נאיל זועבי הוא ערבי 'מזן אחר' • יגאל יששכרוב

נאיל זועבי, הערבי הכי ישראלי שיש, הוא מנהיג כריזמטי בקרב יהודים וערבים, השואף להקים מפלגה חדשה, שתשנה את פני המפה הפוליטית בישראל.

את נאיל זועבי, מי שהתפרסם בכלי התקשורת כערבי המוסלמי הראשון ששוריין ברשימת הליכוד לכנסת, החל מקום המדינה ועד היום (בבחירות לפני האחרונות) – פגשתי לראשונה בעפולה.
סעדתי איתו את ארוחת הצהריים, ולקראת ערב ציפינו לבואו של בנימין נתניהו, בכנס בחירות לכנסת האחרונה שנערך במקום.

"החיבור והדבק הזה"

יכולתי להבחין בעיניו העצובות של נאיל, שרגיל היה להיות בכותרות ולזכות בהערצה של הסובבים אותו, ועתה – עומד מעט נבוך, כמי שמצר על כך, מול קבוצת צעירים שרקדו ושרו עם דגל ישראל. "לאור המציאות החדשה בשני העשורים האחרונים, רציתי לראות ייצוג ונוכחות של מדינת ישראל בתוך המגזר הערבי. זה הזמן למנות שגריר שיהיה החיבור והדבק בין מדינת ישראל לבין אזרחיה הערבים וגם לייצג נאמנה את האזרחים הערבים במדינה. תמיד רציתי להיות החיבור והדבק הזה", הוא אומר לי היום.

"הילד הרע" של המגזר הערבי

נאיל זועבי מצטייר בעיניי כאיש אשכולות כריזמטי. העברית שבפיו קולחת והוא בורר את מילותיו בקפידה. בקרב חברי הכנסת של המפלגות הערביות הוא מצטייר כ"ילד הרע" של המגזר הערבי, ואילו הוא מעיד על עצמו כערבי-ישראלי מזן אחר, על כל המשתמע מכך.

"אני גאה בהיותי ערבי-ישראלי", הוא אומר. "אין לי מדינה אחרת ודגל אחר. אני גם לא מחפש להיות אזרח במקום אחר, לא בסוריה, ירדן, ארה"ב או רוסיה. כיליד הארץ, אני מאמין, מבין ומכיר בזיקה של היהדות לארץ ישראל. זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו ולפסוח עליו".  

הספר "ערבי בשביל ישראל"

באחרונה יצא לאור ספר המתאר את סיפורו של זועבי, שעל כתיבתו אחראי עמנואל בן סבו: "ערבי בשביל ישראל", בו הוא שוטח את משנתו הלאומית, הערכית, החברתית והמדינית באופן ברור ובהיר. בין היתר מסופר בו על המסע המרגש שערך בקרב משפחות חללי הטרור, את כאבו על הדרך בה פוסעים מתנגדיה של מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית.

מרצה על האסלאם ומעלה על נס את קרנה של המדינה

נאיל כתב מאמרים רבים בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים והתראיין בטלוויזיה, כשלא פעם התעמת מול חברי כנסת מהמפלגות הערביות וגם מול ועדת המעקב, כשהשמיע קול אחר, קול שפוי, שאומר: "אתם לא הריבון כאן ואתם לא בעלי הבית שיכולים לעשות ככל העולה על רוחכם".

בין היתר מרצה זועבי (לפי הזמנה) במכללות, במוזיאונים, בפני בעלי תפקידים בכוחות הביטחון ועוד, בנושא החברה הערבית, על המורכבות והאתגרים שבה, וכן על האסלאם על פי הקוראן ועל מה שיש בו.

"אנשים", הוא אומר, "אינם מכירים את הערכים האמיתיים של הקוראן, את הסיפורים והנביאים ואת היחס של הקוראן לדתות אחרות ולעמים אחרים".

לאורך השנים קיבל נאיל זועבי משלחות רמות דרג מהארץ ומחו"ל, אפילו כאלה שהגיעו אליו במסוקים עד לביתו בכפר נין. הוא הרצה בפניהם, הדריך והוביל סיורים בארץ והשמיע "לכל העולם" את הקול האמיתי של האזרח הערבי במדינת ישראל, כך לדבריו.

"הראיתי להם", הוא מספר, "כיצד אני חי כערבי ישראלי בדמוקרטיה ישראלית, בניגוד לחברי הכנסת הערביים שמציגים את ישראל בחו"ל כאפרטהייד קשוח. בכל הרצאה או מפגש אני מעלה תמיד על נס את קרנה של המדינה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

30 שנה בשדה החינוך

נאיל זועבי נולד ב-1972 בכפר נין השוכן על כביש עפולה-טבריה, למשפחה מיוחסת ששורשיה נטועים בכפר מזה 350 שנים.

