יד עזר לחבר בחיפה מיסודו של שמעון סבג – הסיפור המלא

סיפור אמיתי שקרה השנה:
סימה (שם בדוי) הגיעה למבוי סתום בתהליך הטיפול באביה, אריה (שם בדוי) ניצול שואה מרומניה. לאחר מספר שנים של דעיכה איטית בתהליך של דימנסיה, אריה כבר בקושי זכר את סימה, הוא הלך לאיבוד בקלות, סבל מדיכאון מתמשך והעתיד נראה מאד מורכב. שיא ההידרדרות של אריה היה כאשר עבריינים תפסו את אריה ברחוב והיכו אותו עד אובדן הכרה. אריה אפילו לא הבין מה קרה לו ולא ידע להסביר לצוות הרפואי מה קרה לו…
נגה כרמי, מנהלת חי פה, הפנתה את סימה ל"יד עזר לחבר" ומשם המצב רק השתפר: שמעון סבג אימץ מייד את אריה, תמורת תשלום סמלי. אריה התקבל כדייר מן המניין, הוא מוקף בחברים, הוא שמח, הוא אוכל היטב והוא מוגן 24 שעות ביממה. אריה מצא בית, כמו 100 ניצולי שואה אחרים הגרים היום במתחם הייחודי של יד עזר לחבר, אותו הקים שמעון סבג בעזרתם של חברים רבים וטובים ברחוב קסל בחיפה.

 

הסיפור של יד עזר לחבר, שלוב בסיפור חייו של שמעון סבג

בתחילת שנות ה-90 עסק שמעון בניהול סניף של רשת המרכולים "פיקנטי".
הכל היה על מי מנוחות עד שסבג עבר תאונת דרכים קשה. הרכב התהפך וסבג נפצע קשה מאד. במשך מספר שנים נותר שמעון במצב סיעודי 100% ונזקק לסיוע של צד שלישי לביצוע מטלות פשוטות, כגון אכילה, לבישת בגדים והליכה לשירותים.
מתהום מצוקתו באותם ימים, בעודו מרותק למיטה, נשבע סבג לאלוהים כי במידה שישתקם ויעמוד על רגליו בזכות עצמו, הוא יקדיש את חייו לתרומה לזולת. אמר וקיים… בתום 5 שנות מוגבלות, קם סבג על רגליו ויצא למסע אישי לממש את שבועתו – להקדיש את 100% מזמנו לעזרה לזולת.

גדעון – ניהול צי רכב ותפעול – יד עזר לחברסבג הקים את עמותת "יד עזר לחבר" בשנת 2000 ובהדרגה החל לזהות אוכלוסיות במצוקה, להן יוכל להושיט יד.

 

מטרות העמותה ופעילותה:

העמותה מסייעת לאוכלוסיות שונות במצוקה ובעיקר מסייעת לבני נוער ולקשישים ניצולי שואה.
העמותה נותנת שירות היום לכ-2,500 ניצולי שואה במטרופולין חיפה.
כ-100 דיירים מתגוררים במתחם ברחוב קסל.
המתחם ברחוב קסל הוא רחוב צר בו רוכשת העמותה דירות, משפצת אותן ומחברת אותן לקומפלקס אחד גדול המאפשר מגורים, מרחב מוגן, קרבה למבנה המרכזי ובו חדר אוכל, פעילות חוגים, בית כנסת ועוד.
העמותה מפעילה צי של 10 כלי רכב שחלקם מותאם לנכים. רכבים אלה מוקפצים לפי קריאה לכל קשיש נכה הזקוק לעזרה, למשל לצורך טיפול רפואי.

יעקב הובר – ניצול שואה מפולין – בן 89כל קשיש מקבל מכשיר קשר צמוד, דרכו הוא יכול ליצור קשר מיידי עם איש האבטחה. במידה שהקשיש מסייר ברחוב בהדר ונמצא במצוקה, מגיע מייד רכב העמותה ואוסף אותו בחזה למתחם.

שמעון סבג ובנו רועי. במרכז תמונת אמו של שמעון סועדת יתומים לפני קום המדינההעמותה מארגנת ימי כיף, טיולים, חוגים ועוד.

גניה שורצצט – דיירת במתחםקשישים מהווים לעתים מטרה לעבריינים. לכן העמותה מטפלת בביטחון האישי של דיירי הרחוב והמתחם ברחוב קסל מוגן בשמירה ובמצלמות אבטחה במעגל סגור. בלילות מסייר מאבטח.

