מועדון החורבה בחיפה משנה את יעודו | צילום גלעד שטיין

1. איזה זכרונות עם רני,
   המאמן הראשון והמועדון הראשון בו התאמנתי עם החבריה הטובים !
   היה טוב וטוב לראות כי המקום חי 🙂

2. עכשיו שאני יוצאת עם החברות כן,כן אותן חברות שהכרתי בחורבה בשנת 2001,אנו מתבאסות שאין עוד מסיבות ומועדון כמו שהיה בחורבה,יש נסיונות לחכות אך זה רחוק מיזה.כי זה לא רק המועדון לא רק המוזיקה זה האנשים בעיקר שעושים את המועדון ולא להיפך.

3. אף פעם לא הייתי שם, אבל מהסיפורים ששמעתי יצאו החורבה הרבה חבר'ה שהפכו בסוף למדריכי קרב מגע או אומנויות לחימה או מאמנים בכל מני מקומות.

4. לפני כ 30 שנה, בשעות הבקר, התקיים חוג לציור במועדון החורבה עם הצייר החיפאי עמנואל סלע ז"ל, המפורסם בעיקר בשל הפסיפס הענק שיצר על קיר קולנוע רון ברחוב החלוץ, ולא רק. אני ציירתי בבקרים ובני רקד שם בערבים.
   הייתה במקום אווירה מיסטית מיוחדת. היה כיף והתנתקות לשהות במועדון מספר שעות רצופות ולצייר.
   יחד עם זאת, זוכרת את האווירה הלא נעימה ומאיימת, עם רדת החשיכה, בשעות הלילה, כאשר החוג הסתיים וטיפוסים שונים ומשונים צצו לפתע בקרן הרחוב.
   מועדון החורבה, חתיכת היסטוריה חיפאית.

5. מועדון החורבה היה בהחלט חזק!!! היה הבית השני שלי ושל חברי שהיינו בני 20 פלוס,חלק היו בליינים,חלק עבדו במועדון והתאמנו באיגרוף תאילנדי,ועד היום אנו בקשר כמו משפחה,לא היה ולא יהיה מועדון כמו מועדון החורבה,ובעל מועדון כמו רני קאושינסקי אותנו שפת גוף משחק מול מצלמה ודיקציה וגם גיבש ועזר.

   • גם אנו בגילאי 17 רקדנו במועדוו זה….יא…זכרונות…ואיזה בנין היה..כל קומה מוסיקה אחרת!היכן יש דבר כזה עכשיו?

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף