75 שנים להגעת אוניית המעפילים "שאר ישוב" לחיפה ◄ צפו בקטעי הווידאו

במחנה המעפילים בעתלית, נערך אתמול (24.4.22) כנס מרגש במלאת 75 שנים להגעת אוניית המעפילים "שאר ישוב" לחיפה. בשבוע בו מצוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, קיבל עיתוי המפגש  נופך מרגש במיוחד.

הכנס אורגן ע"י בנות ובני הדור השני והשלישי של מעפילי האונייה בשיתוף צוות מאגר המידע "בנתיבי העפלה" של המועצה לשימור אתרים ו"ארגון מעפילי קפריסין".

משתתפי כנס 75 לאוניית המעפילים "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
מעפילות האוניה "שאר ישוב", אילנה שתיל (מימין) ושולה גוטליב בכנס 75 לאונייה (צילום: יעל הורוביץ)

הכנס, שהיה עשיר בתכנים ובדוברים, נפתח בברכות למעפילים ולבני המשפחות, מפי פרופ' סנונית שהם, בת לניצולי שואה, ילידת מחנות המעצר קפריסין  ויו"ר ארגון מעפילי קפריסין ועפרה לוינסון, בתו של מפקד האונייה, איש הפלי"ם מנחם כהן ("צ'רציל").   

פרופ' סנונית שהם, יו"ר ארגון מעפילי קפריסין, בכנס 75 ל-"שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
עפרה לוינסון, בתו של מפקד האונייה "שאר ישוב", מנחם ("צ'רצ'יל) כהן (צילום: יעל הורוביץ)

ניצולי השואה ותנועת הבריחה

אילנה (צלנר) מרחב, בתם של מעפיל "שאר ישוב" אליעזר (לוז'יק) צלנר, ומעפילת "אקסודוס", שאף הנחתה את הערב, תיארה את מסע התלאות שעברו מעפילי האונייה באירופה והסתייעותם בתנועת הבריחה.

מעפילי האונייה היו ניצולי שואה, חלקם שורדי מחנות ריכוז והשמדה, שורדי צעדות המוות, וחלקם תושבי פולין שבזמן השואה ברחו לברית המועצות או הוגלו אליה ולאחר סוף המלחמה אפשרו הסובייטים את חזרתם למולדת בה לא היו להם עוד בית או מכר ומשפחה. כשהם נעזרים בתנועת הבריחה, בחיילי הבריגדה, בשליחים מארץ ישראל, בשליחי תנועות נוער, ב"ג'וינט" וב"אונרא" – גנבו המעפילים גבולות: הם הבריחו את הגבול מפולין לצ'כיה, ומשם, בדרך לא דרך, לאוסטריה, בחפשם דרך להגיע לשטח האמריקאי. באוסטריה שוכנו  במחנה זלפלדן שליד זלצבורג, וחיכו לתורם. הם הועברו בהיחבא במשאיות מאוסטריה למחנות ליד חופי הים באיטליה דרך מעבר ברנר, תוך שיחוד השוטרים המוצבים בגבול. אחרים הגיעו במעבר רגלי של הרי האלפים הגבוהים בין אוסטריה ואיטליה, צעידה רגלית מרובת סכנות בחודשי החורף, בשלג ובאפלת הליל, ובסיומה המתנה ארוכה בשלג להגעת המשאיות שהובילו אותם בדרכם לארץ ישראל.  

אילנה (צלנר) מרחב מנחה את כנס 75 לאונייה "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

צפו בקטע וידאו מתוך דברי אילנה מרחב (צילום: יעל הורוביץ)


שלומית שגב באומגרטן, תיארה את התארגנות מעפילי האונייה בקיבוצים ובקבוצות באירופה שהמשכה בהגשמה בהתיישבות משותפת בישראל. בין הההתארגנויות הבולטות, "נתיב הגאולה", "לחירות" שהתיישבו בקיבוצים אילון ושער הגולן.

שלומית היא בתו של מעפיל "שאר ישוב" משה באומגרטן, יליד מזריץ בפולין, התחנך בתנועת "השומר הצעיר" בפולין ולמד עברית בבית הספר "תרבות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא עם שני אחיו לברית המועצות. האח הצעיר, צבי, חזר הביתה ונרצח מיד ואילו משה ואחיו מאיר נשלחו לסיביר לעבודות פרך, הצליחו לברוח והגיעו עד טשקנט באסיה.