יעקב הובר – ניצול שואה מפולין עם יעקב סבגרופאים מתנדבים מגיעים לעתים לבדוק את הדיירים ושמעון מעוניין לנצל במה זו לקריאה לרופאים מתנדבים להצטרף למעגל התורמים ולהגיע מדי פעם לבדוק את הדיירים.

חלק מהדיירים נעזרים במטפלים צמודים (להם הם זכאים דרך הביטוח הלאומי והקרן לנפגעי הנאצים). ניהול של מטפל צמוד אינו דבר פשוט כלל (משפחות רבות מכירות בעיה זו מקרוב) מנהלי העמותה מפקחים מקרוב אחר המטפלים ומוודאים רמת שירות נאותה.

ארוחות בחינם – לכל נזקק:
סבג מזמין כל נזקק להגיע למתחם ולאכול ארוחה טובה ללא תשלום בכל יום, 3 ארוחות. הארוחות מוגשות בשעות 08:00, 12:00, 17:00.
חלק מהנזקקים מגיעים עם כלים ולוקחים הביתה.
אל תשאלו. פשוט תגיעו.

עגלה לגיוס פרטי לבוש

בית הקולנוע במרכז יד עזר לחבר 

מקורות המזון:

סבג מסביר כי העמותה מצטיידת במשטחי מזון יבש ומאחסנת אותם במקום מוגן. בתקופת מלחמת לבנון השניה זכתה העמותה לאות ארגון מצטיין על יכולתה לתפקד עם רזרבות החירום.
שוקרי עמארה מנהל את אספקת המזון הטרי למטבח. עמארה שימש במשך 16 שנים כמנהל המזון והמשקאות של מלון הר הכרמל וכעת הוא מנהל תחום זה בעמותה.
עמארה מסביר כי יש לו הסכם עם אינטל, על איסוף עודפי המזון בסוף כל יום. עמארה מגיע לאינטל מצוייד בכלי אחסון מיוחדים ומעביר את המזון לקירור.
במידה שחסר מזון, עמארה מפעיל את המטבח ומכין מטעמים שלא מביישים אף מסעדה בעיר. ניסינו. היה מעולה

חדר מטופח ביד עזר לחברעמארה קורא מעל במה זו למפעלים נוספים ליצור אתו קשר לצורך איסוף עודפי מזון בתום ארוחת הצהריים.

פעיליות עם ניצולים:
חווה הרשקוביץ, דיירת במתחם, מציינת כי פעילוות שונות שמקיים המרכז הן פעילויות שניצולי השואה אינם יכולים לקיים בעצמם: יציאה למסעדה, טיולי, ספא ועוד. יש חוגי תנ"ך, אמנות, התעמלות , יצירה

מפגשים עם רוטרי:
נשות המעגל הפנימי (רוטרי) אמצו את את דיירי המרכז.
במפגשים מתקיימת שיחה, יש כיבוד ובמכל מפגש יש הרצאה או קונצרט.
הדיירים נרגשים לקראת המפגשים, המתקיימים בכל חודש.

מפגשים עם תלמידים:
השבוע (חנוכה) התקיים מפגש עם תלמידים בני 9 מרמות יצחק
התקיימה הדלקת נרות משותפת.
התלמידים הביאו לכל ניצול כובע במתנה וכולם שרו יחד שירי חנוכה.

חדר האוכל הופך לבית כנסת:
בחגים הופך חדר האוכל לבית כנסת ומתקיימת תפילה. ארון הקודש מכיל 3 ספרים.

מזון בדחיפה לבתי ניצולים:
ניצולי שואה אשר צריכים מזון מקבלים "בדחיפה" מזון הביתה עד הבית, ללא תשלום. בעת הביקור, המתנדב משוחח עם ניצולי השואה בביתם. אם יש בעיות אחזקה או אחרות, המרכז שולח אנשים לסייע בתיקון תקלום.

התנדבות סטודנטים:
כ-17 סטודנטים מכל העולם , אשר לומדים סימסטר אחד באוניברסיטה מתנדבים במרכז המשך חצי שנה במרכז.
כשהם מגיעים, הם עוזרים לאנשים, מלווים את האנשים בעיר, מסייעים בחדר האוכל, מסייעים במחשבים האישיים.

 

לסיכום: השליחות של המרכז היא לסייע לניצולים לחיות טוב וליהנות מחייהם.

