חוזרים לבית הספר: הסכנות שאורבות לדור הטאץ'
במרחק נגיעה
השימוש בגאדג'טים הינו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, והוא ממשיך ותופס תאוצה. אם לפני כמה שנים, עוד נהנינו מפלאפונים שמציעים חבילת מוזיקה, מצלמה ומקלדת מלאה לדור הסמסים, היום בלי מסך מגע, אין על מה לדבר. אין ספק שהגאג'טים שבחיינו הופכים אותם לנוחים ונגישים יותר, אבל שימו לב: לא כל הטאץ', זהב. רגע לפני שהילדים חוזרים ללימודים מצוידים בסמארטפון, אייפד, טאבלט וכל השאר, מומחי רמב"ם מפרטים את הסכנות האורבות לדור המגע
על הפרעת קשב תרבותית, שמעתם? דר' דנה עמישר, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, ומנהלת השירות לפסיכיאטריה של הגיל הרך, ברמב"ם מסבירה:
עם התרחבות השימוש בגאג'טים, הולך ויורד גם גיל המשתמשים, ממש עד לגילאי הגן. סקרים המראים את מידת הנרחבות של שימוש במסכים, הראו כי בישראל, "ממלכת הסלולאר", יש פלאפון לכשליש (!) מהילדים בגילאי 6-9. הנייד מזמן כבר אינו מכשיר טלפון בלבד. הוא אמצעי בידור, מחשב, אמצעי תקשורת ועוד, כך שלהיות בעל פלאפון מאפשר להורים לא רק להתקשר, אלא גם להיכנס לעולם הווירטואלי כל זמן שהפלאפון איתנו. והוא איתנו כל הזמן. מחקרים מראים כי לא מעט אנשים ישנים צמוד למכשיר הסלולרי שלהם ואף מתעוררים מספר פעמים במהלך הלילה כדי לבדוק אם קיבלו הודעה, שיחת טלפון או מייל.
באופן מעט מוזר, דווקא את הילדים צעירים ממש, אנו מצליחים להעסיק בפעילויות ארוכות יחסית, כגון הקראת ספרים או משחקי קופסא. אולם, ככל שהילדים גדלים ומשתמשים יותר בניידים ובטאבלטים שלהם, הם עסוקים יותר ויותר במתרחש במסכים.
מעבר לסכנות הבריאותיות קיימות גם השלכות נוספות. במקום לחוות את העולם בצורה ישירה, הילדים מתרגלים יותר ויותר לחוות אותו באמצעות מסך וירטואלי. פעם הקשב ותשומת הלב היו נתונים למה שקורה מסביב, כאן ועכשיו. כעת הקשב עובר יותר ויותר למסך. גם דפוסי התקשורת משתנים- פחות תקשורת ישירה עם חברים ויותר תקשורת וירטואלית שיוצרת את האשליה שאנחנו "מחוברים" ונמצאים בקשר. בפועל, ילדים רבים מתראים פחות ופחות עם חברים, ומערכות יחסים שלמות מתחילות, מתנהלות ומסתיימות באופן ווירטואלי.
וקצת לעניין הקשב: משתמש ממוצע מקבל כ-150 התראות שונות ביום. התראות אלה מגיעות בכל רגע, תוך כדי פעילות אחרת או מנוחה וקוטעות את רצף הפעילות הקודמת. בכל רגע נתון כמעט, צריכה להתבצע חלוקת קשב לכל "האירועים" המתרחשים על המסך, עובדה המורידה מאוד את איכות הקשב ובעצם יוצרת מעין "הפרעת קשב תרבותית". בעצם קיים פה אלמנט של אובדן חופש הבחירה. נוצרת תחושה של תלות, כאשר המשתמשים מרגישים שאי אפשר בלי זה.
ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות העולמי, מפרט את הקריטריונים לאבחון כלל המחלות הפסיכיאטריות וההפרעות הנפשיות הידועות. בחודשים האחרונים פורסמה המהדורה החמישית שלו ו"הפרעת התמכרות לאינטרנט" מופיעה בחלק המוקדש לאבחנות שיש צורך במחקר נוסף לצורך ביסוסן. ההצעה היא כי קריטריונים לאבחון ההתמכרות לאינטרנט יכללו בילוי זמן ממושך באינטרנט, תוך ויתור על קשרים חברתיים או מטלות יומיומיות, צורך לבלות זמן ממושך כדי להגיע לדרגת סיפוק גבוהה ("היי"), אובדן עניין בעיסוקים אחרים, חוסר יכולת לחדול משימוש במחשבים ובסמארטפונים, ושימוש באינטרנט לשיפור מצב רוח ירוד או לבריחה מהמציאות.
הוספת האבחנה באה לאחר שנים שבהן טענו פסיכולוגים ופסיכיאטרים כי מדובר בהפרעה נפשית ההולכת וצוברת תאוצה בעולם המערבי והדומה במהותה הקליני והמוחי להתמכרויות אחרות.
כהורים, תוכלו לזהות שהילד מכור כאשר תראו אותו צמוד לאייפון, למחשב או לסלולרי שעות רבות במשך היום, כאשר קיימת התנגדות הכוללת פרצי זעם בניסיון לנתקו, וכאשר הוא ממעט בפעילויות אחרות.
ההתמכרות לפייסבוק הינה ההתמכרות השכיחה ביותר בקרב בני נוער. התסמינים יהיו בילוי זמן רב במחשבות על השימוש בפייסבוק, תחושת דחף גובר להיכנס לפייסבוק, כישלון בהגבלת זמן השהות בפייסבוק , ושימוש בתדירות כה גבוהה, כך שזה משפיע באופן שלילי על העבודה או הלימודים.
במאמר שהתפרסם לאחרונה, קבע האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים כי קיימות מספר תופעות חולניות הנובעות מעולם הפייסבוק:
ההפרעה הראשונה היא " דיכאון פייסבוק". הכוונה היא למצב שבו ילדים הסובלים מבידוד חברתי או מחרדה מחפשים קשר באינטרנט ומשווים ללא הפסק את מספר החברים ואת הסטטוסים והלייקים שלהם לאלה של חבריהם, כאשר כל כישלון רק מקצין את תחושותיהם הקשות..
תופעה מדאיגה נוספת הינה בריונות וירטואלית – הפצה מכוונת של מידע מוטעה או עוין על אדם אחר. הפייסבוק מעניק מעין "חסות אנונימית" ונותן אומץ לעלבונות והתעללויות, שייתכן שלא היו מתרחשים כך בעולם "האמיתי". להטרדות באינטרנט עלולות להיות השפעות פסיכולוגיות קשות ועמוקות, הן עקב מהירות העברת המידע והמספר העצום של הילדים הרואים זאת באופן מיידי.
ההפרעה השלישית הינה – SEXTING, כלומר שליחה או קבלה של מסרים מיניים ותמונות עירום. מדובר בעוד תופעה ייחודית לעולם הווירטואלי, וכאשר היא גם מערבת נערים ונערות צעירים יחסית, הדבר מבלבל, מציף ופוגע בדימוי הגוף.
חשוב להדגיש כי עקב כך שכל הילדים ובני הנוער שוהים ברשת זמן רב, קשה להבחין בדיוק מתי מתחילה ההתמכרות, לפעמים עד שהיא כבר קיימת וקשה לשנותה. יש לשים לב מידי פעם, במיוחד בילדים הצעירים יותר, מה הם עושים כשהם גולשים, עם מי הם מדברים, מה התכנים ולא לשכוח להדריך אותם. ועוד מילה, כהורים, אנו מהווים מודל חיקוי עבור הילדים שלנו. אם אנחנו צמודים לאייפון או למחשב הנייד כל הזמן, קשה לצפות מהילדים שלנו להתנהג אחרת.
