תכניות "לפיתוח" חיפה? ההפסד כולו שלנו!

הסכם שיקוע המסילות והחזית הימית של חיפה, נולד אחרי שורה של מגה-תוכניות, בתמיכת העיריה, העשויות או עלולות, תלוי לדעת מי, לעצב את עתיד העיר לדורות:
# הגדלת בז"ן פי 3 – תגדיל את היקפי הייצור, וכמוהם את זיהום האויר, בחסות תקינה מקלה, ומערך ניטור ואכיפה נטול צפורניים, למרות עודף התחלואה באזור כבר היום.
# קרקעות הצפון – ירחיבו בכ-50% את המיתחם הפטרוכימי, שבמקור נועד רק לפנות אליו מיכלי דלק מאזורי מגורים. אולם כעת התכנית מאפשרת גם מיתקני זיקוק וייצור.
# הפצחן המימני – הוקם ופועל! תוך עקיפת הליכי אישור רגילים וזכות הציבור להתנגד, תחת חיסיון "בטחוני", שהוסר רק בחלוף המועדים החוקיים להגשת עררים ועתירות.
# נמל המפרץ – יקרב את רציפי המכולות בארץ להיקפי הונג-קונג וברצלונה, אך מיועד יותר לדלקים וכימיקלים. צפוי לפגוע בסביבה החופית, ולכרסם בשטח פארק הקישון.
# הכפלת וחישמול מסילות הרכבת – "אוטוסטרדה" של 4 מסילות לאורך חופי חיפה, לשינוע מיטעני התעשיה והנמל, רובם חומ"ס, שיגדלו מאד לאחר מימוש תכניותיהם.

תכניות אלו משקפות את מדיניות העירייה, ללא שיתוף התושבים שיישאו בתוצאותיה. הסבת חיפה ממטרופולין צפוני לפי תכנון ארצי, ל"פטרופולין" לאומי של דלקים וכימיקלים לצורכי תאגידים עסקיים, לא נדונה אפילו במועצת העירייה. ספק אם גם ראש העירייה מר יהב מודע להשלכות הדרמטיות ובלתי הפיכות של התכניות, בניגוד לכל מה שהוא עצמו מאחל לעירו. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון תרחישי מלחמה, רעידת אדמה, או "סתם" תאונת עבודה. אם להיתלות באילן גבוה – מעולם לא אושרו בחיפה תכניות כה
בעייתיות, לטובת בעלי ענין כה מעטים, על חשבון ציבור כה גדול.

ההסכם לשיקוע המסילות ולפתיחת החזית הימית, נועד להמתיק במעט את הגלולות, אולם בניגוד לחתימתו המתוקשרת, יישומו בלתי אפשרי:
# הצעת מהנדס העיר לשיקוע – אינה מעשית, כפי שהתרעתי מיום שהציע זאת, והקל בכך על מהנדסי הרכבת להפריך את עמדת העיריה, ולקדם חישמול עילי בקו החוף. נימוקי המקצועיים ידועים, ולא אחזור עליהם פעם נוספת ומיותרת.
# חזית ים תיירותית – הוצגה לראשונה במצע הירוקים בבחירות 1998, אישרתי אותה בועדה המחוזית, מר יהב ברך על ההישג… ומיד הגיש ערעור, והביא לביטולו! מאחר ופתיחת מערב הנמל לעיר, תחייב את פיתוחו מזרחה, על חשבון תכנית נמל המפרץ. הבשורה הרעה – זכיון הנמל הוא ל-49 שנים. הבשורה הטובה – 11 כבר חלפו…
# תכניות הנדל"ן – רק הן ימומשו מכל ההסכם החגיגי, ובלי קשר אליו. והשאלה היא מי המשפחות שירצו להתגורר ולגדל ילדיהן בעיר תעשיה מודל המאה ה-19.

מעבר לביקורת, זו קריאה כמעט אחרונה לשקול חלופות עדיפות שהצענו מלכתחילה:
# התעשיה – ניתן למנוע זיהום אויר גם ללא הכתמת האזור בתואר "מזוהם", שיקח יותר זמן להתנקות ממנו מאשר מהזיהום עצמו. הגבלת פליטות לערכי יעד בריאותיים, תחת מערך אפקטיבי לניטור ואכיפה, והקפאת התכניות להגדלת המפעלים, למעט מיתקנים סביבתיים, תאלץ אותם לשקול את כדאיות שרידותם במפרץ חיפה.
# הנמל – הקפאת פיתוח התעשיה תחייב חישוב מחדש גם של צרכי האמת הנמליים, ע"י מומחים עצמאיים, ולא רק ע"י חנ"י וגורמים בעלי עניין. הגדלת הנמל אולי נחוצה, אך לא בהיקף תלוש מהמציאות, ובמחיר כספי וסביבתי כה גבוה. נמל חיפה חייב לקבל עדיפות לפיתוח מזרחה, כדי לאפשר פתיחת חלקו המערבי כחזית ים עירונית.
# הכפלת מסילות המיטען והחומ"ס – סילוקן מלב הערים קריטי, וכבר מעבר לשיקול דעת. לא במקרה הן עוקפות את בנימינה, כדרישת ראש המועצה. היכן ראשי חיפה ועתלית? מסילה מזרחית, תת"ל 22, מהנמל והמפרץ דרומה, הינה בסיס לתכנית, חייבת להיות חלק מובנה בתכנית, בלעדיה אין תכנית, ואין על מה לדבר!!! ואם אין כסף, אז תחכו שיהיה!
# פתרון למסילות הנוסעים – מחייב מינהור מלא, מתחנת חוף כרמל, עד קרית הממשלה, בשתי חלופות אפשריות: היישר דרך ההר, או מתחת לרחובות ההגנה ויפו. לכל חלופה יתרונות וחסרונות משלה, ולשתיהן מכנה משותף – עדיפות על שיקוע בתוואי הקיים. המימון יכול להיות בשיטת B.O.T, או מהשבחת שטחים שהמסילות יפנו.

חיפה ניצבת עתה בפני בחירה גורלית: בין "עיר לכל מפעליה", ויש החותרים לכך, לבין "עיר לכל תושביה" כפי שרובם מעדיפים. אבל בהיותם ממודרים מהליך קבלת ההחלטות, ולאור חומרת התוכניות, נדרש מאבק ציבורי לבלימת הנסיון להשתלטות עויינת על העיר. הרצל סימן את חיפה כעיר העתיד, מופת לאיכות ומצויינות. חובת ההוכחה – עלינו!

[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="שיקוע הרכבת בחיפה" tag="154" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]