האם מהתהום של ה-7 באוקטובר, יכול לצמוח גם משהו טוב לחברה הישראלית? • פרשנות

עם כל האבל וההלם הנורא שמהול בדאגה עצומה לגורל החטופים ולצרכי המפונים, אני מתאמץ לחפש שביב של תקווה. אולי תאמרו שאני נאיבי אבל ניתן לראות את "הפרח שמבצבץ בין ההריסות" והוא מתחבר אצלי לעתיד העם, החברה הישראלית כולה ובמיוחד איך תיראה הנהגת המדינה בבוקרו של היום המיוחל לאחר המלחמה. אז כן, אני רואה תמורות חשובות שלפני חודש לא פיללנו שיקרו כבר עתה.

בעודנו בעיצומה של מלחמה ההנהגה אמורה להיות מרוכזת ובצדק בניהול המלחמה וניהול מצב החירום האזרחי במשק, על מנת לשמור על רציפות תפקודית שבלעדיה לא נוכל להשתקם. עלינו כציבור לאפשר זאת ולתמוך במאמץ המלחמתי, גם אם דרושה לא מעט הקרבה מכולם וחוסן פנימי, שלשמחתנו עדיין קיים בעם שלנו אחרי 75 שנות מלחמות וצמיחה שבאה בעקבותיהן.

גם תמורות חיוביות למלחמה

ניכר כי האירוע הטקטוני שעבר על ישראל לפני חודש "הזיז הרים ויצר עמקים ומכתשים בהוויה
הישראלית". הגם שמתרחשות מסביבנו כמה תופעות שליליות שאף הוחמרו, כגון, הניסיון המוכר של גורמים קיצוניים לרקוד על הדם או להסית אותנו איש ברעהו, אפשר בכל זאת להבחין בתמורות חיוביות וסימנים שאולי יובילו להבראת המערכת הפוליטית במדינה.

מבחינת החוסן הפנימי שלנו, זה חיוני עכשיו ולאחר המלחמה. לעומת השסע שפילג את העם עד למלחמה, התרחיש שאני צופה בעתיד מסתמן כיותר שפוי. הגם שקיים כעס מובן לנוכח המחדלים שראינו בתפקוד הממשלה לפני, וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, זיכרון אותה שבת שחורה לא מרפה ועוד יהדהד בראשנו שנים רבות ישמש עבורנו כלקח קריטי שימתן קונפליקטים מיותרים ויאחד אותנו סביב מטרות מוסכמות…

הבראת המערכת הפוליטית

בזהירות רבה אומר שבאופן כללי אני די אופטימי ביחס לעתיד, הן במישור הצבאי והן הפנימי. ניכר כי האירוע הטקטוני שעבר על ישראל לפני חודש "הזיז הרים ויצר עמקים ומכתשים בהוויה הישראלית". הגם שמתרחשות מסביבנו כמה תופעות שליליות שאף הוחמרו, כגון, הניסיון המוכר של גורמים קיצוניים לרקוד על הדם או להסית אותנו איש ברעהו, אפשר בכל זאת להבחין בתמורות חיוביות וסימנים שאולי יובילו להבראת המערכת הפוליטית במדינה.

מבחינת החוסן הפנימי שלנו, זה חיוני עכשיו ולאחר המלחמה. לעומת השסע שפילג את העם עד למלחמה, התרחיש שאני צופה בעתיד מסתמן כיותר שפוי. הגם שקיים כעס מובן לנוכח המחדלים שראינו בתפקוד הממשלה לפני, וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, זיכרון אותה שבת שחורה לא מרפה ועוד יהדהד בראשנו שנים רבות ישמש עבורנו כלקח קריטי שימתן קונפליקטים מיותרים ויאחד אותנו סביב מטרות מוסכמות…

התמורות החברתיות

במישור החברתי כולנו נפעמים בצדק מההתגייסות המרגשת של כל חלקי העם, מרגע שנפתחה המתקפה ועד היום: חילוניים ודתיים, יהודים וערבים, תומכי "הרפורמה המשפטית" ואנשי המחאה שקמה נגדה. כולם מתגייסים מהיום הראשון שהותקפנו הן בהצלת חיים מידי המרצחים, התגייסות מדהימה לשירות מילואים ובמקביל הושטת יד וכתף בהיקף ציבורי נרחב על מנת לסייע לנפגעי העוטף וניצולי מסיבת הטבח ברעים, למפונים מהדרום והצפון, למשפחות שעולמן חרב עליהן ולאלה שיקיריהן נחטפו לרצועה וגם לחקלאים בכל הארץ שנותרו עם יבול רב ובלי עובדים שיאספו אותו.

