עבור דב ויינשטיין, בן 67 מחיפה, מלחמת יום כיפור היא לא רק היסטוריה, אלא מלחמה שנמשכת עד היום.
דב מוכר כנכה צה"ל לאחר שאובחן כנפגע פוסט טראומה בעקבות הלחימה בגזרת מצרים ותעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. דב הוא בן יחד לזוג ניצולי שואה שהתגייס בשנת 1973 לקורס טיס, ממנו נשר עקב בעיה בריאותית. הוא סיים טירונות של חטיבת גולני ועבר לקורס קשר בבה"ד 7 של חיל הקשר בצריפין. ממש לאחר סיום הקורס החלה המלחמה ונשלח כאלחוטן בנגמ"ש ציוד גדודי של גדוד 198 חטיבה 460 בשיריון.
דב מתאר רצף של עשרות אירועים קשים מהמלחמה. צי הטנקים שלו היה השלישי שחצה את תעלת סואץ. הוא מתאר את השוק שחווה כחייל צעיר שלא בקיא בשיטות לחימה ואת ההתמודדות לצד חברים ומפקדים: "במלחמה עצמה אני לא יודע מאיפה היו לי כוחות לתפקד. החדרתי לאנשים שלצידי ביטחון ואפילו סמכו עליי. בנגמ"ש שלי נהרגו שלושה חברים מאוד קרובים. טל נבו ופרידריך אברהם ז"ל בניהם. הרבה נהרגו שם. במכת האש ראשונה אני יודע שהגדוד התפרק, נשארו 6-8 טנקים מתוך 44 טנקים. הרבה נסוגו, חלק עלו לרמת הגולן".
דב הוא בן יחד לזוג ניצולי שואה שהתגייס בשנת 1973 לקורס טיס, ממנו נשר עקב בעיה בריאותית. הוא סיים טירונות של חטיבת גולני ועבר לקורס קשר בבה"ד 7 של חיל הקשר בצריפין. ממש לאחר סיום הקורס החלה המלחמה ונשלח כאלחוטן בנגמ"ש ציוד גדודי של גדוד 198 חטיבה 460 בשיריון.
לאחר רצף אירועים במהלך המלחמה פונה דב לבית חולים רמב"ם עם פציעות קלות, שם שהה במשך 22 יום. דב סרב להשתחרר וסיים שירות קרבי מלא. "ידעתי שאם אני משתחרר אני נכנס לסיטואציה לא טובה בשבילי. כשהשתחררתי חוויתי פוסט טראומה."
דב היה בקשר מעולה עם המג"ד שלו דאז, אל"ם עמיר יפה ז"ל, שנהרג בשנת 77 בתאונת דרכים. אביו של המג"ד אורי יפה ממקימי צה"ל ומקים חטיבה 9. "היינו בקשר קרוב כי הוא סמך עליי במלחמה וקיבל את מה שאמרתי לו".
דב התחתן בפעם הראשונה והביא שלושה ילדים, ובנו איתי למד פסיכולוגיה כדי לעזור לו להתמודד עם הפוסט טראומה. אחרי עשר שנות מועקה, נפגש עם מטפל שלחם עמו באותה תקופה בחטיבה. היום דב מתפרנס מתקציב של אגף השיקום במשרד הביטחון ויש לו מלווה שמלווה אותו מספר פעמים בשבוע.
דב מרצה על סיפורו בפני חיילים וקצינים עד היום: "חשוב שיקחו כל מקרה ברצינות".
