(חי פה) – פרשת השבוע שופטים והתגלותה כאן, בחיפה של אוגוסט 2022
השבוע קיבלתי פנייה ממערכת אתר חי פה, בבקשה כי כמרצה ותיק למקרא, אכתוב כאן טור מענייני דיומא ואנסה לקשור בו את אחת משכונות חיפה ואנשיה עם פרשת השבוע. אודה על האמת, מעולם לא התנסיתי בכגון זה, שהרי אמנם אני מרצה ותיק מאוד למקרא ונושאי הרצאותיי שונים ומגוונים, אך אני יכול להעיד על עצמי, כמי שאוהב את התנ"ך וגם מצליח מאוד בהרצאותיי, כי טרם התנסיתי בדבר שכזה.
אשר על כן קראתי את פרשת השבוע, היא פרשת "שופטים" שנמצאת בספר דברים, פרקים ט"ז עד כ"א וניסיתי לדלות ממנה פרטים ורמזים שעומדים בזיקה לעיר חיפה ואנשיה, העיר שבה אני גר משחר נעוריי ואוהב אותה מאוד, ולא הצלחתי.
ההזדמנות
כמעט נואשתי מהעניין, עד שנפלה לידי ההזדמנות שלה קיוויתי: נכדיי וזוגתי שתחיה החליטו לצאת לים בשבת בבוקר, וביקשו שאצטרף. כאן הבנתי שאולי אמצא שם רעיונות לבעיה שהטרידה אותי והסכמתי מיד. אמנם חוף הים של חיפה אינו בדיוק "שכונה", אך שם מצאתי אוצר בלום לכתבה. שם יכולתי לפגוש את עמך בית ישראל יוצא בהמוניו אל חוף הים, במטרה למצוא מפלט מהחום הכבד של סוף אוגוסט.
זוגות ומשפחות ובודדים כבשו את חוף הים וניסו להתנחל בכל פינה – הם סיפקו לי תמונות ורעיונות למכביר. ראיתי שם פסיפס אנושי חי ומזיע, שנאחז בעור שיניו בכל פינה מוצלת וקרובה למים, גם אם יש בה שכנים קולניים, מוכי שמש וירח.
שופטים ושוטרים
אז איך קושרים את כל זה לפרשת השבוע? כאן אקדים ואומר, שכל ספר דברים, כל כולו אינו אלא נאום אחד ארוך של משה רבנו העומד על הר נבו ונושא אותו בפני בני ישראל ביום מותו. נאום שלם ביום אחד, וזה בא אחרי יציאת מצרים ומתן תורה בסיני.
והפרשה שלנו, פרשת "שופטים" כלולה בספר, ככתוב: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" {דברים פרק ט"ז 148} והיא כוללת, בין היתר, שורה של חוקים שנוגעים בהנהגת המשפט ובסדרי הממשל. העם נדרש למנות שופטים ושוטרים שיעסקו בהשלטת הצדק, וזאת לפני הכניסה לארץ המובטחת.
מצילים ופקחים
אביא לכאן כמה דוגמאות שיצביעו על הקשר שיש בין הכתובים ובין חוף הים של חיפה בשנת 2022: בתוך כל ההמולה ששררה בחוף, יכולתי לשמוע את המציל מכריז בקול סמכותי: "הגברת ציפי, מושיקו בנך מחכה לך בסוכת המציל. בואי בבקשה, כי הוא לא מפסיק לבכות". ואחר כך, שוב אותו מציל צועק: "ילד, צא מהמים, איפה אימא שלך?" וכאן נכנסים הפקחים שמסתובבים בחוף במטרה להשליט קצת סדר, הם פונים לאחד האבות שהתנחל ממש לימיני: "אדוני, תרחיק את האוהל שלך קצת ימינה, אתה לא רואה שיש פה משפחה עם תינוק בעגלה?" וזה לא מבין מה רוצים ממנו: "תגיד לו שהוא יזיז את האוהל שלו…".
כאן אני נזכר בחוק שמופיע בדברים י"ז 8: "כי יפלא ממך דבר למשפט… דברי ריבות בשעריך". "ריב" בספר דברים פירושו דיון משפטי. ואמנם יש כאן עדות לריבים קולניים בין הניצים, אלה רבים על המקום המוצל שהם בטוחים שהוא שייך להם, ואפילו זה רשום להם בטאבו, ואלה דורשים לא לעשן לידם, ואילו הפקחים נדרשים לפשר ולהרגיע.
התינוק בחוף הים החיפאי
זה הזכיר לי את הכתוב בספר דברים פרק י"ח 2: "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו. ה' הוא נחלתו". אז איך זוכה תינוק בעגלה שה' הוא נחלתו? אין ספק שהכתוב שם התכוון לתינוק שלנו כאן, בחוף ימה של חיפה.
הנה עוד דוגמה לאותו ריב שאני מביא מספר דברים פרק י"ט 5: "ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים, ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן העץ, ומצא את רעהו ומת"…
ברור לי שבעל ספר דברים התכוון לאדם שהרג את שכנו בלי כוונת זדון, אלא בדרך מקרה, כמו שקורה לרוב בימינו בחברה הערבית, ובייחוד בחברה הבדווית…
כמו משה בשעתו
וכאן אגיע לסיכום: אילו יכולתי להזמין את משה רבנו לבוא לחוף ימה של חיפה בשבת בבוקר ולהראות לו את מה שהחמיץ בזמנו אחרי יציאת מצרים ומתן תורה בהר סיני, שהרי משה לא זכה להיכנס לארץ המובטחת, כי אז יכולתי לספר לו בסיפוק רב, שנולדתי בגולת מרוקו 3000 שנה לאחר מותו, והוריי נתנו לי את שמו של גדול נביאי ישראל ובזכותו יכולתי לעלות ארצה עם משפחתי במסגרת חוק השבות שדויד בן גוריון חוקק עם הקמת המדינה… ובן גוריון זכה לתואר של גדול מנהיגי ישראל בכל הזמנים, ממש כמו משה בשעתו.
"מנגד"
ברור לי שהסיפור שלי היה חודר לעמקי נפשו. אמנם קרוב לוודאי שמשה לא היה מבין את העברית המדוברת בחוף ימה של חיפה, אבל בוודאי היה נהנה מאוד לשמוע את שירה של רחל "מנגד", שמדבר על "עצב נבו", כלומר ממש עליו…