ברור לי שהן תומכי והן מתנגדי עומדים להתאכזב…
הנה כתבה שלא עוסקת במהפכה המשטרית, אלא בתרבות וקולנוע:
בתי הצעירה, כמעט רבע לעשר, ביקשה ללכת לסרט עם חברה, "אנחנו רוצות ברבי".
בשמחה, אמרתי, נאסוף את החברה מביתה, ניסע לקולנוע, אקנה לכן כרטיסים, פופקורן… רק שלא ממש בא לי לראות סרט על בובות, אולי אוכל לחכות לכן בחוץ?
ממש לא, פוסקת עופריקי, לוחצת לי חזק את היד, אתה נכנס, ואתה יושב לידי.
חשבתי שאעבוד כל הסרט, אקרא מיילים ואעבור על מליון הודעות שטרם נקראו… המהפכה הסלולרית הרי גזלה מאיתנו מזמן את הזכות להתבטל.
אבל אז התחיל הסרט.
זה סרט ורוד, מאוד ורוד, מאוד מאוד ורוד, מאוד מאוד מאוד ורוד, מאוד.
אבל מעבר לעומס-הוורידות, זהו בלי ספק הסרט הכי מפתיע שראיתי השנה, אפילו יותר מפתיע מ"Everything Everywhere All at Once".
◄ הטריילר הרישמי – ברבי
סרט שרק מתחפש לסרט ילדות
אמנם שתי הבנות החמודות שהיו איתי, הן נבונות, דעתניות, רחבות אופקים… ועדיין, להערכתי הן לא הבינו 98% מהסרט.
זה סרט חכם ועמוק, שרק מתחפש לסרט ילדות (ורוד), זה סרט שצוחק על עצמו, ובנוסף גם שובר את הקיר הרביעי, ומכניס "הערות עורך" לאוזני הקהל.
ועל מה בעצם הסרט? על ברבי וקן? הם בקושי הרקע… ובאמת, "מה היה לנו שם"?
מאבק המינים, פמיניזם, פוסט פמיניזם, אנטי פמיניזם, הבל החן, שקר היופי, פטריארכיה, השפעת המציאות על עולם הדמיון, השפעת עולם הדמיון על המציאות, קווי הגבול בין שני העולמות, סטיגמות ותדמיות, קצת קפיטליזם, טיפת פשיזם, ההבדל בין אישיות extrinsic מול אישיות intrinsic, המצוי לעומת הרצוי, אינדוקטרינציה חברתית, סטגנציה חברתית, שבירת מוסכמות…
הכל מכל בכל כל, אם יש נושא חשוב כלשהו, You name it… הוא כבר הוגנב איכשהו פנימה.
בתי וחברתה החמודה אמנם מאוד נהנו, אבל הרבה פעמים, כשצחקתי בקול רם. הן הסתכלו עלי בפליאה, אבא? מה מצחיק? תסביר!
לך תסביר, הרגשתי את הגיל מטפטף לי בזוית הפה (שלא לומר את הזקנה), ממש ראיתי את השנים עומדות בצד, שומעות את השאלה, מגרדות בפדחתי ומושכות בכתפי, בחוסר יכולת לתווך על הפערים.
המלצתי לבנות בחום, לרשום לעצמן תזכורת לצפות בסרט שוב בשנת 2033, ולחזור אליו גם בשנת 2043. אולי עד אז הן תצבורנה קצת נסיון חיים.
אבל סביר מאוד שהן תיראנה אותו שוב, והרבה קודם: לדעתי, גם אם הסרט לא יהפוך לקאלט מצוטט (בעיקר נאום חוצב-להבות ספציפי), בוודאי שיהפוך לסרט חובה, לפחות בלימודי מגדר.
