הרעש שעושה "אפס סבלנות" כשהיא פוקעת בחיפה • פרשנות • ד"ר יריב שגיא

איזה רעש עושה סבלנות כשהיא פוקעת? פקיעת סבלנותה של ראש העיר חיפה למשל לא עשתה רעש מיוחד. מיד עם פרוץ הלפיד במפרץ היא אמנם מיהרה להנפיק הצהרה לוחמנית בנוסח: "גם לאפס הסובלנות כבר נגמרה הסבלנות!".
אך על אף שהצהרתה זו הדהדה היטב בעיר הרי שעדיין לא ברור את מה בדיוק היא הייתה אמורה לשרת. על פניו נראה שהיא נוצרה רק על מנת להרגיע את התושבים. זאת מכיוון ששימור סבלנותם של התושבים היא חיונית. הרי אם יאבדו התושבים את סבלנותם הם עוד עשויים להתחיל לחפור בעצמם ולגלות עד כמה רופסת מדיניות האכיפה כנגד המזהמים במפרץ. אבל העניין החשוב יותר הוא שאת ההצהרה הזו שמעו היטב גם המזהמים עצמם וגם בני בריתם. ויתכן מאוד שההצהרה הזו דווקא נעמה לאוזניהם. הרי ככלות הכל להם יש הרבה סבלנות.

ידעתם שעד עכשיו חיכיתם בסבלנות?

במונחים חיפאיים הצהרת ראש העיר היא לא פחות מהצהרה טרגית.
הסיבה לכך היא שבכלל לא ידענו שעד עתה חיכינו בסבלנות מתוך אפס סבלנות. גם פעולות האכיפה המקובלות שמיהרה ראש העיר להפעיל אינן דרמטיות ומייצגות אפילו שמרנות מרגיזה. השימוש בכלים המקובלים הוא אמנם הכרח, אבל גם התוצאה של השימוש בהם צפויה למדיי. זאת מכיוון שהשימוש בכלים מקובלים מוביל להליכים מקובלים. והמזהמים עצמם כבר מתמחים בניצול ההליכים הללו לטובתם. לאור זאת, הרי שגם התוצאה של רוב רובם של ההליכים הללו כבר ידועה מראש. לכן, פסיקת בית המשפט ברוב המקרים תהיה: סבלנות! תנו להם הזדמנות לתקן. לפעמים התיקון ידרוש עוד ועוד פרוצדורות בירוקרטיות, אך דווקא התיקון עצמו מהווה למעשה חרב פיפיות. זאת מכיוון שלאחר שהמזהמים עמדו בקריטריונים ותיקנו את העוולות הרי שיהיה הרבה יותר קשה להוציא אותם מפה. ואם אני לא טועה הרי שזוהי מהותו של חזון מפרץ החדשנות של ראש העיר, לא?

הפוליטיקה של הסבלנות

בפוליטיקה העולמית קיים כבר זמן רב המושג "100 הימים הראשונים" של הקדנציה. המושג תוחם תקופה קצרה אך בעלת חשיבות גבוהה מאין כמותה. לאורך תקופה זו, אשר עשויה להימתח גם עד כדי חצי שנה, מתרחשים בדרך כלל שני תהליכים חשובים למדיי. התהליך הראשון יביא לגילוי סגנון הניהול והמנהיגות האמיתי של הנבחר הטרי. ולאורך התהליך השני יבוצעו רוב רובם של השינויים הארגוניים המשמעותיים אשר יעצבו את יתר שנות שלטונו. כלומר, מאה הימים הראשונים מהווים למעשה "מבחן רצינות". הנבחר הטרי מוריד את מסיכת הבחירות וכעת עליו להוכיח שהוא עונה על ציפיות הבוחרים. כניסה מינורית ומהוססת לתפקיד עשויה לפגום באמון הבוחרים ולקצר את סבלנותם כלפיו. אך כניסה החותרת להגשמת הציפיות מהמועמד תיצור אפקט הפוך לחלוטין.

100 ימים של התאקלמות

רק בישראל, ואולי בעיקר בחיפה, קיבלו "100 הימים הראשונים" של הקדנציה תוכן שונה לחלוטין מהמקובל בעולם. על פי השיח החיפאי העוסק בתפקוד הנהגת העיר, הרי שמאה הימים הראשונים אינם מיועדים לעשייה משמעותית כלשהי. למעשה, הם מיועדים אך ורק להבטחת תהליך ההתאקלמות של ראש העיר בתפקיד החדש. לאור זאת אין שום סיבה לצפות לכך שיתרחשו מהלכים משמעותיים במהלך תקופה זו. על פי המקרה החיפאי מצופה דווקא מהציבור להיות סבלני ולאפשר לנבחרת הטרייה ללמוד, להסתגל ואפילו לפעול בניגוד להבטחות הבחירות שלה. כמובן שמדובר במצב אבסורדי ובלתי נסבל לחלוטין. הרי ניתן בהחלט לצפות מראש עיר נבחר שיתחיל באופן מיידי ליישם את אשר הבטיח במהלך קמפיין הבחירות. אבל המצב בחיפה הוא כאמור שונה. ועם סיומם של מאה הימים הראשונים מקבלת הנבחרת הטרייה הארכה אוטומטית של תקופת ההתאקלמות לשנה. אבל לצערנו הרב גם לאורך שנה אחת לא קרו יותר מדי דברים, אז מה עושים עכשיו? אין שום בעיה. על פי התומכים הנלהבים של ראש העיר מדובר במצב סביר לחלוטין. לשיטתם, עיר גדולה כמו חיפה לא יכולה לעבור שינוי מהותי במהלך שנה אחת. וכיוון שכך אז ייתכן מאוד שגם קדנציה אחת לא תספיק. לכן צריך להתכונן לכך שתידרש עוד קדנציה אחת לפחות (וכמובן שגם עוד קצת סבלנות לא תזיק).

לא סבלנות – תסכול

אז דווקא לאור המצב החשוך בו אנו נמצאים כיום. בין קורונה, זיהום אוויר, חזירי הבר, אין סוף מערכות הבחירות ושאר מחדלים. אולי חשוב שננסה דווקא להלל את הסבלנות במקום לעשות בה שימוש ציני. אז זה בהחלט המקום לשבח את סבלנותם של התושבים ביחס לנעשה בעיר. רק שייתכן מאוד שהשקט הכמעט מוחלט של התושבים אינו נובע כלל מסבלנות. הוכחה לכך מופיעה במחקר חדש מטעם בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, העוסק בביצועי השלטון המקומי בחיפה. על פי מחקר זה נראה שרמת שביעות הרצון של החיפאים מהשלטון שלהם דווקא הולכת ודועכת לאורך השנה האחרונה. לאור זאת ניתן אולי להסיק שהשקט התעשייתי בעיר הוא אינו פועל יוצא של סבלנות אלא דווקא של תסכול.