בלעדי ההתגייסות של הציבור רחב הלב, כל אלה שזקוקים נואשות לעזרה ותמיכה לא היו זוכים מהממשלה למענה הולם בזמן. עד עתה רוב מוסדות המדינה טרם התעשתו והתגייסו לפעול במלוא המרץ ובהיקף הראוי מול מצב החירום שמזמן לא היה כמותו בישראל.

קרן אור נוספת שרוב הציבור לא מבחין בה נוגעת לציבור החרדי מאז פתיחת המלחמה. המתקפה הברוטלית והמזוויעה על יהודים בשבת, יום שמחת תורה גרמה לזעזוע עמוק גם בחברה החרדית והרצון לפעול, לתמוך ואף להתגייס לצבא הוא בבחינת רעידת אדמה בציבור החרדי לסוגיו השונים.

די אם נזכור את הדרישה האולטימטיבית של הסיעות החרדיות להעברי שני חוקים שקוממו חלקים ניכרים בציבור, חוק לימוד תורה וחוק (אי)הגיוס כדי שנבין את עוצמת השינוי ברחוב החרדי.

בשבועות האחרונים אף חרדי שהתגייס לצבא לא חושש להסתובב במדים ברחובות בני ברק, בית שמש ומאה שערים ורבים מהחרדים באים עם תרומות מזון ומצרכים לשטחי הכינוס של החיילים. ברור שביום שאחרי החוקים הללו כבר לא יהיו רלוונטים.

אני רואה בכך הזדמנות לשינוי מתבקש של "החוזה האזרחי" בין רוב החברה החרדית לשאר החברה הישראלית וברור שהמנהיגות הדתית החרדית תעמוד מול לחץ הרחוב החרדי לבצע שינויים הן ביחס לצבא והן ביחס להשתלבות רחבה יותר של חרדים במשק הכלכלי.

לגבי הציבור הערבי קיימות מגמות מנוגדות, מחד, צעירים רבים מתקשים לעמוד מנגד מול תעמולת החמאס ורשתות הטלוויזיה העוינות את ישראל שמהוות את מקור המידע העיקרי שלהם והם מבטאים ברשתות החברתיות כעס כלפי המדינה על הפצצות חיל האוויר המסיביות בעזה וחלק קטן מהם אף הביע שמחה על פשעי החמאס.

מנגד, סקרים במיגזר הערבי מראים כי מאז ה-7 באוקטובר רוב הציבור הערבי בישראל מזועזע ומגיב בכעס ותדהמה הן על הטבח והזוועות שביצע החמאס ביהודים חסרי ישע והן מההתעללות הרצחנית מצד מחבלי החמאס בערבים ישראלים בעוטף, שנקלעו לשם באקראי, והוצאתם להורג במהלך המתקפה בעוטף עזה. 

הדברים באים לידי ביטוי בהתבטאויות הפומביות של המנהיגות הערבית שבחלקן מהוססות ביחס לחמאס ובחלקן חד משמעיות בגינוי המעשים הברוטליים הללו. אמנם הציבור היהודי מצפה להתבטאויות רבות יותר ונחרצות יותר מצד מובילי דעה רבים במגזר הערבי, אך עצם האכזבה שמביעים ראשי החמאס מאי הצטרפות ערביי ישראל למתקפת הטרור שהם ביצעו, אומרת הכל:  עד כה כל החששות שהיו לאחר מבצע "שומר חומות" לגבי התחדשות המהומות בקרב המגזר בישראל במקרה של עימות נוסף עם החמאס התבדו ויש לכך משמעות חשובה ביחסי יהודים וערבים פה, בשונה ממה שקורה מעבר לקו הירוק.

