״אָח פְּגִישָׁה, אָח פְּגִישָׁה שֶׁכָּזֹאת!
זֶה רַק פַּעַם בִּשְׁנַיִם דּוֹרוֹת
מַה נִּשְׁמַע? אֵיךְ הוֹלֵךְ? אַהֲלָן!
זֶה אֶת זֶה לֹא רָאִינוּ מִזְּמַן!״
בערב יום ה', 30/09/22, התקבצו מכל רחבי הארץ בוגרי מחזור א׳ של בית ספר ״נופים״, בחצר ילדותם, חצר בית הספר.
בית ספר ״נופים״ חוגג השנה 30 להיווסדו ומהווה מודל למוסד חינוכי, קהילתי המגבש את תושבי שכונת ״רמת בגין״ בין כותליו. בשנים אלה, לבית הספר היו רק שתי מנהלות.
יהודית יונה שהקימה אותו, ובעשרים השנים האחרונות מנהלת אותו אסתי גרינבוך עם צוות ותיק שחלקו נמצא מהשנים הראשונית של בית הספר.
בית ספר שהוא בית. בית ספר מוביל שזכה ב״פרס חינוך״.
מפגש מחזור א׳ של בית הספר נרקם בחודשים האחרונים על ידי צוות מארגנים שאיתר את החברים למחזור, יצר קבוצה ומכאן… הכל התגלגל עד לערב מרגש זה.
את הנכנסים לבית הספר קיבלו תמונות כיתתיות של התלמידים. אז בני עשר אולי קצת יותר, והיום בני 38.
יש הנפגשים ביניהם גם היום. הם נשארו לגור בשכונה ומגדלים דור שני לתלמידי בית הספר, ויש שלא התראו שנים ארוכות. הם עזבו כילדים ונפגשו היום.
עוד קצת נושקים 40, בעלי תפקידים משמעותיים על קשת עניפה של תחומים. כל אחת.ד ותחומה.ו.
זו עם עגלה, זו רגע לפני לידה, זו אחרי הנקה, כולן התייצבו. המכנה המשותף הוא עיניים בורקות משמחה.
רק לצפות מן הצד בשניות הראשונות של מפגש מבטי העיניים, היה די כדי להבין איזה ערב עומד להתרחש כאן, בחצר בית הספר בו גדלו.
״וואוו, לא השתנית״
״איפה את גרה כעת?״
״מה אתה עושה? באיזו חברה?״
״מה למדת?״
״כמה ילדים?״
כל כך הרבה שאלות בשניות ספורות.
ואחכ…במבט אחורה.
״זוכר את חדר מחשבים?״
״כאן היה חדר מלאכה״
״בקומה השניה למדנו טבע עם ענת״
״למעלה היה החדר של לביאה״
״זוכרים את… שהעתיק במבחן כולל את שם הילד ממנו העתיק?״
ועוד ועוד…
גם אלה שנכנסו בהיסוס קל למרחב הישן – חדש, נשאבו חיש לענן ההתרגשות והשמחה.
הצוות המארגן דאג לתכנית מחממת אוירה עם מפעילים שהדהימו אותנו בפעלולי קוסמות והשאירו אותנו בפליאה.
חויה נהדרת, יחד.
רק איתי דכנר ז"ל, ילד חייכן ושמח, פתיל חייו נגדע. איתי נשאר ילד. איתי נפטר ממחלה קשה אבל היה בלבבות כולנו.
קבוצת הווטסאפ של המחזור התמלאה בעשרות עשרות תמונות כדי להכניס את הבוגרים השוהים כעת מעבר לים לחוויה הזו.
חוויה שתישאר עם כולנו תמיד, לתמיד.
״מתי המפגש הבא?״
עוד תמונה יחד,
עוד עצירה במדרגות בדרך ליציאה….
קושי הפרידה.
ואני, מחנכת כתה ה/2 ו ו/2 ומורה לחשבון בכתה ה/1 ו ו/1, גאה בכל אחת ואחד מהאנשים המוכשרים שצמחו מהם,
מעבדת
את השיחות עם כל אחת ואחד
את השמחה, הצחוק, הפליאה, החיבוקים
את כל הטוב שהמפגש הזה הביא איתו
וילווה אותי תמיד??
קבוצת הווטסאפ שנפתחה מתמלאת מרגע לרגע במילים שכולן מתארות את התרגשות שלפני, את משמעות המפגש הזה עבור כל אחת ואחד, את השמחה לגלות שהקשר וחוויות הילדות הטביעו חותם איתן לתמיד.
מתי המפגש הבא?
כרגיל חנה, הכתיבה שלך פשוט סוחפת ומחברת גם את מי שלא קשור לאירוע. את נהדרת
ממרום גילי אני יודעת שהדבק החזק ביותר עלי אדמות הוא זכרונות ילדות והחברים האמיתיים הם חברי הילדות. במרוצת החיים מעגלי המכרים מתרחבים נוצרים קשרים חדשים לעיתים הדוקים, נוצרות חברויות חדשות אפילו אמיצות וכנות אבל…. אין להשוות לחברי הילדות. לא מתראים שנים וכאשר נפגשים כאילו זה עתה יצאנו מהשיעור… שמרו על חידוש הקשר.
ממש ממש ככה❗️
גמר חתימה טובה??
מקסים!
חנה מורה לחיים!
??❤️
חנה היי. כתבה יפה.אכן היה מפגש מרגש מאוד. היה מפגש לראות את כולם, מורים ותלמידים נהדרים.יישר כוח וכל הכבוד לכולם. שבת שלום ומבורכת וחג שמח.
הייתי שם בשנת 1996 כאשר סיימתם ללמוד בבית הספר נופים.
אפילו מעט עזרתי במסיבת הסיום שלכם…
מצטערת שלא יכולתי להגיע אתמול ❤
שנה טובה??
חנה היה מרגש לפגוש אותך והכתבה המקסימה הזו מסכמת כל כך מדוייק אירוע כל כך מרגש! את מופלאה
שירן יקרה,
זיהיתי אותך בשניה שנכנסת בשערי בית הספר.
גם היום נערה תמירה ויפה כשזכרתי.
שנה טובה לך ולכל המשפחה. דש להורים??❤️
יפה כתבת חנה!
היה מפגש מרגש מאד ללא ספק, היה לנו כיף.
בית ספר נופים בשבילנו מסמל את הילדות, חיי החברה בשכונה, בית, חינוך, השראה.
שם גדלנו והתחנכנו, שם הכרנו חברים לחיים.
היה מרגש לראות אנשים שלא ראיתי כל כך הרבה שנים ולהשלים פערים.
נעשו זאת שוב
חי יקר
שמחתי לפגוש אותך. זכרתי אפילו את התקופה שעברתם דירה לדניה. זוכרת אפילו את שם הרחוב. כל הכבוד על ארגון רחב לב.
זכות גדולה נפלה בחלקי??