חיי כלב | הצעד הראשון בחיים חדשים • בית מחסה לכלבים בחיפה

מקום של התחלות חדשות לבעלי חיים • צער בעלי חיים בחיפה

״הכלבים חיים אצלנו בתנאים מאוד טובים, חשוב לנו שהם יגיעו לבתים כאלו״

האם בסגר הקודם הרגשתם שינוי בכמות הדרישות לאימוץ?
"בסגר הקודם הייתה עלייה בכמות הדרישות לאימוץ. חששנו שעלייה זו תוביל גם לעלייה בכמות הנטישות. לשמחתנו, לא ראינו עלייה כזאת", מספר לפיד. "אנחנו לא ממהרים לתת כלבים. חשוב לנו לוודא שהכלב מגיע לבית יציב ואוהב, למקום שהוא יוכל למצוא בו בית לטווח הארוך". לפיד אף מספר על מקרים בהם העדיפו לחכות עם מתן הכלבים והדבר הוביל לתגובה שלילית ואלימה מצד המאמצים. "היו ויכוחים שהובילו לשיימינג בפייסבוק וברשתות החברתיות. הכלבים אצלנו חיים בתנאים מאוד טובים, חשוב לנו שהם גם יגיעו לבתים כאלו".

תמיד שמחים למתנדבים חדשים

מה מבחינת כוח אדם? הרגשתם מחסור בכמות המתנדבים?
"הצטרפו אלינו המון אנשים שבחל"ת או שפוטרו. יש המון ביקוש להתנדב. מתחילת תקופת הקורונה, מספר לפיד, הם לא הרגישו במחסור בכוח אדם. "אנחנו עמותה ותיקה. יש לנו אנשים שמלווים אותנו עשרות שנים. יחד עם זאת, אנחנו תמיד שמחים שאנשים באים עם רצון להתנדב".

חוששים שכמות הנטישות תעלה

האם ישנן דאגות לפני הסגר?
"כפי שחששנו מעלייה בכמות הנטישות לקראת הסגר הראשון, זה קיים גם עכשיו". לפיד גם מוסיף גם כי מאחר ועיקר הביקוש הוא לגורים ולכלבים קטנים, נוצר מהם מחסור. מאחר ועבודתם במהלך הסגר לא תשתנה, צפויים צער בעלי חיים לפעול כרגיל.

הסיפור שלי | החוויה שלי עם צער בעלי חיים

לאחר חודשים ארוכים של שכנועים ועשרות הבטחות שאנחנו נטפל בו ונדאג לו, הסכימו ההורים של אחי ושלי, לאמץ כלב. המועד הנקבע להגעה לצער בעלי חיים – יום שישי של אותו שבוע. הדבר שמשפחתי ואני לא ידענו אז, זה עד כמה אותו יום ישנה את החיים של כולנו.

אולי אני עדיין לא מוכן לזה

תחילת אותו יום גרמה לי לחשוב שאולי אימוץ כלב הוא לא בשבילי. כל כך הרבה כלבים, כל כך הרבה עיניים מבקשות, מחכות לצל שיוטל עליהם כשיבואו אנשים, כל אחד, לא משנה מי, יפתח את הכלוב, ויקח אותן. יאמץ אותן. יהיה עבורן מה שאף אחד עדיין לא היה עבורן. מי אני שאחליט את מי אדון להתחלה חדשה ואת מי אשאיר? ״אני חושב שבסוף אני לא רוצה כלב״, אני אומר להורים שלי תוך כדי שאנחנו מתקדמים לעבר המשרד כדי להודיע שהיום זה לא היום.

״לא הייתה אופציה אחרת, היא הייתה שלנו״

אנחנו נכנסים, ההורים שלי מחכים לתורם ואני בינתיים משוטט. אני רואה את התעודות על הקיר, את איגרות התודה של המשפחות שנכנסו כאן וסופן היה שמח יותר משלנו, ואני רואה משהו נוסף. ״היא הגיעה אלינו אתמול. מצאנו אותה ברחוב אחרי שברחה מבעלים מתעללים״, מספרת לי המתנדבת תוך כדי שאני בוחן את הכלב הכחוש, העצוב, החסר תקווה ששוכב מולי, מתחת לשולחן המשרד. ״הבעלים שלה קשר אותה בחוץ כל יום, לא הביא לה לשתות ולאכול. היא החליטה לברוח״. נכון, אין לי את הזכות לבחור בין עבר ועתיד של כלב אחד לבין השני, אבל גם אין לי את הזכות להמשיך את היום כשאותה כלבה שוכבת שם. כבר לא הייתה אופציה אחרת, היא הייתה שלנו. אנחנו היינו שלה.

זכינו לסיפור חדש

היום צ׳יטוס כבר בת 10, מכלבה כחושה, עזובה, חסרת תקווה, הפכה לכלבה חברותית, אוהבת, חיה. צ׳יטוס עדיין סוחבת איתה קשיים שנוצרו כתוצאה מההתעללות, שלצערנו עמוקים מדי כדי לפתור, אבל היא זכתה לסיפור חדש. אנחנו זכינו לסיפור חדש. צער בעלי חיים היה המקום בו הכל התחיל, באותו יום שישי בצהריים בצער בעלי חיים בחיפה.