בסוף המלחמה חזרו משה וצבי לעיר הולדתם ונחרדו לגלות שרק 200 מבין כ-20,000 תושביה היהודים של מזריץ שרדו וכי כל בני משפחתם וכן מרבית מכריהם, נרצחו. הם המשיכו לסלובקיה ומשם בסיוע ארגון הבריחה, חצו את ההרים האלפים מאוסטריה לאיטליה ועלו על אוניית המעפילים "שאר ישוב". בקרב עם הבריטים על סיפון האונייה טרם הגירוש לקפריסין, נפצע משה. בשנת 1949, לאחר קום המדינה, הגיע לארץ וכמה שנים מאוחר יותר נישא בתל אביב והקים משפחה.  

שלומית שגב באומגרטן בכנס 75 לאוניית המעפילים "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
נורית רוזן בכנס 75 לאונייה "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

רינה אופנבך, מנהלת מרכז המידע לתולדות ההעפלה, דאגה במהלך הכנס לסריקה "און ליין" של תמונות שהביאו עמם בני משפחות המעפילים, וסיפרה על ההתארגנות במחנות באיטליה ועל מסעם של מעפילי האונייה "שאר ישוב" עד הגעתם ארצה. בסיום דבריה, הוקרן סרטון שערכה יעל קאופמן ממרכז המידע אף היא, מתוך ראיונות עם מעפילי האונייה.  

ינה אופנבך, מנהלת מרכז המידע לתולדות ההעפלה, בכנס 75 שנים ל"שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
תמונות שהובאו למרכז המידע ע"י משפחות מעפילי האונייה "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

צפו במפגש מעפילות "שאר ישוב", אילנה שתיל ושולה גוטליב (צילום: יעל הורוביץ)


אוניית המעפילים "שאר יישוב"

בתאריך 7.4.1947 הפליגה אוניית המעפילים "שאר יישוב" מנמל בוליאסקו שליד גנואה באיטליה, כשעל סיפונה 617 מעפילים. על האונייה פיקד מנחם כהן, איש הפלי"ם, וה"גדעוני" (אלחוטן) היה עובד שדה.

ערב קודם, במהלך ליל הסדר, התבשרו ניצולי השואה ששוכנו בווילה בוליאסקו על צוק בריביירה האיטלקית, כי למחרת בבוקר תגיע אונייה שתביאם לארץ המובטחת. למחרת בבוקר, כמובטח, הועלו על סירות ומהן בסולמות חבלים אל האונייה ואליהם הצטרפו מעפילים נוספים שהגיעו במהלך הלילה.

"שאר ישוב" הייתה אוניית המעפילים האחרונה שאירגן שליח "המוסד לעליה ב'" יהודה ארזי, באיטליה. הספינה, ששימשה בעבר להובלת משאות לאורך החופים בתורכיה, הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל פורטו ונרה באיטליה. יחד עימו פעלה במבצעי ההעפלה והרכש עדה סרני, יהודייה ממוצא איטלקי שנטעה שורשים בקיבוץ גבעת ברנר ושבה לאיטליה לאחר שנודע לה כי בעלה, אנצו סרני, בין הצנחנים שצנחו באירופה בעת הכיבוש הנאצי, נרצח ע"י הנאצים במחנה דכאו. עדה, שכונתה בפי רבים "הגברת בשמלה השחורה", הקדישה כל מירצה להעלאת יהודים במסגרת עלייה ב'.   

קבוצת מעפילים, באדיבות ארכיון הפלמ"ח
ניצולי השואה בווילה בוליאסקו כחודש לפני הפלגתם ב"שאר ישוב" (אלבום פרטי, אליעזר צלנר)
הבריטים משתלטים על האונייה "שאר ישוב" (צילום של חייל בריטי)
גירוש מעפילי שאר ישוב לקפריסין, באדיבות עיתונות יהודית היסטורית

לידה במהלך ההפלגה

בין מעפילי האונייה "שאר ישוב", היו גם הזוג גיטל ואלכסנדר. במהלך ההפלגה, כרעה גיטל ללדת. לעזרתה נחלצה המעפילה שולה גוטליב, אחות במקצועה, שיילדה את התינוק שמואל בלב-ים.