הוא בן בכור במשפחה בת שבעה ילדים. אביו, עבדול כארים זועבי, הינו ראש מועצת בוסתן אל מרג', החולשת על ארבעה כפרים עם 12000 תושבים. בכפר נין, חיים כ-2000 נפשות, כולם מוסלמים. מאז ומתמיד נרקמו כאן קשרים טובים עם השכנים היהודיים מהקיבוצים ומהערים הסמוכות.

"לא יותר ערבים ממני"

30 שנה פעל נאיל בשדה החינוך, כמורה, מחנך, מדריך ומנחה מורים, ושש עשרה שנים שימש כמנהל בית ספר במגזר הערבי בצפון הארץ. כאן גם נפגש לראשונה, לפני כעשר שנים, בבית ספרו, בבנימין נתניהו, שערך ביקור עם שר החינוך דאז, נפתלי בנט, בפתיחת שנת הלימודים.

"בעקבות הביקור זה", מספר לי זועבי היום, "ההנהגה הערבית כעסה מאוד, והיו שכינו אותי 'מושל צבאי'. חבר הכנסת איימן עודה, למשל, אמר עלי שאני מזכיר לו בהתנהגותי את השלטון הצבאי במגזר. חברי כנסת נוספים גינו את הביקור הזה בצורה אגרסיבית ועוינת והלהיטו את הרוחות". "הדברים הללו לא יעצרו אותי" מדגיש נאיל, "ולעולם לא אתן להם את ההרגשה שהם ערבים יותר ממני".

"המנהיגות הערבית אינה מייצגת את בעיות האזרח"

"לדעתי ולדעת רבים", אומר זועבי, "המנהיגות הערבית במגזר הערבי, אינה מייצגת את בעיותיו של האזרח הערבי במדינת ישראל. במקום לייצגו, היא נטפלת ומקדישה את כל זמנה לייצוג הרשות הפלסטינית, או את הרשות בעזה. חברי הכנסת הערביים, חיים ב'פול טיים ג'וב' על גבה של הבעיה הפלסטינית ומנסים כל הזמן להרחיב את הקרעים וללבות את היצרים, והם עצמם יוצרים את הבעיה, במקום שהם יהיו הפתרון והקשר הזמין בין האזרח הערבי למדינה. הם לא באמת רוצים ליצור יחסים נורמליים בין המדינה לבין האזרח הערבי, הם מפחדים מזה פחד קיומי, כי ברגע שהמדינה היהודית תהיה באמת נוכחת במגזר הערבי, המפלגות הערביות תהיינה בחוץ", הוא אומר.

"מנהיגי המפלגות הערביות דואגים כל הזמן להרחיק את האזרחים במגזר הערבי המנהיגות במדינה. לא אחת התקבלו ראשי ממשלות וראשי מדינה בהפגנות סוערות, בקלישאות מרגיזות, מפחידות ומרחיקות. המנהיגות הערבית לא מתעסקת בבניית תכניות הכוללות פעולות אופרטיביות למינוף המגזר הערבי בתחום הביטחון האישי, החינוך, הבנייה, תכניות המתאר והאקדמיה. אלה דברים שמצריכים השקעה שלא באה לידי ביטוי מצדם", מוחה זועבי.

הכפישו את המשטרה וזו התוצאה

"הם מחפשים קלישאות ודברים אמוציונליים שיש בכוחם לחמם את הצעירים ולהרגיזם, כדי שבסוף יבחרו בהם פעם נוספת".

על הפשיעה הגוברת במגזר, אומר זועבי: "בשנת 2000 המנהיגות הערבית דאגה ודרשה במוצהר, מעל כל במה, לגרש את המשטרה ולהוציאה מהכפרים. המשטרה הוכפשה והוצגה בצורה מכוערת, דאגו שתצטייר בעיני התושבים כעוינת, פולשת ורודפת. הם ידעו להבהיל את השוטרים ואת מפקדיהם וזה מה שקיבלנו – הרבה יותר רציחות והרוגים ממה שהיו בשנים קודמות.

מזה שנים רבות המגזר הערבי כמעט ולא חוצה את רף ה-50% של מצביעים בבחירות, ממשיך נאיל, "דבר שמוכיח את המרחק שחש הציבור מהמנהיגות הערבית, כי המגזר הערבי אינו מטופל על ידי המנהיגים".

לפעול לשילוב ערביי ישראל

"הגיע הזמן שנתחיל לחשוב ברצינות יתירה, באחריות גדולה ובתשוקה בוערת לשילוב ערביי ישראל והגברת שייכותם למדינת ישראל, בזמן שאנו דואגים להחליף את המנהיגות הנוכחית במנהיגות שפויה", הוא מסכם.

כשאני שואל אותו אם יקים מפלגה משלו, עונה זועבי: "אני שואף לכך, זה עלה על הפרק, אך עד כה לא היה ברשותי המימון לכך…".