אם נוסיף לכך את הגבורה שהפגינו שוטרים ואנשי צבא מהמגזר מול כוח עדיף של מחבלים שעמד מולם, כאשר חלקם נפלו או נפצעו בקרב. נוסיף לכך את הגבורה של אזרחים ערבים שחילצו יהודים מהתופת תוך סיכון חייהם במסיבת הטבח ברעות ובעוד מקומות, את המסירות והמקצועיות של צוותי רפואה הכוללים יהודים וערבים בבית חולים סורוקה בבאר שבע שפעלו בתנאים קשים להציל חיי מאות פצועים קשה שזרמו לשם באותה שבת שחורה וכן התגייסות יהודית-ערבית משותפת לתרום ולסייע למשפחות מפוני העוטף.

נוכל לראות בכל אלה עדות לשילוב של חלקים גדולים מהמגזר הערבי בחיי המדינה גם בשעותיה הקשות ומוטב לנו שנתמקד בחלק החיובי הזה שנותן תקווה רבה לשני הצדדים.

התמורות הפוליטיות

על אף שאנו בעיצומה של מלחמה והתמודדות רחבה בחזית ובעורף, ניתן כבר לזהות את ניצני התמורות הפוליטיות שהיא יצרה: מחד, ישנם סימנים ברורים שרוב העם זז בדעותיו ימינה בכל הקשור לאמון ביכולת ההדברות והשגת הסכמות עם הפלשתינאים באשר לעתידנו זה לצד זה בין הים לירדן. התחושה גם בקרב אנשי שמאל מובהקים, לנוכח המתקפה הרצחנית של החמאס מעזה והיוזמות לפיגועים מתוך איו"ש, היא שאין על מי לסמוך בצד הפלשתינאי בכל הקשור לשמירת ביטחוננו  ולא רק ברצועת עזה, אלא גם ברמאללה, שכם, טול כרם וג'נין שהפכו לקיני טרור מהם יוצאים פיגועים כלפי אזרחים וחיילים.

הרשות הפלשתינית איבדה חלק גדול מיכולת השליטה שלה בצעירי מחנות הפליטים שהפכו להיות הרבה יותר פנאטיים ורצחניים כלפי יהודים בתוך הקו הירוק ובאיו"ש ולא ננתח פה את הסיבות לכך.

מאידך, הסקרים שמתפרסמים לאחרונה מראים כי רוב התזוזה ימינה נעצרת בתוך מפלגות המרכז שעד תחילת המלחמה היו כולן באופוזיציה . התנועה ימינה של ציבור המצביעים הפוטנציאליים לא עוברת ברובה לעבר מפלגות גוש הימין שקיבלו בבחירות האחרונות 64 מנדטים. זה קורה וימשיך לקרות בתוך המפלגות הקיימות בגוש השני. כלומר: נראה שתומכי המחאה נגד אותה "רפורמה" יצביעו בחלקם הגדול למפלגות בראשות לפיד, גנץ, ליברמן וגדעון סער, על חשבון מפלגות בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, שגם הן בעיצומה של תמורה מהותית שתביא כפי הנראה למיזוגים והנהגה חדשה בקרבם.

על פי הסקרים של הימים האחרונים שמתפרסמים גם בכלי תקשורת ימניים כגון: אתר "סרוגים" של הציונות הדתית-לאומית, רואים בבירור כי הליכוד כמפלגה מובילה בראשות נתניהו צפויה להתרסק ולהתדרדר בבחירות הבאות למצבה מלפני 8-9 שנים.

משבר במפלגת השלטון

המשבר שנוצר מאז תחילת המלחמה, שפגע בכל כך הרבה אזרחים ועסקים, מביא להתפרצות תחושות אכזבה ותסיסה במיוחד במעוזים מסורתיים של הליכוד בדרום: אשקלון, שדרות, אופקים, נתיבות, אשדוד ובאר שבע וכן במושבים הסמוכים.  אבל זה קורה גם במעוזי הליכוד בצפון, שתושביהם הפכו לפליטים בעל כורחם ובלי טיפול ממשלתי הולם.  כוחו של הליכוד נסדק והמפלגה מצויה בחולשה שרק מעמיקה.

אם אנו רואים כל יום תושבים מנתיבות, קריית שמונה ויישובים נוספים שמתראיינים לערוצי רדיו וטלוויזיה בגלוי ומביעים זעם רב כלפי הממשלה, ועימם ראשי ערים ומועצות אזוריות, שנחשבו תמיד לכוח חשוב בליכוד, שמודיעים בפומבי שהם איבדו אמון בממשלה.  זו בהחלט לבה רותחת שמבעבעת עדיין על אש קטנה, אך צפויה להתפרץ לשריפה גדולה בהמשך.

מי ינהיג את הממשלה ביום שאחרי?

שאלת המפתח היא מה צפוי להיות עתידו של בנימין נתניהו. הוא כמובן ינסה בכל דרך אפשרית להתבצר בתפקידו גם לאחר המלחמה. אולם הסקרים בשבוע החולף לא מנבאים לנתניהו סיכוי רב לשרוד. 80% מהציבור מצביע על נתניהו כאשם העיקרי במה שקרה ב- 7 באוקטובר ביחד עם מערכת הביטחון שכשלה. הצמרת הביטחונית לקחה אחריות מלאה על הכישלון בניגוד לראש הממשלה וחלק גדול משרי ממשלתו שסירבו לעשות זאת ולכך יש מחיר פוליטי עבורם.

המגמה בסקרים בשבועות האחרונים די מובהקת- גוש הימין בראשות נתניהו מתרסק מתחת ל- 50 מנדטים בעוד מפלגתו של גנץ מתחזקת לכיוון ה- 40 מנדטים והגוש הנגדי כולו עובר את ה- 70 מנדטים, כנראה בהובלת בני גנץ. 

מובן שהכל עוד יכול להשתנות לכאורה לכאן ולכאן, אבל דווקא הפרשנים הפוליטיים תומכי הימין, שמן הסתם קרובים יותר לשרים, לח"כים, לראשי רשויות מקומיות, בכירים וחברים במרכז הליכוד מזהים שם לא מעט אמירות חוזרות ונשנות שבהן נתניהו נתפס ממש כנטל על הליכוד. הימים בהם ביבי היה נכס אלקטורלי עבורם חלפו סופית כנראה ב- 7 באוקטובר.

לנוכח כישלון הממשלה המתמשך בטיפול החיוני כל כך בעורף האזרחי שנפגע ועדיין לא מתאושש, המגמה הזו רק מתחזקת.

כיצד תראה המפה הפוליטית בעתיד?

אני מעריך כי לאחר הבחירות הבאות, שיוקדמו בסבירות גבוהה,  ניתן יהיה לצפות שתקום ממשלה חדשה ויציבה בהובלת מפלגות המרכז והימין המתון, ואליה יצורפו כנראה מי שישרדו בליכוד לאחר תום עידן נתניהו ואולי גם מפלגה חרדית שתסכים להיכנס על בסיס קווי היסוד של הממשלה הזו.

למותר לציין שמפלגות קיצוניות בשולי הימין או השמאל לא יהיו חלק מהקואליציה הבאה. מחיבור כזה בהחלט יתכן שלראשונה בתולדות המדינה יבשילו התנאים להגיע להסכמות על כינון חוקה לישראל שתתקן ליקויים רבים במשטר ובמערכת החוק, אבל גם תעגן את יסודות המשטר הדמוקרטי והפרדת הרשויות בדמוקרטיה הישראלית כראוי למדינה נאורה ומתקדמת. אם תנוצל ההזדמנות לעשות זאת תהיה בכך תרומה עצומה שתביא לבשורה משמחת בעיני רוב הציבור הישראלי אשר מייחל להגיע סוף סוף לרגע הזה, לאחר השנה הקשה שעברנו מאז הבחירות האחרונות.

למדינת ישראל דרושה בהקדם ממשלה שזוכה לאמון נרחב שחוצה מחנות. ממשלה שתדע לאחות את הקרעים שנפערו לרווחה במיוחד בשנה האחרונה. ממשלה שתיתן תקווה שנוכל להשתקם ולצמוח חזרה ובהתמדה מהמשבר והמכה שחטפנו. וכל  זאת לאחר הניצחון הצבאי, שכולנו מייחלים לו ולאחר השבת הביטחון בגבולות המדינה.