סכנה או מתנה? הכל תלוי במשתמש. דר' נעמה שוורץ, כירופרקטית בכירה במכון לרפואת כאב, רמב"ם, תעזור לכם להחליט:
בעולם השפע בו אנו חיים היום, הכול נגיש מהיר וקיים סביבנו. הדור הצעיר גדל לסביבה בה כל הכלים העומדים לרשותו מאפשרים לו להיות מעודכן כל רגע ורגע. מכשירי המגע הם מתנה גדולה עבורנו, אך נשאלת השאלה האם אנו נעזרים בהם ככלי שרת, או שאנו נהפכים להיות עבד של המכשיר?
בשימוש במכשירי ה-TOUCH, יש כמה יתרונות, ביניהם: שיפור מוטוריקה עדינה, שיפור המיקוד, פיתוח היצירתיות, יצירת אתגרים חשיבתיים והתמודדות עימם, הפעלה ותעסוקה לילדים, שמחה ובילוי ועוד, אך כאשר עושים במכשירים הללו שימוש יתר, התמונה כבר נראית אחרת לגמרי.
ישיבה של ארוכת שעות מול מכשירי ה- TOUCHמשפיעה מאוד על היציבה. ראש רכון קדימה למשך זמן רב, גורם לעומס על שרירי צוואר, התארכות שרירי צוואר אחוריים והתקצרות הקדמיים. מצב זה עלול לגרום לכאבי צוואר וחגורת כתפיים והקרנות כאב לידיים.
שימוש רב במכשירי ה- TOUCH, יכול לגרום לעומס ולהוביל לדלקות וכאבים לאורך הזרועות והידיים, כמו גם בשורש כפות הידיים.
מכשירי ה- TOUCH, מחליפים הרבה פעמים את המיומנויות האחרות שהיו שמושיות לפני עידן המגע,
כמו כתיבה. כיום, כל פעולה נעשית בלחיצת כפתור, כאשר לחיצה על כפתורים והקלדה הן חוויות שונות לחלוטין מכתיבה ידנית. עם ריבוי השימוש במכשירים, המיומנויות הללו, הולכות ונעלמות.
על מנת למנוע עומסים כאבים ודלקות באזור הצוואר והכתפיים, מומלץ להגביל את שעות השימוש במכשירי המגע, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שניתן להקנות להם הרגלי שימוש טובים.
מתבגרים זה כבר עולם אחר…
בנוסף, כדי לעודד את הילדים לעשות דברים נוספים כמו פעילות ספורטיבית, פעילות יצירתית כדון כתיבה, ציור, משחקי חשיבה או כל פעילות שהילד מתחבר אליה, במטרה לפתח מיומנויות נוספות.
התקדמות טכנולוגית זו מתנה גדולה עבורנו, האם אנו נעזרים בכלים שיש לנו באיזון לטובתנו, או שאנו מגזימים בשימוש ויוצרים לעצמנו בעיות חדשות? הבחירה בידנו.
טאץ'דאון – מגע זה לא בדיוק פעילות גופנית. פרופ' נעים שחאדה, מנהל ילדים א' והמרפאה לסוכרת ילדים ומתבגרים ולהשמנה, רמב"ם, מסביר מה הקשר בין טאבלט להשמנה:
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה באחוז ההשמנה, בכל הגילאים, כולל ילדים ומתבגרים.
ילד שמן, הוא בעל סיכויים גדולים הפוך למבוגר שמן, עם כל התחלואה הקשורה בכך: סוכרת, יתר לחץ דם, סיכון קרדיווסקולרי גבוה ועוד.
העלייה העולמית במספר הילדים השמנים, נובעת בעיקר משינוי אורח החיים של הילדים בחברה המודרנית שלנו. ליתר דיוק, עיקר הסיבות הן שינוי בסוג התזונה והירידה המשמעותית בפעילות הגופנית. אני לא מגזים בכלל באמרי, שהפעילות הגופנית הנפוצה ביותר בקרב בני הדור הצעיר הינה הזזת האצבע מול מסך המגע של המחשב או הטלפון הנייד, פעילות שטבעה את המושג "דור הטאץ'".