גם לי היה אותי דבר עם הילד הקטן הן 11 וחצי , הלכנו לסרט המופלאה, ואמרתי לבני שאני אטייל בקניון , קניות, והוא אראה את הסרט, הוא לא הסכים בשום אופן, וראיתי איתו עת הסרט נהנו מאוד, סרט יפה מאוד, ושמחתי שהילד מבקש לצאת מהבית, לסרט, לקניון ,לנשום אויר זה לא מובן מאליו, והלוואי שכל הילדים יצאו מהמסכים ויצאו מהבית
אתמול נסענו הבן שלי בן 11 וחצי לסרט, המופלאה, אמרתי לבני שאני יעשה סיבוב שפינגווין ואתה תראה את הסרט, ובני לא הסכים בשום אופן שאני אצפה איתו, כמו התגובה של הבת שלך , שמחתי קודם שהלב רוצה להתאוורר ולצאת מהבית, לא כמו האח הגדול שממעט לצאת מהבית.מאוד נהניתי מהסרט, סרט מרגש , אפילו דמעתי מהרגש והסרט הערוך כל יפה. חזרנו שמחים מאוד, הילב הגדול כמה שרציתי שיצא איתנו לא רצה, שניהם שונים מאוד, הגדול סגור ומופנם. והשני חברותי מאוד, אני חייבת לצאת עם הילד הקטן לסרע וכל מיני פעילות ואקווה שהגדול ידבק,ואצא מהבועה שלו.
פעם היו ספרים כאלה שרק התחפשו לספרי ילדים, היו בהם תובנות שילדים עדיין לא מסוגלים לקלוט (הנסיך הקטן הוא אחד מהם, עליזה בארץ הפלאות, העץ הנדיב… ועוד), אבל הם היו רגישים וחכמים ורכים, וילדים אהבו אותם והבינו כל פעם קצת.. הסרט הזה שאתה מדבר עליו כאן (לא צפיתי בו אבל הפרומו שכאן די ברור), נראה שנוגע בכל המחלות והרעות החולות של המאה שלנו והילדים נהנים בעצם מהשטויות. מ ה המסר? מה המטרה? ולמה מכוונים לגילאי ילדות צעירה סרטים שמדברים באופן כל כך שטותי על מיליון נושאים. מרגישה פספוס בשביל הילדים שצופים בזה וגם קצת חמלה עלינו כדור המבוגרים שכבר אין להם מה להגיד על העולם הסקסיסטי, שוביניסטי, קפיטליסטי, ריקני שבו גדל הדור הבא.
תודה על הסקירה המאוד מעניינת.
ראיתי את ברבי. שבוע טוב לכולם
כל מילה בסלע. לא יותר מעגל זהב שהוא אווזה המטילה ביצי זהב וחוזר חלילה
רפי, ומה דעתך?
ראיתי את ברבי, סרט שכבר יכול לקטוף את פרס השיווק, שלא היה מתוק ולא מעודן. שיווק אגרסיבי בכל המדיות ואין ספק שרק עליו יצאו עשרות מליוני דולר.
מאד ברור שאת הסרט עשתה במאית עם אמירה ורצון ללפף היטב עלילה ואמירה. אין ספק בכל שהתסריט, שודאי עבר עשרות אלפי שעות עיבוד כל מילה וסצנה, יזכה באוסקר. האומה-ריקה, אמריקה, שאין כמו בובת הברבי הפלסטיקית, עם גזרה המוגזמת, וחייה המאויירים הפיקטיביים ששווקו מליארד פעם לנערות בעולם, עברה תהליך 'התעוררות מגדרית' (wokeness המוגזם לכיוון השני במטוטלת) ואין ספק שבז'אנר סרטי ה'תיקוניאדה', ברבי חוגג פסגה חדשה של פוליטיקלי קורקט או פוליטיקלי קורקטד (מתוקן לאוירה הפוליטית החדשה). אלא, שהמהמתוקנות גם היא בשירות התאגידים השולטים. לכל ברור שחברת מאטל, שמכירות הבובה שלה חוו צניחה ותחרות קשה, הייצה חייבת המלחה של הסרט כדי לנסות להפוך את ברבי מחדש למותג צומח. האם יצליח בכך? לא ברור. המשחק בסרט, שכולם משבחים אותו, הוא פלסטיקי במתכוון, אבל זו בדיוק הבעיה. במקום לפרוץ את גבולות האומה-ריקה, הסרט נועד להיכנס היישר לכיתות ללימודי מגדר ומיניות. הוא לא מהנה, הוא תעמולתי לכל אורכו. הצחוק על החברה הפטריארכלית הטפך מייגע ומוכר מדי. כל סטנד-אפיסטית טובה עושה זאת מוצלח יותר מברבי. נקוה שב-2033 וב-2043 הבנות שלך כבר יראו בו סרט שיווקי מיושן ומיותר. ברבי למען האמת, היא בטבה מיותרת ואיתה הסרט.