 

 

מטרות להמשך – יד עזר לחבר:

שמעון מסמן מטרה גדולה – הרחבת הקומפלקס גם לרחוב הסמוך – "עמק הזיתים" ויצירת מתחם גדול יותר שיקרא "קריית חסד". כרגע רחוב עמק הזיתים נחשב לרחוב בסיכון ורמת הביטחון האישי בו נמוכה. ברגע שסבג יצליח ליצור שם מאסה קריטית של דיירים ויעביר גם לשם את הסדרי האבטחה, הבעיה תיפתר מאליה.

רחל אילון עם גניה שורצצט 

מקורות המימון:

המרכז לניצולי שואה אינו מקבל סיוע כספי מעיריית חיפה או מהמדינה, אך לאחרונה קיבל המרכז הקלה בארנונה של 70 אחוז. ההכנסות מתקבלות מתרומות וגם מתשלומים נמוכים מאד של חלק ממשפחות הדיירים.

בעבר , בהמשך לפניות ניצולי שואה, הודיעה המדינה כי אין תקציב לפתוח בית חם לניצולי השואה. שמעון סבג הוכיח שניתן לעשות את המפעל הזה גם בלי תרומת המדינה.

 

הנפשות הפועלות בעמותת יד עזר לחבר

מתנדבים רבים וכן עובדים בשכר פועלים במסגרת העמותה.
העובדים מתפרנסים בשכר מינימום. לדברי סבג, זה נועד להבטיח מקסימום השקעה כספית בפעילות השוטפת. שמעון סבג עצמו אינו מקבל שכר מהעמותה, היות שהוא נכה ב-100% ונתמך על ידי חברות הביטוח.

הרב יעקב ממן, רב השכונה של ורדיה. הרב מקיים תפילות בבית הכנסת בהתנדבות כמעט כל יום. לדברי הרב, "שמעון לא מניח לו לרגע ומפעיל אותו בכל הזדמנות…" הרב ממן מארגן הנחת תפילין, מהווה כתובת לשיחות אישיות בענייני דת, טקסים, מסיבות חנוכה, פורים, שבועות, פסח, מכירת חמץ.

ברכות בספר המבקרים – יד עזר לחבר בחיפהיוסף פרידמן, בן 81, מתגורר במתחם עם רעייתו דיאנה בת 75
יוסף אומר שמה שסבג ואנשיו עושים כאן זה לא נורמלי.

מרפסת – יד עזר לחברריטה בודס היא מתנדבת מפינלנד riitta buddas
ריטה היא סבתא ל-3 נכדים. ריטה, עובדת סוציאלית במקצועה, מתנדבת במרכז לניצולי שואה במשך מספר חודשים. אחד מחבריה שחי בספרד הגיע לביקור בעמותה וכך היא שמעה והגיעה. ריטה עוזרת לאנשים מבוגרים אחרים בשכונת הדר ובכל יום מהבוקר עד 18:00 היא מתנדבת במרכז לניצולי שואה.
ריטה מנקה את המרכז ואת חדרי הניצולים וכן מטפלת בגינה.

שמעון סבג בדירה משופצת לפני מסירה לדייר חדשניקולאס צ'רובסקי מתחזק את המחשבים בחדרי הדיירים:
ניקולאס הוא סטודנט לתואר שני בביולוגיה באוניברסיטת חיפה.
הוא מתחזק את המחשבים ומדריך את הדיירים.

עמדת ההנצחה – יד עזר לחברשושנה קולמן אשר זכתה בתחרות מרכת היופי היא בת 94. במלחמת לבנון השניה ביתה נהרס מטיל והיא שרדה.
שושנה היא דיירת בבית החם לניצולי שואה.
היא הרגישה מלכה אמיתית באירוע הזה. בשנים הטובות שלה, בגיל 17 – 18, בהן נערה רגילה דואגת לחזותה ויופיה, שושנה עבדה עבודות פרך במחנה עבודה של הנאצים וזו בשבילה סגירת מעגל.
ראה"מ נתניהו אמר באירוע כי אותן ילדות שילדותן נגזלה מהן מצליחות כעת באמצעות המרכז לחזור לרגע לילדותן ולממש את זכותן לחוות לרגע תחרות יופי.

שושנה קולמן 

הסיפור של חווה הרשקוביץ

חווה היא מלכת היופי לשנת 2012. היא מתגוררת 4 שנים במרכז לניצולי שואה.
חווה מרגישה מצוין. היא עוזרת לניצולי שואה: ממלאת טפסים, מדריכה, מעורבת בקהילה.