ויתקין התינוק הפתיע בכנס את המיילדת שלו על האוניה שולה גוטליב לאחר והעניק לה זר פרחים.

צפו במפגש המרגש בין שמואל ויתקין התינוק למיילדת שלו (צילום וידאו: יעל הורוביץ)


שמואל ויתקין מפתיע את המיילדת שלו על האונייה "שאר הישוב", שולה גוטליב (צילום: יעל הורוביץ)

בשירת התקווה ובדמעות, הגירוש לקפריסין

במהלך ההפלגה, הועברו ל"שאר ישוב" 151 מעפילי האונייה "אלברטינה" שהפליגה בפיקוד דוד בן חורין. הצפיפות על הספינה הקטנה הייתה רבה. שבועיים לאחר צאתה לדרכה, התגלתה "שאר ישוב" ע"י מטוס סיור בריטי. מכאן ואילך ליוו את האונייה ארבע משחתות בריטיות. כאשר התקרבה לחופי חיפה, ניסו המשחתות להשתלט עליה.  

למרות הוראות ארגון "ההגנה" שלא להתנגד להשתלטות הבריטית, ניהלו המעפילים קרב באמצעים הדלים שברשותם: קופסאות שימורים ותפוחי אדמה שזרקו על המלחים. הבריטים, בתגובה, תקפו בפצצות גז מדמיע ובזרנוקי מים חזקים והכניעו את המעפילים. "שאר ישוב" נגררה לנמל חיפה. בשירת התקווה ובדמעות נאלצו המעפילים לעבור לאוניות הגירוש הבריטיות שהעבירו אותם למחנה המעצר 67 בקפריסין. המלווים הסתתרו ב"סליק" בטנק המים של "שאר ישוב", וחולצו למחרת בעזרת פועל ניקיון של חברת "העוגן".

אילנה שתיל, מעפילת "שאר ישוב" מספרת מזיכרונותיה בכנס ה-75 להגעת האונייה לחיפה (צילום: יעל הורוביץ)

צפו במעפילה אילנה שתיל מספרת על ההגעה לקפריסין (צילום וידאו: יעל הורוביץ)


צפו במעפילה אילנה שתיל מספרת על הרגע בו שמעו במחנה המעצר בקפריסין על הכרזת המדינה (וידאו: יעל הורוביץ)


מפגשים מרגשים בכנס 75 לאוניית המעפילים "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
מפגשים מרגשים בכנס 75 לאונייה "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

סיפורו של מעפיל האנייה, חיים ברקני

גדעון ברקני שיתף את הנוכחים בסיפורו האישי המרתק של אביו, מעפיל "שאר ישוב" ובן קיבוץ "לחרות", חיים (הניק) ברקני, יליד לודג'. במרוצת השנים, הלחין חיים לא פחות מ-250 שירים והיה למלחין, מאייר, וקריקטוריסט מוכשר. את אהבת המוסיקה ספג ממשפחתו המוסיקלית וכבר בגיל 6 ניגן בפסנתר והלחין מוסיקה. בלודג', מספר גדעון, ניגנו אבי ואחיו הבכור בפסנתר באולמות שהקרינו סרטי ראינוע (ללא קול). אביו סיפר שמאוד אהב לאלתר מוסיקה שתתאים לעלילה המוקרנת על המסך.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה האם עם ילדיה לברית המועצות, שם שהו עד סיומה. האב, שנשאר בווהלין, נרצח באושוויץ. לאחר המלחמה התגורר חיים באיטליה עם קבוצות צעירים שהדריכו נוער של ניצולי השואה והתכוננו לעלייה לארץ ישראל.

