(חי פה) – לאחר מאבק ציבורי, משפטי ותקשורתי שנמשך חודשים ארוכים מאז נפילתו, הודיע משרד הביטחון למשפחתו של רס״ן במיל’ אסף דגן ז״ל כי הוא מוכר כחלל צה״ל, שנספה עקב שירותו. ההחלטה, שהתקבלה לאחר בחינה מעמיקה של נסיבות מותו, קובעת כי הפציעה המוסרית והפוסט־טראומה, מהן סבל דגן, נגרמו ישירות משירותו הצבאי הארוך והמסווג. בכך, המשפחה תוכר כמשפחה שכולה לכל דבר ועניין. מדובר בהחלטה תקדימית, שמציבה זרקור על סוגיית הפגיעות הנפשיות בקרב לוחמים, טייסים ואנשי מילואים, ועל המחיר הכבד שהם משלמים גם שנים לאחר סיום שירותם הפעיל.
מאבק שנמשך מאז יום הנפילה

המאבק להכרה החל כבר ביום נפילתו של אסף, ב־23 באוקטובר 2024, ערב שמחת תורה. דגן, נווט קרב, צנחן ואיש מילואים ותיק, שם קץ לחייו במהלך שירות מילואים אינטנסיבי שהחל בעקבות אירועי השבת השחורה של 7 באוקטובר 2023. המשפחה טענה מהרגע הראשון כי מדובר בנפילה עקב שירות, וכי הפוסט־טראומה והפציעה המוסרית מהן סבל היו תוצאה ישירה של תפקידיו המסווגים והאינטנסיביים לאורך שני עשורים.
למרות זאת, משרד הביטחון סירב בתחילה להכיר בו כחלל, והמשפחה נאלצה לצאת למאבק ציבורי ומשפטי. המאבק כלל עתירות, פניות לתקשורת, גיוס תמיכה ציבורית ופנייה לבג״ץ.
בג״ץ התערב: קבורה צבאית מלאה — אך ללא הכרה