ברכות בספר המבקרי – יד עזר לחבר בחיפהחווה עבדה 28 שנים בהסתדרות בתפקידי פקידות ובחודש הבא תקבל חווה פרס מההסתדרות על התנדבות בקהילה.
חווה הרשקוביץ התנדבה למילואים במשך שנים רבות במשך 28 יום בשנה בפס"ח: פינוי סעד וחללים.

בעלה של חווה נפטר וחווה הרגישה שהיא חייבת לצאת מהבית. הבדידות והסיוטים מהשואה רדפו אותה בלילות והיא רצתה לצאת למסגרת אחרת, אז היא פגשה את שמעון סבג וכך הפכה חווה לדיירת הראשונה שקבעה את משכנה בדירת העמותה – "הבית החם".
חווה מצאה בית נהדר, דואגים לכל מחסורה, 3 ארוחות נהדרות ביום, נקודת מפגש לאנשים והיא לא לבד.
חווה מספר כי לשמעון יש לב ענק. הוא לוקח את הדיירים לטיולים, למרחצאות, לבילויים. חשוב לחווה שהבית יהיה ברמה גבוהה ולכן היא מתנדבת לכל משימה.
לחווה אין עדיין חשבון בפייסבוק, למרות שהנכדים לוחצים.

כדי להבין על קצה המזלג מה הוא הסיוט של ניצולת שואה, חווה מספרת לנו בקצרה את הסיפור שלה. היא מספרת בשלווה וברהיטות ואנחנו נחנקים בדמעות:
חווה נולדה ב-1933 ברומניה – בוקובינה. זהו אזור של דוברי גרמנית.
בשנים הראשונות העבידו את היהודים בעבודות כפייה.
בשנת 41 הודיעו ליהודים שאסור להם לצאת מהבית. אז הכניסו את חווה ומשפחתה לרכבת בהמות עם קירות עץ, ללא מים ללא שירותים וללא אוויר.
חווה לא זוכרת כמה זמן הנסיעה הזאת נמשכה. אז הורידו אותה מהרכבת, היכו אותה, הכניסו אותה למבנה והושיבו אותה על הרצפה. בדיעבד הבינה חווה כי זה היה בית כנסת הרוס.
בשלב הזה כבר אף אחד לא ידע מי היא. חלק מהאנשים כבר נפטרו בשלב הזה.
היטלר העניק שטח לרומנים שנקרא טרנסניסטיה. שטח זה היה מיועד לריכוז והשמדה של מאות אלפי יהודים. שם היתה חווה במשך 3 שנים. הוריה נפטרו שם ממחלות קשות.
לקראת סוף המלחמה, במרץ 44, בהסדר מיוחד , שחררו הגרמנים ילדים יתומים. חווה נכללה ביניהם.
ארגונים יהודים טיפלו בחווה בתום המלחמה והעלו אותה לישראל. לישראל הגיעה חווה בגיל 11.
כאן קיבל אותה ארגון עליית הנוער. הבריטים לא נתנו אישור כניסה לכל אחד, אך חווה נכללה במכסת היתומים שקיבלו אישור כניסה.
חווה הגיעה פצועה עם זיהום בראש והחלימה בהדרגה.
במשך עשרות שנים לא סיפרה חווה על השואה, כי הילדים הצברים לעגו לניצולים: "סבון" , "שפנים" ועוד…
חווה התגייסה לצבא, הקימה משפחה ולקחה חלק פעיל בהקמת המדינה.

ברכות בספר המבקרי – יד עזר – לחבר בחיפהלחווה 5 נכדים. הגדול מביניהם, שמו יואב חזן, הוא לומד פיזיקה לתואר שני בהצטיינות בטכניון. לחווה אין ספק שעוד נשמע עליו בין חתני פרס הנובל בעתיד. חווה התגוררה ברחוב דוד מרקוס לפני שעברה למרכז הבית החם לניצולי השואה.

חווה קוראת לעזרה:
חווה קוראת לציבור להצטרף למעגל התורמים והמסייעים. על מנת להחזיק את המרכז הזה צריך כסף. אלה השנים האחרונות שלנו ואנחנו מקבלים כאן איכות חיים.

חווה מספרת על תחרות מלכת היופי:
חווה זוכרת שהייתה נסיגה מסויימת בשיח הציבורי אודות השואה, אז היא הלכה לתחרות כדי ליצור אייטם תקשורתי שיקדם את השיחה על השואה.
כ-50 תחנות טלויזיה מהעולם סיקרו את התחרות.