במהלך ההפלגה על האונייה "שאר ישוב", ניגן חיים על אקורדאון והנעים את זמנם של המעפילים. בהגיעם לחיפה, גורשו נוסעי האונייה ע"י הבריטים לקפריסין ושם, במחנה המעצר, הכיר את הלינה ונישא לה. "לאחר החתונה", מספר גדעון, "אימא חזרה לצריף והמתינה לאבא. לאחר שבושש להגיע הלכה לחפשו ברחבי המחנה ומצאה את אבא שקוע בנגינה על פסנתר חדש שהתקבל במחנה…"    

גדעון ברקני מספר על אביו, חיים ברקני, מעפיל "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

עם השחרור מקפריסין ועלייתם ארצה בשנת 1949, התמקמו בקיבוץ כפר מנחם ובהמשך בשער הגולן, שם גר עד פטירתו. כל אותו זמן המשיך חיים בפעילותו המוסיקלית הענפה. לראשונה התפרסם בארץ בשנת 1962 עם השיר "כאן ביתי אל מול גולן", מתוך מחזמר שהלחין למילותיו של חברו לקיבוץ יוסף נצר, משורר ומחזאי בן קיבוצו. עם השנים זכה השיר האהוב לעשרות ביצועים, בין הראשונים, של שמעון ישראלי. שיתוף הפעולה הפורה בין חיים ברקני ויוסף נצר הניב ברבות השנים למעלה מ-80 שירים נפלאים. עם יוסי גמזו, שאת ספרו "אן דן דינו" אייר בשנת 1970, כתב 18 שירים. רבים מהשירים שהלחין חיים ברקני היו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, בהם: "את תלכי בשדה ("האמנם") למילותיה של לאה גולדברג, "החיטה צומחת שוב" למילותיה של דורית צמרת, "ילדי איננו ילד" של יוסי גמזו ועוד. בין השאר אייר ספרים רבים והיה בעל טור קריקטורה שבועית בעיתון "על המשמר" אותן הקדיש להווי הקיבוצי.      

אומנים במחנה המעצר בקפריסין

אילנה בריף, בתם של יוסף וצילה רוזנברג ז"ל מעפילי שאר יישוב ואחותו של דוד ז"ל יליד קפריסין, הציגה יצירות של אומנים אנשי האונייה "שאר ישוב":

אבא פניכל, יליד פולין, מעפיל "שאר ישוב", בוגר האדמיה לאמנות בקרקוב. בתקופת מלחמת העולם השנייה חי בברית המועצות שם עסק באמנות, ציור, תיאטרון ומוסיקה. בסיום המלחמה עבד כמאייר בפולין ועסק ביצירותיו בשואה. לאחר גירוש מעפילי האונייה "שאר ישוב" לקפריסין, יצר סדרת רישומים ותחריטים מהווי המחנה וארגן ליושביו פעילויות אמנותיות, קורסים ותערוכות.

אילנה שתיל-טירס, מעפילת "שאר ישוב", הייתה כבת 17 בעת הגירוש לקפריסין. במחנה המעצר למדה ציור לראשונה בחייה, בסטודיו של נפתלי בזם ורעייתו וכן אצל הפסל בן צבי שהביא לקפריסין חומרי יצירה מהארץ. בספר "בגירוש לקפריסין" פרסם בלזם ציורים של חברי החוג במחנה, בהם גם מעבודותיה של אילנה.

יהודה ארבל (אלברמן), יליד מחנות המעצר בקפריסין, פסל ואמן סביבתי בינלאומי המשתמש ביצירתו במגוון רחב של חומרים. ארבל בחר להקדיש את יצירתו המיוחדת,, "עוף החול", להפלגתה של האונייה "שאר ישוב" לארץ ישראל. המסר, אותו מבקש ארבל להעביר באמצעות יצירתו, הוא "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ": עוף החול, הוא הפניקס, קם מאפרו ומתחדש במולדתו. העם היהודי, הנצח.

אילנה בריף מציגה את יהודה ארבל ואת עבודותיו (צילום: יעל הורוביץ)
יהודה ארבל ויצירתו "הביתה הביתה" בהשראת הופעת שושנה דמארי בקפריסין (צילום: יעל הורוביץ)
היצירה "עוף החול" של האומן יהודה ארבל מוקדשת למעפילי "שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)
"אור של תקווה", יצירתו של האומן יהודה ארבל
כמה מיצירותיו של המעפיל האומן אבא פניכל שהוצגו בכנס 75 ל"שאר ישוב" (צילום: יעל הורוביץ)

במסגרת התודות בסיום הכנס, הציגה אילנה בריף את חבריה לצוות מורשת האונייה "שאר ישוב": אילנה (צלנר) מרחב, מלכה שמעונוביץ, אילן קשת, שלומית שגב ואמיר רוגל, ממייסדי ויוזמי ארגון מעפילי קפריסין מרכז תחום המידע והמחקר וארגון כנסים.

