחים. ויצו מודה לכם היום על שותפותכם, מצדיעה לכם, משתתפת בשברכם הגדול, מחבקת ומחזקת אתכם. פה, בסניף ויצו בדלית אל כרמל, הדגל תמיד יהיה מונף בראש התורן: דגל של חיים משותפים, דגל של רעות ואחווה, דגל של אחדות, כוח, ושלום.

ששת הנופלים מהקהילה הדרוזית

סא"ל עלים סעד

סמח"ט חטיבה 300, אשר נפל ב 9.10 בקרב מול מחבלים אשר חדרו מגבול הצפון. הוא היה הראשון לזנק לקרב, לוחם עז רוח, אשר בגופו מנע טבח בישובים אדמית ועראמשה.

מונה סעד אלמנתו של של סא"ל עלים סעד:

״הוא היה אדם צנוע, אמיץ, מגבש, דיבר לאנשים בגובה העיניים והתייחס לכולם כשווים, בחיים הפרטים ובמהלך שירותו הצבאי כמפקד. בשנים האחרונות הוא התחבר לעולם הריצה, רצנו יחד בשבתות וזה היה זמן האיכות שלנו יחד. הוא רצה לקדם את הנשים באמצעות הספורט כדרך לאורח חיים בריא והוא הספיק לפני מותו לפתוח סטודיו וחדר כושר לבנות ולנשים, אך לצערי יד הגורל גדעה את החלום. אתה רצתה את הריצה האחרונה שלך כדי להציל אותנו. עלי אהובי אני מבטיחה להמשיך את הדרך שלך ולהגשים את החלום שלך לקידום מעמד האישה בחברה שלנו בפרט ובחברה הישראלית בכלל.

סא"ל סלמאן חבקה

אשר בלט באומץ ליבו בקרבות בבארי ב 7.10, שם הסתער וחיסל מספר גדול של מחבלים ובכך מנע אסון כבד עוד יותר. סא"ל חבקה נכנס לרצועת עזה ונפל בקרב בצפון הרצועה. הוא היה סמל של נתינה ואומץ, מפקד שהאמין בצדקת הדרך.

ערין חבקה, אלמנתו של סא"ל סלמאן חבקה:

״איך נזכור אותך ? האם כדמותך כמג"ד, המנהיג והקצין שתמיד היה הראשון לדגל, האם כאבא המסור בסבלנו והדואג לילד הקטן שלנו, האם לזכור אותך כבעלי שדאג להנחיל לי שמחת חיים. במעשיך ובדרך חייך השגת את המטרה ומדינת ישראל נחשפה לגיבור שבך. עם קבלת הפקודה, צופפת כוחות ונשאת דברים בפני פקודיך למען המדינה והיציאה למלחמה אך הרסיס שפגע בך, חתך אותנו לגזרים. לא הבנו שגם גיבורים נופלים. אני בוחרת לזכור אותך כסאלמן אהובי, בעלי, האב של בני, המג"ד והמפקד הגיבור."

רס"ל גואד עמאר

בן 23 מחורפיש, אשר הסתער גם הוא ראשון לקרב ונהרג יחד עם עלים בגבול הצפון.

ג'אד עמאר, אחיו הגדול של רס"ל גואד עמאר:

״הוא היה ידוע בחוזקו ובעוצמתו ומגיל צעיר הפך את הספורט לדרך חיים ואף אימן אנשים. הוא אהב אנשים ולעזור להם, תמיד היה מגבש ומקשר בין אנשים. אין יום שלא השרת עלינו כוח ושמחה. הוא היה תלמיד מצטיין ואחר כך חייל מצטיין, הוא הגשים הרבה חלומות שלו אך לא הספיק להגשים את כל חלומותיו. החברים שלו כתבו עליו כי הקריב את חייו למען המדינה, היה חבר של כולם ותמיד חלם בגדול איך יטייל בעולם אחרי השחרור מהצבא. הוא נפל שבוע לפני שהיה אמור להשתחרר.״

סמ"ר דניאל ראשד

בן 19 משפרעם, לוחם אמיץ בגדוד 13 של גולני, אשר נפל בשבת השחורה. הוא התעקש להתגייס לגולני כמו רוב בני משפחתו אשר שירתו בחטיבה.

סמ"ר עדי מאלב חרב מבית ג'אן

לוחם בסיירת נח"ל אשר נפל בקרב עזה, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה- 20. חרב היה בוגר "הכפר הירוק" וחיכה מאד להיכנס לעזה אחרי 7 באוקטובר. הוא הרגיש שכל מה שהוא עשה והתאמן בצבא עד לרגע הזה, היה ההכנה להצלת המדינה.

אמיר חרב, אחיו הגדול של סמ"ר עדי מאלב חרב:

״מגיל קטן הוא ידע מה הוא רוצה מעצמו והקריא מה כתב עליו מפקד הצוות של שבזכותו למד להיות מפקד טוב – לעולם לא נשכח את עדי ואתכם משפחתו, אני יוצא מפה חזק עם תחושת שליחות חזקה. היתה לי הזכות להיות מפקד שלו ולהכיר את משפחתו, אתם תמיד תהיו חלק מאיתנו. היה לי אח נדיר עם חזון וראש כלכלי, הוא היה ממוקד מטרה וידע מה הוא רוצה להשיג.״

רס"ן גמאל עבאס

בן 23 מפקיעין. מ"פ בגדוד 101 של הצנחנים. דור שלישי למשפחת לוחמים בני העדה הדרוזית. למד בפנימייה צבאית בחיפה. סבא שלו, אל"מ במיל גדעון עבאס, אבא שלו אל"מ במילואים ואחיו סרן במילואים. שושלת מפוארת של לוחמים אמיצים. רס"ן גמאל עבאס היה חוד החנית של הלוחמים בעזה.

