מבצע חומרי הדברה לפרעושים וקרציות

קרציה על כלבקרציות הן ממחלקת העכבישניים. הקרציות הן טפילים הניזונים מדם של יונקים, עופות, זוחלים ודו-חיים, על ידי היצמדות לעור בעל החיים, לרוב באזורים מרובי פרווה ובאזור האזניים.

הקרציות מתאפיינות באיבר יניקם הדם, אשר נמצא מתחת לפה שלהן ונקרא היפּוֹסטוֹם. איבר זה, המכיל טורי שיניים נטויות לאחור, מאפשר לקרציות להיצמד לעור בעל החיים המשמש אותן כפונדקאי.

קרציות הן גורם משמעותי בהעברת מחלות בין בני אדם ובעלי חיים. הנפוצות שבין המחלות אותן מעבירות הקרציות הן קדחת הקרציות, קדחת הבהרות וקדחת המערות. מתוך כ-800 מינים של קרציות המוכרות כיום, כ-40 עד 65 מינים מהם (מ-10 סוגים שונים) מכילים רעלנים מסוג נוירוטוקסין הגורמים לשיתוק.

בישראל ידוע על מקרי מוות ממחלות אשר הועברו על ידי קרציות ולכן הן נחשבות למזיק מסוכן לאדם.

פרעושמחזור חיים
הפרעוש הוא חרק המתפתח בגלגול מלא: ביצה – זחל – גולם – חרק. רק הפרעושים הבוגרים הם טפילים מוצצי דם החיים על הפונדקאי. שלבי הביצה, הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע, בבתים, בין סיבי השטיחים וכד'. לכן יש לבצע בו זמנית, גם פעולות להדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים וגם פעולות מניעה והדברה במקומות ההתפתחות של הדרגות הצעירות.

התפתחות הפרעוש
​משך ההתפתחות של הפרעוש אינו קבוע ותלוי בתזונה ובתנאי הסביבה, בעיקר בטמפרטורה ובלחות. בקיץ בתנאים מיטביים ההתפתחות מהביצה ועד הגחת הבוגר נעה בין 18 ל- 32 יום, ואילו בחורף היא יכולה להימשך חודשים רבים. נקבת הפרעוש מסוגלת להטיל מאות ביצים במשך חייה, בהתאם לאפשרותה לעקוץ ולמצוץ דם. ההטלה מתבצעת בין שערות הפרוה של הפונדקאי, 3-18 ביצים בכל תטולה. כיוון שהביצים אינן דביקות, הן נושרות לקרקע, בדרך כלל במקום בו רובץ הפונדקאי. הביצים קטנות ובהירות וקשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.

זחלים
​הזחלים לבנים וזעירים, חסרי גפיים ובעלי תנועה מוגבלת. הם בורחים מהאור, ומעדיפים תנאי חשכה. בחוץ הם מתפתחים בשכבת הקרקע עליונה, ובבתים בבסיסי סיבי השטיחים או הריפוד, במקומות המרבץ של חיות המחמד. להתפתחות הזחלים דרושה לחות מינימאלית והם ניזונים מחומר אורגני שנמצא בקרקע ומהפרשות הפרעושים הבוגרים המכילות דם קרוש. תכונות אלה של הדרגות הצעירות של הפרעושים וכן העובדה שגופם מכוסה זיפים ארוכים בהם נאחז בדרך כלל אבק שיוצר הסוואה, גורמות לכך שקשה מאוד לאתר אותם אפילו בחיפוש מדוקדק לבדיקת נגיעות.

פרעושים בוגרים
​הפרעושים הבוגרים בעלי גפיים אחוריות ארוכות מאוד, המקנות להם כושר ניתור מצוין. צבעם אדום שחור, אורכם 1-3 מ"מ, פחוסים בצדדיהם, וחסרי כנפיים. גופם נראה כחטיבה אחת כאשר בטנם גדולה ביחס לראש חזה. גפי הפה שלהם בנויים כחדק, מותאמים לדקירת עור הפונדקאי ולשאיבת הדם.התזונה היחידה של פרעושים בוגרים, זכרים ונקבות, היא דם של פונדקאים בעלי טמפרטורת גוף קבועה – עופות ויונקים. תוך כדי מציצת הדם הפרעוש מפריש לתוך גוף הפונדקאי רוק המכיל חומרים נוגדי קרישה. רוק זה עלול להכיל בחלק מהמינים גורמי מחלה.