מעבר לכך, הניידות של המכשירים והמסכים הפכה אותם לציוד נלווה של כל ילד גם אל מחוץ הבית. אם בעבר הילדים היו משאירים מאחוריהם את המחשבים, ויוצאים החוצה לשחק, לטייל או לעסוק בפעילות גופנית, כיום הם עסוקים גם מחוץ לבית במגע במסכי המכשירים השונים. אין ספק שדור הטאץ' מהווה קבוצת סיכון משמעותית להתפתחות השמנה בגיל צעיר.
ההתפתחות הטכנולוגית היא יתרון גדול, אבל במקרים מסוימים כדאי לפעמים ללמוד מההיסטוריה. ממש כמו ילדי העבר, מומלץ מידי פעם לעזוב את המכשירים הניידים, לשחק ולקיים פעילות גופנית. זה ישתלם לכולם בעתיד.
משקפי גוגל? זה לא פתרון לבעיות ראיה מול המסך. פרופ' איתן בלומנטל, מנהל מחלקת עיניים ברמב"ם, ודר' עידי מצר, ראש שירות עיניים ילדים, פזילה, וגנטיקה של העין, ברמב״ם, נותנים טיפים לשמירה על העיניים של דור הטאץ':
הילדים ובני הנוער משקיעים שעות רבות ביום מול מסכים גדולים (טלוויזיות), בינוניים (אייפדים), וקטנים (פלאפונים). לא מן הנמנע שבשנים הקרובות כל ספרי הלימוד יעברו לפורמט דיגיטלי במקום להיות מודפסים על נייר. מהפכת ספרי הלימוד תצטרף למהפכת הצילום ומהפכת המוסיקה בכל הקשור למעבר לקבצים דיגיטליים.
מהו הנזק הפוטנציאלי משעות מרובות אלו מול מסך? לגבי העיניים, נמצא שבמדינות שבהם הנוער עסוק בהסתכלות למרחק קרוב, במהלך רוב שעות היום, גדל משמעותית אחוז הילדים שנזקקים בהמשך למשקפיים. במדינות כמו סינגפור אחוז מרכיבי המשקפיים עלה לשיעורים שלא יאומנו, ואצלנו בקרב הקהילה החרדית נדיר למצוא תלמיד ישיבה שאינו מרכיב משקפיים.
מהו אם כן הפתרון לנזקים שנגרמים מצפייה ממושכת במסכים? ובכן, כמו בתחומים רבים אחרים הפתרון הינו איזון. מותר לעשות שימוש במסכים, אבל במידה. אפשרי ליהנות מיתרונות הטכנולוגיה, אבל לא כדאי להגזים.
מדי שנה מוציאה מערכת הבריאות האמריקאית למעלה משני מיליארד דולר על אבחון וטיפול בבעיות ראיה עקב צפייה במסכים. מחקרים מצאו כי 90% מ-70 מיליון אמריקאים העובדים מעל לשלוש שעות ליום, חווים איזושהי בעיית עיניים עקב כך, וכל אדם עשירי במרפאת עיניים בארה"ב או באנגליה, מגיע לשם עקב בעיות בגלל עבודה מול מחשב. אין ספק שבעידן מכשירי המגע, כאשר המסך נמצא אתנו בכל מקום, נתונים אלו רק גדלים.
התבוננות ארוכת שעות במסך מרצד, משפיעה בטווח הארוך על ירידת ראייה חדה, מיקוד, יכולת ריכוז, ויכולה לגרום לכאבי ראש, כאבי צוואר וכתפיים. תסמינים המופיעים בעקבות עבודה ממושכת מול מסך, כוללים התעייפות של העיניים, תחושת צריבה, גירוי, אודם, טשטוש ראייה ועוד. תופעה זו מכונה תסמונת ראיית מחשב (CVS-computer vision syndrome).
מהו הטיפול? הפתרון כולל טיפול בגורמים רבים. שינוי סביבת העבודה, משקפים, תאורה מתאימה וטיפול בגורמים סביבתיים, יחד עם הפסקות יזומות בעבודה רצופה מול מחשב. כל אלה יאפשרו שמירה על בריאות המשתמשים ושיפור יכולתם לעבוד בנוחיות מול מסכים.