אל"מ במיל. ענן עבאס, אבא של רס"ן ג'אמל עבאס:

״תודה לגיבורים שבזכותם הרבה אנשים חיים וניצלו משפחות שלמות. תודה להורים, לנשים, לאמהות גידלו גיבורים כאלה. ג'אמל היה תמיד מנהיג, גם כילד, אהב אנשים, אהב את החיים ורצה לתת מעצמו כמה שיותר. הוא תמיד היה בחוד החנית, תמיד נלחם בראש ורץ ראשון, לא הסכים שפקודיו יהיו לפניו כדי שאם מישהו יפגע זה יהיה הוא. כך אמר להורים של חייליו – אעשה את המיטב כדי שהילדים שלכם יחזרו בריאים.

בשיחה שלנו לפני שנכנס למלחמה הוא אמר לי כמה חשוב לו להילחם על המדינה, ולהחזיר את הכבוד, הוא ידע שיתכן והוא ימות וגם אמר לי כך, שאם הוא ימות אנחנו צריכים להיות גאים בו – אין לי בעיה למות הוא אמר, אם אמות זו תהיה גאוה כי זו מלחמה למען קיום מדינת ישראל. אנחנו חזקים תמיד, החוזקה באחדות שלנו. אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה ועלינו להיות יחד מאוחדים. אנחנו עם אחד ביחד.״

אורה כורזים, יו"ר ויצו ישראל אמרה:

השביעי באוקטובר הפך את החיים של כולנו, הכניס אותנו לימים של חירום שבהם השותפות שבשגרה הופכת לברית אחים. בנינו נלחמים כתף אל כתף, והחברה האזרחית, היהודית והדרוזית ביחד, הופכת לאגרוף אחד שמכה בכל מי שמסכן את מה שבנינו פה. בימים האלה יש גם הרבה עצב ומחירים כבדים, שאנחנו משלמים במלחמה על המולדת. זהו אובדן עצום עבור המשפחות, בשביל העדה הדרוזית, בשביל צה"ל ובשביל החברה הישראלית כולה. אנו מצדיעים להם ולכם, מחזקים אתכם, מחבקים אתכם, כואבים אתכם.

לסניף ויצו דלית אל כרמל יש ערך מיוחד בתוך המרקם של ויצו. הוא לא מציין רק עשייה ואחווה נשית, אלא גם שותפות בין עמים ודתות, בין ציבורים שהחליטו לאמץ אחד את השני וליצור את המשותף שעולה על כל מה שאי פעם הפריד. אחיותינו היקרות, אתן מקיימות סניף שוקק בפעילות ובחיים, סניף שהוא גאווה לויצו, לחברה הישראלית, לעיר דלית אל כרמל ולעדה הדרוזית כולה. השותפות שלנו היא לא רק במלחמות אלא גם בשגרה, גם בעשייה חברתית וגם בבניית קהילה חזקה ובריאה.

באירוע השתתפו נציגי המשפחות היקרות של הנופלים:

סא"ל סלמאן חברה, סא"ל עלים סעד, רס"ל גואד עאמר, סמ"ר דניאל ראשד, סמ"ר עדי מאלק חרב, ורס"ן ג'מאל עבאס, ובני העדה, כמו כן, נציגות הוועד המנהל של ויצו העולמית, הנהלת ויצו העולמית, הנהלת ויצו ישראל, יו"ריות הסניפים של ויצו ישראל, ועוד.

ראדה כאמל, יו"ר סניף ויצו דלית אל כרמל, הפועלת למעלה מ 50 שנים למען העצמת נשים בעדה הדרוזית ובכלל, ציינה:

ימים קשים עוברים על כולנו, כיחידים וכחברה וכמדינה. ימים בהם הצער, העצב, האובדן, השכול והיגון מכים בהרבה בתים ומשפחות במדינת ישראל מכל המגזרים ומכל גווני האוכלוסייה. בימים אלה, רבים מאזרחי ישראל חולקים גם את התקווה כי מלחמה קשה זו תסתיים בקרוב ורוח השלום, השלווה, הביטחון והשגשוג תחליף במהרה את רוחות המלחמה, ההרס והאבל. העדה הדרוזית בישראל איבדה במלחמה זו קצינים וחיילים רבים מטובי בניה. גיבורים אשר הקריבו את חייהם למען ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל, מולדתם ומדינתם האהובה. גיבורים אלה אשר התחנכו על ערכי אהבת הארץ והמדינה, אהבת האדם ועל ערכיה של ברית החיים והדמים בין העדה הדרוזית למדינת ישראל והעם היהודי. אני גאה להיות חלק מארגון ויצו מזה קרוב לחמישה עשורים ובחרנו לחנוך אירוע מרגש זה על מנת להצדיע לחללים הדרוזים אשר נפלו במלחמת חרבות ברזל, להוקיר את בני משפחותיהם, ולבטא במעשים ובמלים את איתנות ועומק הברית בין העדה הדרוזית למדינת ישראל והעם היהודי.

משפחות שכולות יקרות, אובדנכם הוא אובדן של כל אחת ואחד מאתנו. אין כוח בעולם אשר יכול לפצות על אובדן אב או בן או אח או בן זוג בטרם עת. כל שביכולתנו לעשות למען זכרם של גיבורינו הוא להמשיך את דרכם ולהיאבק כל אחד בדרכו למען מדינת ישראל בטוחה, נאורה ומשגשגת אשר גם בניהם וקרוביהם של גיבורינו היקרים יוכלו לחיות בה בביטחון, בשוויון, בכבוד ובתחושת שייכות והזדהות מלאה עם ערכיה וסמליה.