הפרעושים אינם מוגבלים לפונדקאי אחד ויכולים לעבור בקלות מפונדקאי אחד לאחר ולבלות זמן רב בסביבה. הפרעושים רגישים מאוד לטמפרטורת גופו של הפונדקאי. הם עוזבים פונדקאים מתים שהתקררו וכן פונדקאים חיים שחום גופם עלה. תופעה זו היא בעלת חשיבות אפידמיולוגית בהעברת מחלות.

פרעוש מסוגל לצום מספר חדשים אם אינו מוצא פונדקאי. הפרשות הפרעוש המכילות דם קרוש לא מעוכל, נראות כגרגרים שחורים קטנטנים בין שערות הפונדקאי. קשה לראות את הפרעושים עצמם על החיה שכן הם חמקנים מאד, ועל נוכחותם מעידים קרישי הדם הזעירים. רבים נוטים לטעות ולחשוב שקרישי דם אלה הם ביצי הפרעוש.

​בישראל ידועים כ-40 מיני פרעושים, ביניהם:
פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) – השכיח מבין הפרעושים הנטפלים לאדם ולחיות משק החי. בטבע הוא טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים, וארנבות. זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. מין זה גורם את רוב מטרדי עקיצות הפרעושים. בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם לטיפוס מוריני. בעלי חיים וילדים שבולעים את הפרעושים הבוגרים יכולים להידבק בתולעי סרט.
פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) – למרות שאינו המין האחראי לרוב המטרדים הנגרמים מעקיצות הפרעושים, חשיבותו רבה, בהיותו וקטור למחלת הדבר ולטיפוס מוריני.
תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו – החולדה הנורווגית.
אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחדשי הקיץ. באוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות אך נדיר על מכרסמי בר.
פרעוש האדם (Pullex irritans) – היה נפוץ במשכנות האדם בעבר, כיום הוא די נדיר בסביבתו המיידית של האדם עקב הבנייה המודרנית ותנאי ההיגיינה. בטבע נפוץ פרעוש זה על יונקים גדולים שוכני מערות כמו דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות. פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים חוות וכד'.הפרעושים כמזיקים
עקיצה – עקיצות הפרעושים עלולות לגרד ימים אחדים ולגרום בעיקר בכלבים דלקת עור אלרגית המתבטאת בגרדת קשה, התקרחות והתעבות העור.
חוסר דם (אנמיה) בבעלי חיים – עלולה להתפתח בעקבות נגיעות מסיבית של פרעושים, שבמקרים קיצוניים בעיקר אצל גורים או בעלי חיים מבוגרים או חולים עלולה להסתיים במוות.
העברת טפילים – תולעת הסרט (שרשור) Caninum Dipylidium החיה במעי כלבים וחתולים ולעתים נדירות גם במעי האדם, מועברת לאחר בליעת פרעוש נגוע. הפרעושים הם פונדקאי ביניים הכרחי (וקטור אובליגטורי) לתולעת והם הכרחיים להעברתה. זחל הפרעוש נדבק לאחר בליעת ביצי התולעת המצויות בצואת החיה הנגועה.
העברת מחלות זיהומיות – פרעוש עוקץ ומוצץ את דמם של כמה פונדקאים מאותו מין או ממינים שונים במשך ימי חייו, ולכן הוא גורם חשוב בהעברת מחלות זיהומיות. עם הדם נמצצים גם גורמי מחלה כחיידקים, נגיפים וטפילי דם ובעקיצה הבאה הם מועברים לפונדקאי הבא.