הגיבו כאן לכתבה

17 תגובות
  1. טרודו אמר/ה

    מרגש ביותר, על ארץ ששאפו להגיע לחופיה ולמצוא בה מולדת ובית. והיום דומני מחפשים אך להרסה ולהשחית את יהדותה

    1. אמיר רוגל אמר/ה

      כתבה מעולה ביותר!
      אמיר רוגל
      ארגון מעפילי קפריסין
      amir.roggel@gmail.com

  2. יעקב וימן אמר/ה

    התיאור המרגש בשילוב התמונות והסרטונים – כאילו שהיינו אתמול בעתלית.
    תודה יעל.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      יעקב יקר,
      רב תודות על דבריך, שמחה שהצלחתי להעביר את שהתרחש בכנס המרגש.

  3. נאור יחיני אמר/ה

    נאור יחיני

  4. ברכה סלע אמר/ה

    יעל היקרה,
    יישר כח וכה לחי על הסקירה המאלפת המשקפת הוויייה של העפלה על שלל גווניה.
    השכלת להעביר מידע באופן עינייני, מרתק ורלוונטי – למען הדורות הבאים.
    שאפו♥️😃

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      ברכה יקרה,
      תודה מכל הלב על מילותייך החמות!

  5. אילנה בריף אמר/ה

    יעל הורוביץ תודה רבה לך על הכתבה היסודית, ההסטורית האיכותית והמקצועית.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      רב תודות, אילנה יקרה, מכל הלב.
      יישר כוח גדול על ניהול קבוצות הפייסבוק והווטסאפ של מעפילי וצאצאי "שאר ישוב".
      המשיכו בפעילות החשובה!

  6. איריס אמר/ה

    יוזמה ברוכה וביצוע מדהים. כל הכבוד למארגנים ולאילנה מרחב שהנחתה את המפגש המרגש. התיעוד והתצלומים יישארו לדורות הבאים

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה לך איריס,
      כנס מרגש, מאורגן היטב ועשיר בתכנים,
      שמחתי לתעד את מהלכו במילים ובצילומים.

  7. רחל רוזנצוויג אמר/ה

    יעל, הכתבה מרגשת ומצויינת, מחיה את האירוע.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה רבה, רחל יקרה,
      שמחה שהצלחתי להעביר לקוראים מתכני הכנס המרגש.

  8. דינה גבאי אמר/ה

    מרגש כל כך ! סיפורים נוגעים ללב! כל הכבוד לך יעל הורוביץ! אני השתתפתי לפני כחודש בכנס של מעפילי מולדת. חבל שלא היית ! גאה באירגון שלנו – מעפילי קפריסין! כה לחי לכל העושים במלאכת ההנחלה, ההנצחה והמורשת! רוב תודות לכולכם!

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה רבה על הפרגון, דינה יקרה.
      הפעילות של ארגון מעפילי קפריסין מעוררת השראה,
      ואני משתדלת להיענות כאשר מוזמנת לתעד את האירועים הבולטים. (לגבי כנס "מולדת" לא עודכנתי).
      יישר כוח לכל העושים במלאכה!

  9. נחמה אורדע אמר/ה

    ארוע זכרון מרטיט ומרגש. בין שלל הסיפורים, סיפורי הלידה ורגע ההקשבה להכרזת המדינה באוניה, על ידי שולה גוטליב ואילנה שתיל, איפשרו מגע חי עם נשים שנחוות כגדולות מהחיים. ולך אילנה מרחב, כל הכבוד על מסירותך למשימת האיסוף והתיעוד, שמאפשרת הנצחת ההיסטוריה באופן כה חי וקרוב. יישר כוחך.

  10. דורון מישורי אמר/ה

    יבורכו כל היוזמים. מרגש ומהנה. אני נשוי לילידת מחנה 67 בקפריסין ושמה רחל בורט

הגיבו כאן לכתבה