בדצמבר 2024 קבע בג״ץ כי אסף ייקבר בטקס צבאי מלא, אף שלא הוכר באותו שלב כחלל. השופטים תיארו אותו כ"אדם מחונן וחייל צה״ל למופת", והורו על קבורה צבאית בבית עלמין אזרחי. אסף הובא למנוחות ב־3 בדצמבר 2024, יותר מחודש לאחר מותו.
עבור המשפחה, ההחלטה הייתה חלקית בלבד. הם הדגישו כי המאבק אינו רק על אופן הקבורה, אלא על ההכרה העקרונית בכך שאסף נפל עקב שירותו וכי פציעה נפשית היא פציעת שירות לכל דבר.
מי היה אסף דגן ז״ל?
אסף דגן היה נווט קרב מוערך, ששירת שנים ארוכות בתפקידים מסווגים, השתתף במבצעים מורכבים, והיה חלק ממערך המילואים של חיל האוויר. חבריו תיארו אותו כאדם מבריק, ערכי, צנוע ואהוב. הוא שילב בין מקצועיות גבוהה לבין רגישות אנושית, והיה דמות מרכזית בכל מסגרת שבה פעל.
בני משפחתו מספרים כי לאורך השנים נשא עמו חוויות קשות מהשירות, שחלקן לא יכול היה לשתף. הפציעה המוסרית, תחושת אשמה עמוקה הנובעת מאירועים מבצעיים, הלכה והחריפה, עד שהובילה להתפתחות פוסט־טראומה קשה.
מהי פציעה מוסרית — ולמה היא כל כך משמעותית?
פציעה מוסרית היא פגיעה נפשית הנגרמת כאשר אדם מבצע, עד או שותף לאירועים הסותרים את ערכיו העמוקים ביותר. בקרב טייסים ונווטים, הנושאים באחריות כבדה על חיי אדם ועל החלטות מבצעיות מורכבות, מדובר בתופעה מוכרת אך לא תמיד מדוברת.
ההכרה של משרד הביטחון בכך שפציעה מוסרית היא פציעת שירות מהווה ציון דרך חשוב. היא עשויה להשפיע על לוחמים רבים נוספים, שנושאים עימם משאות נפשיים כבדים אך חוששים לפנות לעזרה או להילחם על זכויותיהם.
המשפחה לא ויתרה: “המאבק היה על האמת של אסף”
אמו של אסף, מירי, ואחיותיו התאומות, נטע וענבל, הובילו את המאבק בנחישות. הן סירבו להשלים עם ההחלטה הראשונית של משרד הביטחון, וטענו כי אסף שילם בחייו על שירותו למדינה.
“שום הכרה לא תחזיר לנו את אסף”, אמרו, “אבל יש ברגע הזה תיקון של עוול עמוק ואמירה מוסרית חשובה — פוסט־טראומה ופציעה מוסרית הן פציעות שירות לכל דבר”.
הן הדגישו כי דווקא בתקופה שבה מדינת ישראל נשענת שוב על טייסי הקרב, הנווטים ואנשי המילואים, במערכה מול איראן, חשוב להכיר במחיר שהם משלמים גם מחוץ לשדה הקרב.
ההחלטה של משרד הביטחון: צדק מאוחר אך משמעותי
לאחר בחינה מחודשת של החומרים, עדויות, מסמכים רפואיים וחוות דעת מקצועיות, הודיע משרד הביטחון למשפחה כי אסף מוכר כחלל צה״ל. ההחלטה קובעת כי הפוסט־טראומה והפציעה המוסרית מהן סבל נגרמו עקב שירותו הצבאי, וכי נפילתו היא תוצאה ישירה של אותן פגיעות.
המשמעות היא שהמשפחה תוכר כמשפחה שכולה, ותזכה למעמד ולזכויות הניתנות למשפחות חללי צה״ל.
תגובת המשפחה: “אנחנו כואבות, מתגעגעות וגאות”
בהודעה שפרסמה המשפחה נכתב: “מדינת ישראל מכירה היום באסף שלנו כפי שהיה באמת: נווט קרב, קצין, צנחן, איש מילואים וגיבור ישראל, שהקדיש את חייו לביטחון המדינה ושילם מחיר נפשי כבד. האחריות של המדינה היא לעשות הכל כדי למנוע ממקרים טראגיים כמו של אסף לקרות”.
המשפחה הודתה לכל מי שליווה אותם במאבק, והביעה תקווה שמשפחות אחרות לא ייאלצו לעבור מסלול דומה.
תגובת עורכי הדין: “עברנו דרך ארוכה — מהכחשה להכרה מלאה”
עורכי הדין עודד סבוראי וסיון האוזמן, שליוו את המשפחה, מסרו: “מאז מותו הטראגי של אסף עברנו כברת דרך משמעותית, מהתייחסות אליו כאל אזרח שהתאבד ללא קשר לשירותו, ועד להכרה בכך שמותו הוא תולדה של טראומות קשות שחווה במסגרת שירותו הצבאי. אנו גאים בזכות שנפלה בחלקנו לסייע למשפחה בהנצחה הגונה וצודקת”.
משמעות תקדימית: מה ההחלטה עשויה לשנות?
ההכרה באסף כחלל עקב פציעה מוסרית ופוסט־טראומה עשויה להשפיע על מדיניות משרד הביטחון בעתיד. היא עשויה לפתוח את הדלת להכרה במקרים נוספים של לוחמים, טייסים ואנשי מילואים שנפגעו נפשית עקב שירותם. ההחלטה גם מעבירה מסר חשוב לציבור: פגיעות נפשיות אינן פחותות מפגיעות פיזיות, והן עלולות להיות קטלניות לא פחות.
בין מלחמה להכרה: האחריות של המדינה
המאבק של משפחת דגן מתקיים על רקע תקופה ביטחונית מורכבת, שבה מדינת ישראל נשענת על מערך המילואים ועל לוחמים ותיקים. ההכרה באסף מזכירה כי לצד הגבורה, המקצועיות והמסירות, יש גם מחיר נפשי כבד ועל המדינה מוטלת החובה להגן על לוחמיה גם לאחר שירדו מהמטוס, מהטנק או מהעמדה.


תמיד אהבנו סמלים .
אריה , שעון , כוכב .
תגידו – שאלתם את עצמכם ?
מה הסיבה שבדיוק שבזמן הנווט האמריקאי נעדר פתאום נעדר חלל מקבל הכרה הוקרה ?!
ואין סתם .