רון קרמן מנציח את בתו טל (ז"ל) – "לשחות ולזכור" • הנצחה שבוחרת בחיים | גל הכהן

מהרגע שבו נרצחה טל קרמן ז״ל בפיגוע בקו 37 בחיפה בשנת 2003, עמד אביה רון מול בחירה בלתי אפשרית: לשקוע בשכול או לבחור בחיים. הסרט התיעודי החדש “לשחות ולזכור” מבקש להתקרב לבחירה הזו, ולעקוב אחר הדרך הייחודית שבה הפך רון את הזיכרון למסורת חיה, שנמשכת כבר יותר משני עשורים.

23 שנים אחרי הפיגוע בקו 37, סרט תיעודי חדש עוקב אחר רון קרמן, אב שכול ושחיין אולימפי לשעבר שבחר להנציח את בתו טל ז״ל דרך מים, תנועה וזיכרון חי. “לשחות ולזכור” הוא לא רק סרט על אובדן, אלא על הדרך להמשיך.

תחרוטל: מהמשחה הקטן למסורת חיפאית

הסרט נולד מתוך הרצון להבין את הסיפור שמאחורי “תחרוטל” – משחה שחייה לזכר טל קרמן, שהחל חודשים ספורים לאחר האסון. רון, שחיין אולימפי בעברו, בחר במים כמרחב של זיכרון. מה שהתחיל כאירוע צנוע, הפך למסורת חיפאית שמתקיימת ברציפות כבר 23 שנים, גם בתקופת הקורונה, גם בשנות מלחמה, וגם באוקטובר 2025.

כשהאירוע חוזר שנה אחרי שנה, הזיכרון משנה צורה. הוא כבר לא רק כאב, אלא גם מפגש, תנועה, קהילה ומקום שמחזיק אנשים יחד.

“לא לתת לטרור לנצח פעם נוספת”

במרכז הסרט עומד רון קרמן עצמו. בשיחות עם יוצר הסרט, גל הכהן, הוא חוזר לרגע שבו הבין שלצד השכול קיימות שתי דרכים: “ליפול לתוך בור השכול”, או להמשיך לחיות. הוא בחר בחיים, מתוך תפיסה ברורה שהכניעה לכאב היא ניצחון נוסף לטרור.

ככל שהשיחה מתקדמת, מתברר שזה אינו רק סרט על הנצחה, אלא על הבחירה היומיומית להמשיך, גם כשאין תשובות.

הזיכרון נמצא בפרטים הקטנים

“לשחות ולזכור” מתעכב גם על מחוות קטנות, טעונות משמעות. אחד הרגעים המרכזיים בסרט הוא סיפור עץ הזית של טל. רון מספר כיצד נטע אותו במועדון השחייה לזכרה, לאחר שעץ דקל קודם קרס. לצדו הוצב שלט קטן: “הצל של טל”. עם השנים העץ נותן צל, וגם זיתים, זיכרון שנשאר בתוך החיים עצמם.

כך גם במשפט שמלווה את רון וחותם את התכתבויות המייל שלו:

“כל עוד טל נזכרת, היא עדיין חיה”
“As long as Tal is remembered she is still alive”

הגמל של טל: זיכרון שממשיך לנדוד

החיה האהובה על טל הייתה גמל. במהלך השבעה נמצא ביומנה ציור קטן של גמל, שהפך עם השנים לסמל הרשמי שלה. עד היום אנשים שולחים לרון תמונות של גמלים שהם פוגשים בדרכם.

מתוך הסמל הזה נולד גם פרויקט ההנצחה “צבע את הגמל של טל”, שבמסגרתו נצבעו למעלה מ־15 אלף גמלים ייחודיים, עוד דרך להפוך זיכרון אישי לתנועה רחבה.

היום שבו המילים מקבלות גוף

ביום התחרות עצמו, הדברים שרון אומר בראיונות מקבלים חיים. המטרה, לדבריו, פשוטה: “לשחות ולזכור”. הוא מבקש שהמשתתפים יצאו עם חוויה חיובית, עם חיוך ועם זיכרון שממשיך איתם הלאה, אל מחוץ למים.

קול מורכב בתוך מציאות פוליטית טעונה

השנה התקיימה “תחרוטל” במקביל להפסקת אש ולשחרור חטופים, הקשר שמוסיף לסרט שכבה נוספת. רון מדבר על אחריות, מדיניות והשלכות ארוכות טווח. הוא מתייחס לשחרור מחבלים לא כ“עסקה”, אלא כ“כניעה”, ומזהיר מהמחירים שהחברה עלולה לשלם בעתיד.

רון, שהתבטא בעבר נגד שחרור מחבלים ונגד עסקת שליט ב־2011, מזכיר בסרט גם את העסקה שהובילה לשחרור יחיא סינוואר. בעיניו, מדובר ב“הלוואה” שהמדינה לוקחת, כזו שעלולה להיגבות בחיי אדם.

לשמור על הסיפור האנושי

עבור גל הכהן, יוצר הסרט, זו הייתה נקודה רגישה. מצד אחד, זה קולו של רון וחלק בלתי נפרד מהדרך שבה הוא מבין את המציאות מאז שטל איננה. מצד שני, היה חשוב שהסרט לא יהפוך לוויכוח פוליטי שמאפיל על הליבה האנושית.

לכן, האמירות נשארות כחלון לעולמו של אדם שלא נולד אב שכול, אלא הפך לכזה ביום אחד, בשנת 2003.

הסרט "לשחות ולזכור" ◄ צפו

לזכור כדי להמשיך

אחד המשפטים שרון אומר בסרט מהדהד לאורך כולו: “אדם מת ברגע שמפסיקים לזכור אותו”.

אחרי שעות של שיחה, צילום ועריכה, מתברר ש“תחרוטל” היא לא רק טקס זיכרון. זו בחירה יומיומית להמשיך לחיות, ולשאת את טל בתוך החיים עצמם, שנה אחרי שנה, במים ומחוץ להם.

גל הכהן הוא יוצר הסרט “לשחות ולזכור” ומייסד T10 Productions, העוסקת ביצירת סרטים ותוכן וידאו.